נווה אילן: הבית של האדריכל שרון סיטון

המעצב: שרון סיטון (37) בוגר לימודי אדריכלות ב"בצלאל", בעל משרד האדריכלים "סטודיו מקומי" בירושלים, ביחד עם שותפו האדריכל, יעקב טנוס. בין הפרוייקטים המוכרים של השניים ניתן למצוא את הקפיטריה של מוזיאון ישראל ומסעדת מחניודה. "יעקב ואני הכרנו במהלך הלימודים. התחלנו לעבוד על פרוייקטים משותפים בשנה הרביעית, בהתחלה רק במסגרת הלימודים אבל קיבלנו ביקורות טובות. בשנה החמישית הציעו לנו לתכנן בר בירושלים ומהנקודה הזו כבר הבנו שנהיה שותפים. המשרד שלנו פועל כבר 8 שנים".

סיטון, סלון גובה (צילום: ירון ולרשטיינר) — כורסאות מהזבל לצד כורסת איימס | צילום: ירון ולרשטיינר

הבית: דו-קומתי במושב נווה אילן, 230 מ"ר בנוי על פני שטח של 360 מ"ר. המשפחה מתגוררת בו כשנתיים וחצי. "במקור הבית לא תוכנן בשבילי אלא עבור לקוח של המשרד, שרצה לבנות בית לזוג עם שלושה ילדים. אחרי תקופה שבה תכננו את הבית, הלקוח החליט שהוא מעדיף למכור אותו ולהפוך את הנכס להשקעה. הוא חיפש קונה כשהבית היה במצב של שלד פלוס החלוקה הפנימית. אשתי ואני חשבנו על זה ובסוף פנינו אליו".

דיירים נוספים בבית: בת הזוג, ענבל (37), והילדים רועי (10), טל (7) ורוני (2).

סיטון, מבט מלמעלה (צילום: ירון ולרשטיינר) — חלוקה פנימית זורמת | צילום: ירון ולרשטיינר

סיטון, ספרייה (צילום: ירון ולרשטיינר) — בית בעיצוב רבגוני | צילום: ירון ולרשטיינר

סיטון, ספות (צילום: ירון ולרשטיינר) — חלונות גדולים שמכניסים אור טבעי | צילום: ירון ולרשטיינר

פילוסופית העיצוב של הבית: "מבחינת הפנים, אשתי ואני אוהבים פשטות, קצת כמו שאנחנו מתלבשים. לכן רצינו להשתמש בחומרים פשוטים וטבעיים כמו בטון ועץ. אשתי אהבה את הבית מההתחלה, ומה שהיה חשוב לה בעיקר זה שיהיו בו פינות שהיא תאהב לשבת בהן. גם בשלב תכנון הפנים, יעקב השותף שלי, היה מעורב מאוד, הדעה שלו מאוד חשובה לי, ואשתי נתנה לנו חופש כמעט מוחלט.

"בבצלאל תמיד לימדו אותנו שכאשר אתה מתכנן בית, אתה קודם כל מתכנן אותו בשביל עצמך ואז משלב את רצונות הלקוח בתוך הפרויקט. הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה מתכנן בית בכפר, זה לחבר את החוץ לפנים כדי ליצור רצף מרחבי. אצלנו, למרות שיש הרבה חלונות אין צורך בפרגולות, הודות לצל הטבעי שנוצר כתוצאה מהבניה הנכונה. לאורך כל היום תמיד יש פינה מוצלת שאפשר לשבת בה".

סיטון, מטבח צהוב (צילום: ירון ולרשטיינר) — המטבח הוא לב הבית וההתרחשות | צילום: ירון ולרשטיינר

סיטון, פינת אוכל (צילום: ירון ולרשטיינר) — מטבח צהוב ושמח | צילום: ירון ולרשטיינר

סיטון, ספריה כתומה (צילום: ירון ולרשטיינר) — כתום מעורר תיאבון בפינת האוכל | צילום: ירון ולרשטיינר

בנייה ירוקה: "הלקוח שבנה את הבית ביקש לשים דגש על מה שנקרא "בניה ירוקה". עכשיו, אין באמת דבר כזה בניה ירוקה מחוץ לעיר, כי עצם הבאת דחפורים לשטח אדמה טבעי הוא כבר לא ירוק במהות שלו. זה משהו שאדריכלים בדרך כלל לא מודים בו. אבל אם כבר עשית את הפעולה של בנייה מחוץ לעיר, אז תנסה שהבית יבזבז כמה שפחות אנרגיה. כלומר הדבר הראשון הוא שתהיה חדירה של אור לבית דרך פתחים גדולים, אבל אור מסונן ולא אור ישיר. דבר שחוסך חשמל בכל שעות היום. עוד דגש הוא על בידוד נכון של חום וקור כדי להפעיל פחות את המזגן. בחורף אנחנו משתמשים בתנור עצים ואת העצים אנחנו אוספים מהגזם של המושב. העצים מחממים גם את המים וגם את הרדיאטורים שבחדרים. הרדיאטורים לא חדשים אלא נלקחו מפירוק. אז כן, היתה פה חשיבה ירוקה לאורך כל הדרך.

סיטון, קומה שנייה (צילום: ירון ולרשטיינר) — הזרימה בין החללים מאפשרת קשר עין רציף בין הקומות | צילום: ירון ולרשטיינר

סיטון, מדרגות (צילום: ירון ולרשטיינר) — מדרגות לקומה השנייה | צילום: ירון ולרשטיינר

צבעוניות: "אנחנו לא אנשים של צבעים עזים מצד אחד, אבל אנחנו גם לא אוהבים דברים מונוטוניים. ירושלים היא עיר מעורבת וצבעונית ובסטודיו שלנו עובדים בני כל התרבויות. השותף שלי ערבי נצרתי, אני יהודי מירושלים, יש לנו עובדת חרדית ועובד מוסלמי והערב הרב הזה מתבטא גם ברמת התכנון והחשיבה שלנו. אנחנו חושבים שאדריכלות צריכה להיות שקופה ובתוכה להבליט דברים מיוחדים באמצעות צבעים.

"חלק גדול מפריטי הריהוט שבבית אשתי ואני מצאנו בזבל עוד כשהיינו סטודנטים, והם ליוו אותנו כל השנים: הספה והמנורה בפינת האוכל, הכורסאות בסלון, השידה והשטיח בחדר השינה. היום הם מונחים לצד פריטים ממותגים כמו השולחן וכורסת הטלוויזיה בסלון של איימס".

סיטון, חדר שינה (צילום: ירון ולרשטיינר) — עיצוב פשוט ונעים | צילום: ירון ולרשטיינר

סיטון, נוף חדר (צילום: ירון ולרשטיינר) — להתעורר מול נוף הרים יפהפה | צילום: ירון ולרשטיינר

סיטון, שידה (צילום: ירון ולרשטיינר) — שידה שהולכת עם בני הזוג מימי הלימודים | צילום: ירון ולרשטיינר

סיטון, סוויטה (צילום: ירון ולרשטיינר) — "אוהב את הבית כמו שהוא" | צילום: ירון ולרשטיינר

פינות אהובות בבית: "המטבח שלנו הוא לב ההתרחשות בבית, הוא כל הזמן עובד ולכן לא היתה אופציה לעצב אותו באופן קר ומנוכר. אני אישית לא יכול לראות עוד מטבחים לבנים שאי אפשר לגעת בהם בכלום, אז בחרנו בצהוב שמח. אומרים שכתום הוא צבע שמעורר תיאבון ולכן הוא נבחר לפינת האוכל. ירוק הוא צבע מרגיע אז בחרנו בו לאזור הישיבה והספריה".

"יש לנו שלוש פינות ישיבה דומיננטיות בבית. הראשונה נמצאת לצד בריכת הדגים בחצר האחורית. זה המקום שלנו לשבת ולשתות קפה בבוקר. בריכת הדגים היא גם ירוקה כי הדגים אוכלים את ביצי היתושים, וככה אין יתושים ואין צורך להאכיל את הדגים. פינה שניה נמצאת בצמוד לקמין בחורף. יש לנו שם שני כיסאות ואנחנו יושבים לקרוא ספרים ועיתונים בשבת. פינה נוספת כוללת שני כיסאות נוח שהוצבו ברחבה הקדמית והם פונים אל נוף. מאוד נעים לשבת שם אחר הצהריים. אגב, גם את שניהם מצאנו בזבל".

האלמנט האהוב בבית: "החלל הפתוח מאפשר זרימה נכונה וקשר עין בין חלקי הבית - הלמעלה עם הלמטה ולהיפך. נוצר כאן רצף של חללים שעובדים נכון, ובדיעבד, זה משהו שקסם לי עוד בשלב התכנון ללקוח המקורי".

במחשבה לאחור, מה היית משנה בבית?
שרון: "אני מאד אוהב את הבית כמו שהוא, אבל לאישתי יש תשובה אחרת...".

ענבל: "הייתי מעדיפה רצפת פרקט על פני רצפת בטון כי זה יוצר אצלי תחושה יותר חמימה ונעימה, גם למדרגות הייתי מוסיפה מצע דריכה מעץ במקום המגע הישיר עם המתכת, והייתי מוסיפה עוד חדר ילדים בקומת המגורים".

סיטון, חזית (צילום: ירון ולרשטיינר) — ואי אפשר לפספס את המספר שלו | צילום: ירון ולרשטיינר

סיטון, מערום (צילום: ירון ולרשטיינר) — את העצים לקמין אוספים מהגזם של המושב | צילום: ירון ולרשטיינר

טיפ למי שמעצב את הבית שלו: "להתבונן איך אתם חיים ומתנהגים ולפי זה לתכנן את הבית. לא לנסות להיות מה שאתם לא אלא לחתור לכך שהבית יהיה 'אתם'. לא להביא את פרובנס לירושלים אלא להביא את הערך המקומי של הסביבה פנימה. אם אתם אנשים פשוטים, לא לנסות בכח להביא תחכום הביתה. לא להסתכל מה יש אצל השכנים".

חלום מעוצב להמשך: "היינו רוצים לעשות מבנים מעניינים ופונקציונליים כמו כנסיה, איצטדיון כדורגל או בית ספר, כלומר משהו שיש לו ערך תפקודי מעבר לערך האסתטי שלו, כי זה מציב אתגר מסוג אחר".