בית אחרי הרחבה: עם ספה ל-16 איש

הדיירת/המעצבת: קטי שטיין-נתן (53), "עיצוב תמיד עניין אותי אבל לא חשבתי על זה כמקצוע. בארה"ב עשיתי תואר במדיניות ציבורית וכשביקרתי בדנמרק פגשתי חברה שלמדה ארכיטקטורה וזה עשה לי משהו". בארה"ב פגשה את אלי, בעלה הישראלי, וכשהגיעה איתו לארץ עבדה כמתאמת השמה של בכירים מחו"ל. במסגרת התפקיד היתה צריכה להכין דירות לקראת בואם, אולם בתקופת האינתיפאדה השנייה חלה האטה בתחום הזה וקטי בת ה-40 נרשמה ללימודי עיצוב באורט כפר סבא. במסגרת הלימודים הכירה את שותפתה העסקית, תמי סאקס.

דיירים נוספים בבית: בעלה של קטי, אלי (54) החתול בינקי (9) והילדים גיא (15), מאיה (21) ושירה (23) שגרה כעת בתל אביב.

הבית: צמוד קרקע מרווח במושב גן חיים, 350 מ"ר בנוי על פני שלוש קומות פלוס וחצר גדולה. המשפחה גרה בו כ-20 שנה. "החלטנו לצאת מתל אביב ביחד, כל המשפחה ביחד עם חמותי ושתי הגיסות, אחרי מלחמת המפרץ ב-91'", מספרת שטיין-נתן, "מצאנו את הקרקעות במושב דרך העיתון ובשבילי זה נראה אז כמו סוף העולם, מסביב היו רק פרדסים. קנינו את המגרש ובנינו בית בגודל 100 מ"ר, כשאמא של בעלי גרה בקומה העליונה".

שטיין-נתן מספרת שהבית מורכב כולו מטלאים על גבי טלאים. "הבית היה קטן אבל טוב בשבילנו. את קומת המרתף הוספנו אחרי ארבע שנים כי כבר נהיה פה צפוף. לאחר שגיא נולד היינו חייבים להגדיל את הבית, והוספנו את כל החלק שהיום הוא הסלון ופינת האוכל, על חשבון הגינה. בעצם החלפנו את המיקומים של החדרים.

"לפני שמונה שנים חמותי בנתה בית קטן ליד גיסתי, בהמשך הרחוב, וכתוצאה מכך פתחנו את כל החלל למעלה, שממנו נשקף הנוף של כל המושב. זה שינה לחלוטין את הבית. מיקמנו שם את החדרים של גיא ומאיה וגם את המשרד שלי. במקביל, שירה ירדה לגור בקומת המרתף".

פילוסופית העיצוב של הבית

"תכננתי את הבית שלי זמן קצר לאחר סיום הלימודים, והשתמשתי בו כמעבדה. זו הייתה חוויה להעז ולנסות הכל בבית שלי, גם מבחינה תקציבית וגם מבחינה מקצועית. השתדלתי להשתמש בדברים קיימים כמו למשל פרטי נגרות, ולהשמיש אותם למקומות אחרים בבית.

"דינה חמותי היא מעצבת פנים והיא השפיעה מאד על הבחירות הסגנוניות בבית. אמא שלי באה מתחום העתיקות ואני גרתי שנה בסקנדינביה ושם נדלקתי על המודרניזם. אז מצד אחד הבית מאוד קלאסי ומצד שני יש בו גם נגיעות מודרניות. השתמשתי הרבה בעץ כי בעיני זה יוצר אווירה של חום וביתיות. נוחיות ופונקציונליות חשובות לי לא פחות. הספה בסלון תוכננה כך שכל המשפחה תוכל להסתלבט בכיף, אפילו כשכולם באים ואנחנו 16 אנשים ויותר.

"אני אוספת דברים 'על הדרך' ואוהבת שילובים של שפות וסגנונות שונים. אני תמיד אמצא מקום לחפצים שנקרים בדרכי כי בסופו של דבר זו הנשמה של הבית. בית זה לא רק אוסף של דברים יפים. בבית יש המון דברים קטנים שמספרים סיפור. הבית מספר מי גר בו וחשוב לי שהוא יספר מי אנחנו ולא יהיה מנותק מאיתנו".

הסלון: "הספה הענקית והנוחה נעשתה בהזמנה מ'תות'. תמיד אהבתי איקסים ושילבו לי אותם ברהיטים, כמו למשל בשולחן הקפה ובשידה. הבית הזה ואני ממש 'גיני פיג' (שפן ניסיונות – ה.ע.ס.א.) ולפני שאני מציעה משהו ללקוחות, אני מנסה אותו קודם בעצמי. את השמיכה הצבעונית שעל הכורסה הכינה לי במתנה אמה של חברה טובה. גם את סלסלת הפלסטיק המקושטת קיבלתי במתנה, היא הוכנה במוסד על ידי מבוגרים עם מוגבלויות. היצירה מעל הספה היא של משה רוזנטליס, שבנו הוא חבר שלנו. האמנות שלו מלאה תשוקה, והיה לנו ברור שכשנסיים את השיפוץ נלך לגלריה שלו למצוא עבודת אמנות".

המטבח: "המטבח הוא ממטבחי זייקו, הוא מאד ישן והאמת היא שאני לא אתנגד להחליף אותו, אבל בסך הכל הוא קלאסי ונוח. האי הוא לב הבית וסביבו יש המון התרחשות כל יום. תמיד הייתה פה תנועה של ילדים ובכלל, הרבה אירוח. זה בית מאוד פעיל. אני מאד אוהבת את גופי התאורה שמעל האי כי הם יוצרים אווירה. כסאות העור מסביב לאי הם מ'תות'. על הקמין אני ממש ממליצה, זה כיף אדיר. אנחנו מדליקים אותו בנובמבר ומכבים במרץ, והוא שומר על חום נעים ולא מייבש כמו מזגן".

הרחיבו גם את שולחן האוכל

פינת אוכל: "את השולחן הדני מצאתי בחנות עתיקות באזור השרון. הרגשתי שזכיתי בפיס בגלל שהוא כל כך מיוחד ואמנותי, ועצם היותו מדנמרק סגר לי מעגל. הוא היה קטן מידי עבורנו אז עשו לי רפרודוקציה והגדילו אותו והרכיבו פלטה חדשה לגמרי. התוצאה היא שולחן ענק ונעים לאירוח. את הכיסאות כנראה נשנה בקרוב למשהו יותר כיפי, כי הם כבר סולידיים מידי לטעמי.

"הקוביות בסלסלה הן של כארים ראשיד. הייתי עם הילדים במוזיאון במילווקי והם התעקשו לקנות את זה בחנות המזכרות. רק אחר כך גיליתי שהקוביות עוצבו על ידו. השנדליר היה שייך לסבתא רבתא של אלי. הקופסה היא פריט מקורי מסוריה שקיבלנו מסבא של אלי, ועדיין יש בה ניירת משפחתית ששימשה אותנו לעבודות שורשים של הילדים.

הכדור הצבעוני על אדן החלון הוא מהבית של הורי, מתנה שהם הביאו באחד מביקוריהם בארץ ואני מאד אוהבת אותו. הפיל מתאילנד. יש כאן הרבה חפצי קרמיקה של איתן גרוס ז"ל, אמן נפלא מיפו, שהייתי מבקרת פעם בשנה עם ההורים שלי שבאו לבקר".

חדר שינה: "בגלגול בראשון של הבית היו כאן חדרי הילדים. את השידה הגדולה העברנו מהחלל הציבורי והיינו צריכים להשלים דופן שהיתה חסרה לה בגלל המיקום הקודם. הכורסה בחדר שינה הייתה פעם בסלון והחלטתי לנצל אותה ולתת לה עוד תחנה בבית ורק ריפדתי אותה מחדש. גב המיטה עשוי מלוח עץ מבריק ומחורץ שקיבלתי מארז, שהוא גם אומן וגם חבר (ארז שגיא, "תות" רמת השרון – ה.ע.ס.א.)".

הכי אוהבת בבית: "החלל זורם ממש טוב. בזמן השיפוץ שבו הרחבנו את הבית, הסתכלתי מסביב והבנתי שנהיה חייבים להשאיר המון קורות בגבהים שונים. אז זה הפריע לי נורא, אבל עכשיו אני חושבת שזה האופי של הבית וזה מגדיר את החללים השונים ואפילו מסדר את הקומפוזיציה".

הייתי משנה בבית: "בשלב מסוים היה מאד חשוב לי שחדר השינה שלנו יהיה בקומה המרכזית כדי שנוכל להיות בשליטה על הבית, וכדי להישאר בקשר עם הילדים שגרו בקומות האחרות. עכשיו אני מרגישה שהייתי רוצה קצת ניתוק ממה שקורה בחללים הציבוריים ויותר פרטיות. מבחינת בעלי זו עדיין הבחירה הכי חכמה שעשינו, זה מאד נוח לו".

חלום מעוצב להמשך: "כיום תמי ואני עובדות בעיקר על תכנון של דירות ובתים, שזה כמובן מהנה ומאתגר, אבל הייתי רוצה להיכנס גם לפרויקטים תעשייתיים כמו מסעדות ומשרדים, משהו שייתן אופציה להתפרע יותר".

טיפ עיצובי: "הקשר בין הלקוח והמעצב חייב להיות מבוסס על כימיה ואמון. תהליך העיצוב הוא מסע משותף שמשמעותו איכות החיים העתידית של הלקוח".

במדור הקודם: למטה בית, למעלה סטודיו

הילה עפרי וסיון איינהורן, מעצבות פנים בעלות סטודיו לעיצוב H a n d S  
לדף הפייסבוק של הילה וסיון