"הבית הישן הממוקם על שטח של דונם וקצת, נרכש בכוונה לשפצו, ואולם כשהחלה התכנית להיטוות וכל המרכיבים הקיימים נבדקו, התבררה מידת המורכבות הכרוכה בתהליך שיפוץ, ובכלל זה עלויות גבוהות שאינן נופלות מבנייה חדשה, והוחלט ללכת על בית חדש מן היסוד", מספרים האדריכלים השותפים גיא וליקסון ודודי עזוז על פרויקט תכנונו של הבית השוכן בקיסריה. הדיירים, בני זוג שילדיהם הבוגרים כבר אינם מתגוררים בבית, הגדירו את רצונם שקומת המגורים/כניסה תהיה גם קומת החיים השוטפים, אשר לצד הפונקציות הציבוריות, תכיל גם את הפונקציות הפרטיות המשמשות אותם, ומבוקשם זה היווה את נקודת המוצא לתכנון.
פטיו פנימי, פטיו חיצוני
"הרעיון היה למקסם את איכויות החלל", מסבירים וליקסון ועזוז, "כך שמעבר לנוחות חיי יומיום שריכוז הפונקציות במרחב אחד אכן מייצר, הוא יעניק קשר חווייתי עם החוץ, כפי שבית צמוד קרקע יכול להעניק, ואף יענה על צרכי האירוח הרבים שהם חלק מאורח חייהם של בעליו".
חזיתו הקדמית של הבית מאופקת ואטומה יחסית, אך הכניסה לתוכו פנימה מזמנת תרחיש שונה בתכלית, וברגע שעוברים את דלת הכניסה המרשימה בגובהה, מתגלה חלל גבה קומה שנטווה כמקצב שכבות של חוץ ופנים: פטיו גדול תחום בזכוכית שקופה ופתוח לשמיים מהווה מוקד המגדיר את התנהלות התנועה במרחב ואת ציריה השונים, שלמעשה, סובבים אותו מכל עבריו, כאשר דרכו נחשף פטיו נוסף, חיצוני.
היישר מולו ובמקביל אליו משתרע ציר כניסה רוחבי המהווה אזור מבואה ומעבר, ודלת הבית מהווה סוג של "סמן" המפנה לצירי החלל האחרים: ימינה אל ציר בו ממוקמים האזורים הציבוריים וכן יחידת השינה, שכולם מקושרים לגינה האחורית באמצעות פתחים גדולים בחזיתם, ושמאלה, אל ציר בו ממוקמים חדר משפחה, חדר נוסף שתוכנן כסוויטת אירוח, שירותי אורחים וכן גרם המדרגות המוביל אל הקומה העליונה ואל קומת מרתף.
ציר נוסף, מקביל לציר הכניסה, משתרע מעברו השני של הפטיו, כשבשטחו ממוקם חדר עבודה פתוח והוא מלווה בנופו של הפטיו החיצוני כך שהוא תחום בין השניים ומדגיש את שכבתיות החלל- מוטיב שבא לידי ביטוי מכלל כיווניו המזמנים מבטים ארוכים מקצה לקצה החוצים את הפטיואים, ו/או מגיעים לגינה. נוכחותו הדומיננטית של הפטיו אינה שמורה רק לקומת הכניסה: שטחו תוכנן בשיפוע מדורג, כך שהוא זורם מטה, עד פתח שנפרץ בקומת המרתף ומאפשר להשקיף אליו מתוך חללה, ופתח גדול המהווה את חזית הקומה העליונה צופה עליו ממעל.
בחזית זו, כמו גם בוויטרינה המצויה תחתיה בקומת הכניסה, שולבו מעקות אווריריים עשויים מכבלי מתכת שנשזרו אלה במעין תצורת אריג. כך, כאשר "מכל מקום רואים כל מקום" אין ספק שקשרי עין, ובכלל זה קשרי פנים-חוץ, הם הנרטיב האורג את שפת המרחב, שמסגרתו החומרית מהודקת ונשענת על קירות לבנים, ריצוף באריחי שיש גדולים (סאן מרטן 80X80) בגון אפור, ופרופילי אלומיניום שחורים המשמשים בכל הפתחים הרבים שמעצימים בו ממד של שקיפות. בתוך מסגרת זו, כעין שכבת חומר נוספת, משתלב נוף הטבע של הפטיו, שתוכנן בסגנון גן יפני עם תשתית אבני חצץ קטנטנות ולבנות, עצי בונסאי קטנים מעוצבי גזע, כרי דשא יפני וסלעים פיסוליים שחורים שנבחרו בקפידה רבה. הפטיו החיצוני, שביל המעבר אל הבית והגינה העוטפת אותו מעוצבים באותה רוח, תוך יצירת קוהרנטיות ורצף ויזואלי בין הפנים והחוץ.
שפת עיצוב מינימליסטית
שפת העיצוב בבית מינימליסטית, נצמדת בעיקרה לגוני השחור והלבן הרוקמים את מסגרתו החומרית וחוברת אליה, וכך גם התאורה המתקבלת מגופים שקועי תקרה ופסי אור. רק בחלל הסלון, כשהם כמו מגדירים את גבולותיו במרחב הפתוח, משתלשלים ארבעה גופים לבנים בעיצוב כדורי משהו. פרט מלא מעניין המשתלב בקיר היחיד התוחם אותו (הקיר המפריד בינו לבין יחידת השינה המצויה מאחוריו) הן ארבע גומחות קטנות שעוצבו בתצורות שונות-אופקיות ואנכיות, ובאופן תכנונן ומיקומן מייצרות קומפוזיציה מסוגננת בשחור לבן.
אחת הגומחות מכילה בתוכה קמין אינטגרלי שנתחם בברזל שחור, בחללן הפנימי של האחרות משמש עץ שחור, וכול הארבע נתחמו במסגרות גבס בעלות נפח שמטויחות בגון הקיר ומדמות מסגרות של תמונות עם חיתוכי פאזות בשיפועים שונים. מעבר לכך, פריטי הריהוט בחללו מעטים, מעידים על בחירה מובחנת מאד המבקשת להימנע מעומס ולהדגיש את הסיטואציה הארכיטקטונית: ספה לבנה ארוכה, מקבץ שולחנות קטנים ולבנים בקווי עיצוב אמורפיים כתחליף לשולחן קפה, שטיח בהיר, כורסה אייקונית בעיצובם של צ'רלס וריי אימס, ושתי כורסאות מעודנות בריפוד סגלגל פסטלי כניואנס של צבע נוסף.
המטבח הממוקם אף הוא על ציר הסלון, הוא חלל מרווח ונוח המעוצב על טהרת הגון הלבן ומשרת נאמנה את אהבת הבישול והאירוח של בעלי הבית, כאשר משטחו "מסתעפת" גישה לחלל שירות בו נכלל אזור בישול נוסף וכן מקלחון לשירותם של המתרחצים בבריכה עם כניסה נפרדת מהחוץ. כהמשך ישיר של חללו, בסמוך לוויטרינה גדולה התוחמת אותו, ממוקמת פינת האוכל כשהיא צופה אל הגינה והבריכה, ולחלופין לכיוון הפטיו (תלוי במיקום הישיבה), ומאפשרת לסועדים להנעים את החיך והעין במקביל.
נוף כחול-ירוק מחדר השינה
יחידת השינה רחבת הידיים ממוקמת מעברו השני של הסלון, ושטחה כולל אזור רחצה הממוקם בקדמת חללה ואזור שינה בעומקו, מול ויטרינה גדולה הצופה אל הבריכה והגינה ומחדירה את נופה פנימה. באזור הרחצה תוכננו המקלחון והשירותים כחללים סגורים, ואילו יחידת הכיור והאמבט כחלל פתוח, כאשר קיר צר מחופה בד במרקם נפחי עשיר חוצץ חלקית בינו לבין אזור השינה. הקיר מהווה תמיכה נדרשת ליחידת הכיור שתוכננה ייעודית ובוצעה בעבודת נגרות, ואלמנט נוסף שתוכנן ייעודית לחלל הוא יחידה דו צדדית, שצדה האחד משמש כגב מיטה עם מדפים נוחים, וצדה השני מכיל מגירות. באזור הרחצה משתלבים חלונות סרט בגבהים שאינם מאפשרים חשיפה לא רצויה (בחלקו העליון של הקיר ובחלקו התחתון), אך מבטיחים החדרת אור ומראה ירוק, והחלל כולו מעוצב בגווני שחור ולבן בהתאם לקוד הצבע של שפת הבית.
חדר העבודה הממוקם בסמוך, על הציר התחום בין שני הפטיואים, מאפשר לבני הזוג ליהנות מקרבה ואינטימיות כאשר בעל הבית ספון בו, וגון ירוק תפוח שמשתלב בעיצובו כחריגה מצבעוניות החלל מייצר עניין שונה וסוג של טוויסט חזותי.
קומת המרתף מכילה בשטחה חדר קולנוע, ממ"ד, וסטודיו יצירה של בעלת הבית העוסקת בציור ובפיסול, ועבודותיה המרשימות אכן פזורות בחלל הבית כשהן יוצקות לתוכו תוכן אמנותי ואישי כאחד.
בקומה העליונה תוכננו שלוש סוויטות מוקפדות לילדים המגיעים לביקור, וגרם המדרגות המוביל אליה הוא אלמנט פיסולי מרשים, המתברר גם כאלמנט מבני מורכב שאתגר את היצירתיות של וליקסון ועזוז: קורת בטון אליה מעוגנים "פלאחים" סמויים מברזל כתשתית למדרגות שתוכננו כמערך הכולל שלוש "אוזניים" קונסטרוקטיביות מעוצבות, "פלאח" ברזל שטוח, ומדרך דקיק של שיש לבן. עיצובו המדמה גזע עץ עם ענפים שמסתעפים ממנו "מתכתב" עם עץ שנשתל בחזית הקדמית ונצפה דרך פתוח אורכי המלווה את מהלכו, והמעקה המשלים את עיצובו משלב פרופילי ברזל שחורים, מוטות דקיקים וזכוכיות ששובצו במרווחי החללים שביניהם.
חיבור המדרגות לקונסטרוקציה תוכנן בקרבת הקיר ולא במרכז כמקובל, כך שהוא מותיר שדה ראייה פתוח המאפשר גם למבט רחוק מעומק חלל הפנים לחצות אותו ו"לפגוש" דרכו את החוץ.
הגינה, שנוכחותה בחלל מודגשת היטב באמצעות שקיפות הפתחים הגדולים, היא מרחב הממשיך את מארג הפנים בגווניו ובסגנון הגינון, למעט הכתם הכחול שיוצקת לתוכו בריכת גלישה (בריכת גלישה היא בריכה שקו המים הוא בגובה המפלס של הריצוף הסובב אותה) נדיבת ממדים מוקפת דק עץ. היציאה מחלל הסלון מקורה בקורות בטון של המבנה ומשמשת כפינת אוכל חיצונית זמינה לאירוח, ובהיקף שטח הגן ישנן פינות חמד נוספות לישיבה אינטימית, או סתם להתענגות על כוס קפה, כשבמקרה זה נרטיב המבטים עובד מהחוץ אל הפנים, סוגר ומשלים את סיפורו של הבית.
תכנון: אדריכלים גיא וליקסון ודודי עזוז, סטודיו וי
הכתבה פורסמה במגזין "בית ונוי"