"רעיונות צריכים לפגוש מציאות מסוימת. במשרד, מול המחשב, לא מרגישים נתונים אמיתיים", אומרים האדריכלים רון רוזן ואיתי ליננברג, ומתמצתים בכך את משנתם הסדורה באשר לחשיבות ניתוח מקדים של שטחי אתרים המיועדים לבנייה, כשלב חיוני המציף את כלל ההזדמנויות והמגבלות שהם מזמנים. ניתוח כזה קדם גם לתכנון הבית שביצעו במושב הממוקם בלב אזור חולות במרכז הארץ על מגרש צר, מאורך ומשופע קלות, ששטחו משתרע על 1600 מ"ר.

רוזן: "למרות ממדי השטח, שלכאורה העניקו חופש פעולה למימוש כל תכנית רצויה, מיקומו בקרבה יחסית לכביש ראשי סואן כשרק מטע עצי פרי מפריד ביניהם, חייב התייחסות מיוחדת להיבט האקוסטי ובתוך כך השליך גם על היבטי התכנון האחרים".

עוד באתר לעיצוב הבית

 

הרמוניה, רוזן וליננברג, הכניסה (צילום: עודד סמדר)
הכניסה: מחלקת את הבית לכמה חללים | צילום: עודד סמדר
הרמוניה, רוזן וליננברג, סלון (צילום: עודד סמדר)
סלון הבית. יש מקום לאורחים בלי לוותר על האינטימיות | צילום: עודד סמדר
הרמוניה, רוזן וליננברג, ספה ואח (צילום: עודד סמדר)
מתכות משתלבות בעיצוב הכללי. ספה בסלון | צילום: עודד סמדר

אוהבים לארח, אבל דואגים לפרטיות

הבית תוכנן עבור זוג עם ארבעה ילדים, המנהלים משפחתיות חמה ואינטימית, ובה בעת גם שומרים על חיי חברה פעילים ומרבים לארח. "הרעיון שעמד בבסיס התכנון נועד לייצר מענה הולם לשני הממדים ולייצר דיאלוג עם החוץ, בהתחשב, כמובן, בנתונים הספציפיים שלמדנו מהסביבה", אומר רוזן על הבית שנרקם בתצורת האות L, שצלעה האחת היא גוש מאורך חד קומתי המכיל את האגף הציבורי, וצלעה השנייה, דו קומתית וקצרה יותר, מכילה את האגף הפרטי. גבו של האגף הציבורי הופנה לכיוון מזרח הבעייתי מהבחינה האקוסטית; צדו הפונה לכיוון צפון-מערב תוכנן בפתיחות מלאה המקנה מבט אל האופק הרחוק והנאה מבריזות נעימות בשעות אחה"צ; והגוש הדו קומתי הופנה לכיוון דרום, כך שבעונת החורף יזכו חדרי השינה שבו לליטוף קרני שמש מחממות.

כנגזר ממתארו המבני, האגף הציבורי זורם כציר אורכי שכמו נחצה לאורכו באמצעות קיר זכוכית שמייצרות ויטרינות גדולות תוך טשטוש תחומים בין פנים וחוץ: מעברו האחד של הקיר מצויים חללי הפנים, ומעברו השני חללים מקבילים להם, כעין גרסה חיצונית של הפונקציות הפנימיות. מבואת הכניסה ממוקמת במחצית הציר האורכי ומחלקת אותו לאזורים, תוך שמירה על רצף זרימה  מחד, ועל הגדרה ברורה של כל אחד מהם מאידך.

הרמוניה, רוזן וליננברג, מטבח מבט רחב (צילום: עודד סמדר)
המטבח: חמים ומרווח | צילום: עודד סמדר
הרמוניה, רוזן וליננברג, כיריים (צילום: עודד סמדר)
חיבור והפרדה מהחללים הסמוכים על ידי מחיצות בסגנון יפני | צילום: עודד סמדר
הרמוניה, רוזן וליננברג, מטבח 2 (צילום: עודד סמדר)
אחד החללים המרכזיים של הבית. המטבח | צילום: עודד סמדר
הרמוניה, רוזן וליננברג, מטבח מבט רחב (צילום: עודד סמדר)
שילובי טקסטורות וצבעים: עץ ומתכת במטבח | צילום: עודד סמדר

מחיצות מעוצבות מאפשרות גמישות בתפקוד החלל

הסלון הצופה אל המרחב הפתוח ממוקם מצדה האחד של המבואה בקצה הציר, ומצדה השני חדר אוכל, שבהמשך לו שוכן המטבח כחלל המקשר בין שני האגפים ומהווה את לב הבית תרתי משמע. בתכנון שביקש לייצר מרחבי מחייה ראויים לאינטימיות המשפחתית כמו גם לצרכי האירוח, שני האזורים ניתנים להפרדה באמצעות מחיצת הזזה קלה בעיצוב יפני משהו, המשלב מסגרת עץ בחלוקה לריבועים וזכוכית חלבית שבתוכה מוטמעים עלי צפצפה המהדהדים את עצי הצפצפה שבחוץ.

רוזן: "המחיצה היא פתרון המאפשר גמישות בתפקודם של החללים, כך שהם יכולים לתפקד באורח אוטונומי ללא זליגות, כך שנסיבות אירוח, למשל, לא יפרו את הממד האינטימי באגף המשפחתי ולהפך". ואמנם, המטבח הפעיל הוא הרבה מעבר לאזור בישול גרידא. חללו המרווח והחמים מהווה אזור מפגש משמעותי בהתנהלות חיי היומיום של המשפחה, ומשטחו מסתעף המעבר לאגף הפרטי.

הרמוניה, רוזן וליננברג, מסדרון (צילום: עודד סמדר)
הבית מחולק לשני אגפים: ציבורי ופרטי. מבט אל המסדרון | צילום: עודד סמדר
הרמוניה, רוזן וליננברג, שולחן (צילום: עודד סמדר)
מהפרטי אל הציבורי: שולחן אוכל המתאים לאנשים שאוהבים לארח | צילום: עודד סמדר
הרמוניה, רוזן וליננברג, מבט אל החצר (צילום: עודד סמדר)
עיצוב החלל הפנימי מתכתב עם החוץ - מבט אל החצר | צילום: עודד סמדר

המדרגות משתלבות בחדר השינה

קומת הקרקע של אגף זה מכילה אזור שהייה משותף וארבעה חדרי ילדים הממוקמים לכיוון דרום וחולקים חצר משותפת כטריטוריה פרטית לשימושם. יחידת ההורים שוכנת בקומה העליונה, וגרם המדרגות המרחף שמוביל אליה עשוי עץ אלון וממוקם בלב חלל המעבר, תחום בין ויטרינה שקופה לבין ספרייה. הספרייה מסננת את האור החודר מבעד שקיפות הזכוכית כך שהוא מגיע לחלל המעבר כתאורה טבעית נעימה, ונוכחות הספרים בשטחו מעשירה אותו בתוכן ועניין.  יחידת ההורים "מתחילה", למעשה, בפודסט של מהלך גרם המדרגות, שם "מחליפה" את הספרייה התוחמת אותו יחידת נגרות גדולה המסמנת-מגדירה את הכניסה לחללה. היחידה כמו עוטפת-תוחמת את צדו של מרחב החדר ללא חסימת הוויטרינה ה"מטפסת" עד אליו, כשהיא מייצרת המשכיות חומרית ואף מנוצלת לשמש כגב מיטה.

הרמוניה, רוזן וליננברג, מדרגות ספריה (צילום: עודד סמדר)
אל הקומה השנייה מובילות מדרגות שהן גם ספרייה | צילום: עודד סמדר
הרמוניה, רוזן וליננברג, מדרגות עומק (צילום: עודד סמדר)
הספרים מוסיפים תוכן, צבע ועניין | צילום: עודד סמדר
הרמוניה, רוזן וליננברג, המדרגות (צילום: עודד סמדר)
המדרגות יוצרות משחקי אור טבעי | צילום: עודד סמדר
הרמוניה, רוזן וליננברג, חדר שינה (צילום: עודד סמדר)
חדר השינה המרווח. המשכיות חומרים בחלל | צילום: עודד סמדר
הרמוניה, רוזן וליננברג, כיור (צילום: עודד סמדר)
כיור ביחידת ההורים המופרדת בקומה העליונה | צילום: עודד סמדר

אור טבעי ביום, משחקי תאורה בלילה

שפת הבית, הנגלית כבר בחזותו החיצונית, מגלמת אמירה עיצובית ששמה דגש על כנות החומר ועל גימורים טבעיים. לחיפוי המעטפת נבחרה אבן כורכר נושמת האופיינית למישור החוף, והגג תוכנן כקונסטרוקציית עץ המרחפת מעליה, מנותקת מהמסה הבנויה באמצעות "רצועת" זכוכית: רצועת שקיפות אשר בשעות הבוקר מעירה את בני הבית עם אורן של "קרני זריחה" החודרות בעדה, ובשעות הערב תוחמת את קונסטרוקציית הגג כ"קונטור" מואר. בתוך מרחב הפנים, הגבוה מהרגיל אך במידה המשמרת קנה מידה נעים, הופכת קונסטרוקציית הגג לתקרת קורות עץ אופקיות המאצילות חמימות ממעל, ולריצוף משמשים אריחי אבן חול בהירים.

אריחי האבן מחפים גם את קירות האגף הציבורי תוך יצירת רצף ויזואלי נעים לעין, והפתחים הרבים נתונים במסגרות פרופיל בלגי בחלוקה נקייה. מתכות ככלל הן חלק בלתי נפרד משפת החומר, כשהן חוזרות ומופיעות באלמנטים מבניים, כמו גם בפריטי ריהוט ותאורה, ועוטות מופעים שונים. כך, לדוגמה, אח אינטגראלי מפלדה שעוצב ייעודית, משטחו העשוי אבץ של שולחן האוכל, כורסה והדום עם דפנות נירוסטה, שילובי ברזל גולמיים למראה בעיצובם של גופי תאורה ועוד.

משטחי המטבח וחדרי הרחצה עשויים מבטון אדריכלי, ואת העושר החומרי משלימה התאורה, שמרביתה מתקבלת מגופים דקורטיביים ותכנונה המוקפד שם דגש על אופן "זריקת" האור במפגשו עם המרקמים השונים על מנת להעצים את נוכחותם ואת האווירה שהם מייצרים. ואכן, האור, כמו גם הגופים המפיצים אותו- מהם שמשתלשלים מתקרת העץ ומהם שנקבעו על הקירות, הם חלק ממארג פנים ספוג חמימות ביתית, המשלב פריטי ריהוט ייחודיים שנבחרו בקפידה אישית ואוהבת ללא תלות בסגנון כזה או אחר, ונוסכים בו נינוחות מזמינה.

המרחב החיצוני מהווה המשך ישיר של חלל הפנים, ולהוציא את ריצוף האבן שהומר כאן בריצוף בטון מוחלק הוא מקורה באותן קורות עץ אופקיות ומאופיין באותו רצף אזורים, באותה רוח עיצובית ובאותה אווירה מזמינה. הקשר ההדוק וטשטוש התחומים אף בא לידי ביטוי בניצול דו צדדי של אלמנטים, דוגמת מבנה האבן של ארובת הקמין שבחלל החיצוני מאכלס בתוכו תנור פיצה מקצועי. 

הרמוניה, רוזן וליננברג, ישיבה בחוץ (צילום: עודד סמדר)
פינת ישיבה חיצונית מקבילה לפנימית | צילום: עודד סמדר
הרמוניה, רוזן וליננברג, חצר 3 (צילום: עודד סמדר)
ניצול מקסימלי של השטח הירוק. חצר הבית | צילום: עודד סמדר
הרמוניה, רוזן וליננברג, בריכה (צילום: עודד סמדר)
הבריכה. לא ממוקמת במרכז החצר | צילום: עודד סמדר
הרמוניה, רוזן וליננברג, מדרגות (צילום: עודד סמדר)
ובערב: מבנה הבית והתאורה מייצרים קווי קונטור מעניינים | צילום: עודד סמדר
הרמוניה, רוזן וליננברג, הבית מבחוץ (צילום: עודד סמדר)
החצר בשעות הערב: אור טבעי ותאורת הבית מתכתבים | צילום: עודד סמדר

חוויה שלמה של בית וגן

חלק משטחה של הרחבה החיצונית נושק למדשאה ירוקה, ומחלק אחר מוליך מעבר מדרגות רחב מטה אל טרסה טבעית שזימן השטח המשופע, בה נחשפת בריכת שחייה שתוכננה כבריכת גלישה. רוזן: "בפרוגראמה שהגדירו הדיירים הם רצו בריכה, אך גם ביקשו שהיא לא תהווה את המוקד המרכזי של מרחב החוץ. וכך, הטופוגרפיה המשופעת של המגרש העניקה הזדמנות למיקום שאכן מצניע אותה במידה הראויה". הבריכה התחומה בריצוף אבן כורכר חופתה באריחי פסיפס אבן טבעית כחולים, ואדני רכבת ששולבו בהיקפה מגדירים את "הגבול" בין תעלת הגלישה לבין שטחי הגינון המשתרעים בהמשך.

הגינון העוטף את הבית נועד לחזק את  הקשר בין פנים לחוץ, ולהבטיח שימוש "ירוק" רב ככל שניתן, בכל מטר מרובע ברחבי המגרש. אל מול מערך הפתחים בחזית הדרומית נשתלו עצי שלכת אדומה (ספיון) המוסיפים גוון ותחושת שינויים עונתית לחצר המשחקים הקדמית, ואת החזית המערבית מעטרות שתי "חגורות ירוקות"  סדורות לפי גבהים -  מסרק צפצפות ואחריו עצי פרי נמוכים יותר. בצפון, בירכתי הבריכה, נשתל גן ירקות אורגני לצמחי סלט ותבלין, כשעליו "מגנה" חגורת הדרים המפרידה בינו לבין בית השכנים. כך "נחתם" סיפורו של תכנון שנולד מהשטח ומהרצון להתרחק מרעש הכביש, והתגבש לכדי חוויה של בית וגן בה נמהלים החוץ והפנים לכדי מרחב מגורים הרמוני.

הרמוניה, רוזן וליננברג, חצר 2 (צילום: עודד סמדר)
הפרטי והציבורי גם בחצר: אזור המשחקים של הילדים | צילום: עודד סמדר
הרמוניה, רוזן וליננברג, מבט מבחוץ (צילום: עודד סמדר)
הבית מבחוץ. הקרבה לכביש לא מורגשת | צילום: עודד סמדר
הרמוניה, רוזן וליננברג (צילום: עודד סמדר)
האדריכלים: רון רוזן ואיתי ליננברג | צילום: עודד סמדר

 הכתבה פורסמה במגזין "בית ונוי"