מסיבת טבע: וילה מודרנית בשמורה

לא ברור איפה נגמר הפנים ומתחיל החוץ

הבית, שנועד לשמש את הדייר ובניו, ולארח את חבריו הרבים הנודדים בעולם, מבוסס על שלושה עקרונות יסודיים: טשטוש הגבולות המוחלט והמפתיע בין פנים לחוץ, הניגוד החריף בין קווים ישרים וצורות רבועות לבין קווים אורגניים וצורות אמורפיות, והתצפית אל הנוף – אל הים מהמערב ואל שמורת הטבע היפהפייה הנמצאת בסמוך, מצד צפון־מערב.

החוויה המרכזית האופפת את המבקר היא החיבור המוחשי בין פנים לחוץ. החזית הפונה אל הרחוב מופנמת ומתכנסת בתוך עצמה, נטולת פתחים, משדרת צניעות יחסית ומתנשאת לגובה של קומה אחת בלבד. הפנים: אקסטרוברטי, מוחצן, מפעים, פתוח לכל עבר. הקומה השנייה מגיעה לשיא גובהה רק בחזית האחורית, כשהיא מתהווה בשיפוע לאורך הבית ומתעקלת בזווית אל עבר נוף הים, כמו גל החוזר אל החוף. והבריכה השטוחה הבנויה בחצר, גם היא אל מול הנוף, נראית לעתים כחלק מוחשי מהגינה ולעתים כחזית אחת עם פנים הבית.

"לרצפת בטון אופי ייחודי והיא נותנת את הרקע המתאים לעיצוב ולאווירה של כל החלל", מסבירה גלית שול מחברת פלס דיזיין, האחראית לריצוף בבית. "לבטון הוכנסו חומרים משפרי התייבשות ומונעי סדיקה לקבלת מראה יוקרתי ומוקפד וההחלטה להמשיך את רצפת הבטון המוחלק ולצאת גם למשטחי החוץ והבריכה תורמת לזרימה ולתחושת המרחב בבית".

ממש בכניסה ניצב פטיו עצום ממדים, שעץ הנטוע בתוך רצפת הבטון מסמל את גבולותיו התחתונים ומִפתח גדול של 15 מטרים רבועים מתנשא מעליו. בתוך הסקיי לייט הפתוח נעלמת לחלוטין תקרת זכוכית, הניתנת לסגירה בימי החורף באמצעות שלט רחוק.

מרגע שעבר בדלת הכניסה חווה המבקר תחושה של חוץ, וצורתו של הפטיו, הבנוי כטרפז, מושכת אותו באופן לא מודע להישאב פנימה, אל הסלון. מהסלון נפתח לפניו הנוף המרהיב ממערב – הים והשמורה – ושוב נשאב המבקר הלאה, החוצה. הסלון פתוח כולו גם למטבח, וכך, במהלך כמו־מתעתע, הכניסה היא למעשה יציאה, והיציאה – כניסה. השאלה איפה נגמר הפנים והיכן מתחיל החוץ היא השאלה הראשונה ששואל כל מי שמבקר בבית לראשונה.

ימינה לאגף הילדים, שמאלה לסוויטות האורחים

בבית שש סוויטות, שכל אחת מהן מתוכננת כיחידה עצמאית. הוא נועד לשמש את ילדיו של גרוסמן גם כשיגדלו, ולהעניק לאורחים תנאים של חמישה כוכבים, באווירה מוכרת, פרטית ואינטימית. מייד אחרי מבואת הפטיו פונים הילדים ימינה, אל אגף נפרד הנחבא מאחורי דלת נסתרת, והאורחים – שמאלה, אל האגף הנפרד שלהם. בקומת הקרקע מצוי חדר כושר גדל ממדים, מצויד ומאובזר לעילא. הקומה השנייה, הצופה אל הנוף, צפה לגמרי מעל קומת הכניסה – באמצעות קורות דרוכות, ובלי אף עמוד שיקטע את הרצף ויחבל בתחושת הפתיחות.

"כשהראיתי את התוכניות למומחים שונים – מפקחים מטעם המועצה, קבלנים, בעלי מלאכה וקונסטרוקטור", מספר בעל הבית, "כולם אמרו שהרעיון מופרך, בלתי אפשרי לביצוע, יומרני. היום, הם גאים שלקחו חלק בפרויקט."

ייעוץ: אדריכלית מילי אבגי

מתוך הספר: אדריכלים/בתים - אורלי רובינזון

לכתבה הקודמת במדור "בתים יפים": אבן ירושלמית: הבית עם המסלעה
לכל הכתבות במדור "בתים יפים"