התעלומה נפתרה כאשר המנוח לצדי שיחרר אות חיים לפתע, בצורת נחירה קטנה ומתפנקת, ולמרות שרווח לי לגלות שמותו הטראגי לא יאפיל על חיי האשראי הסוערים שלי, התמלאתי בושה. אדם נרדם בתור לבנק? באמת? אלה הם חיי האפורים עכשיו? השלב הבא הוא ודאי בצקות ברגליים, עוף פעם בחודש והצבעה לש"ס. עוניי הרב, שקדים וצימוקים.
"מישהו כבר נרדם פה", לחשתי למנהלת העו"ש, "את לא חושבת שהגיע הזמן שתקצרו את התור?".
"אוי לא", היא פזלה אליו, "שוב הוא? תמיד הוא ישן כאן".
"באמת? למה?!"
"לא יודעת. אולי אין לו איפה לישון. אני מופתעת שלא פגשת אותו קודם. אתה הרי כל יום בא לבנק".
העם בוחר, אני עובר
מתי בדיוק הפכתי להיות האיש שכל יום בא לבנק? הלא ידוע שבנקים, בדיוק כמו בחורים, מבינים שפה אחת בלבד – שפת ההארד טו גט. ככל שתסנן אותם יותר בטלפון ותמעט לפגוש אותם, כך תהפוך בעיניהם ללקוח מחוזר יותר, ויאשרו לך קרדיט מופלג וכרטיסי פלטינה. ואני עם נגישותי המוגזמת, והקפיצות הלא ספונטניות שלי לסגן מנהל, כאילו עברתי במקרה בשכונה – אני כבר בטח הבדיחה של כל הפקידים. "אוי לא. שוב הוא? שוב אביעד הנודניק בא להבטיח שיחזיר את ההלוואה עוד שנה? תאשרי לו כבר עדנה, שלא נצטרך לראות את הפרצוף שלו". אל תתפלאו אם בפעם הבאה שאופיע בבנק, מחר נניח, אדון הומלס שישן כאן על הספות יקיץ לכבודי כדי להגיד לי 'היי'. בכל זאת, שני התימהונים של הסניף. נימוס אלמנטרי.
הצרה היא שבדומה לקשיש שסר מדי בוקר לרופא כדי להתלונן על מחושים שונים, גם אני מצוי בהרגשה שאין לי ברירה אלא ללכת כל יום לבנק, מסיבות אמתיות לגמרי. כזהו השבוע האחרון של השיפוץ – תמרון בלתי פוסק בין הבנק, למתקין הפרקט, לבנק, לנגר של המטבח, לבנק, לאיש המזגנים, לבנק. כל זה בתקווה שאם תעביר כל הזמן קצת מפה וקצת לשם, כמו לוליין בקרקס, אחיזת העיניים הזו לפיה אתה מסוגל לשלם, תשכנע את מי שצריך.
ובכן, כעת אני בשבוע האחרון לשיפוץ. אלה לפחות השמועות. כשלעצמי נדמה לי שכבר שלושה חודשים אני בשבוע האחרון לשיפוץ. יום המעבר נראה לי פנטזיה שלא תתגשם לעולם. לכן סימנתי את יום הבחירות, החל יומיים קודם, כתאריך היעד שלי, בחושבי שאם אחכה למעבר אחכה לנצח, אך אם אחכה לבחירות, בסוף כנראה הן תגענה. כמו ביבי נתניהו, אני ממתין בכיליון עיניים ל-22 בינואר שתיפול כבר ההכרעה, וכמוהו אני מקווה לאבד בדרך כמה שפחות. אשר להבדלים בינינו הם ברורים: הגרעון שלי חמור מגרעונו.
בינתיים, כל עוד יש לי זמן, וכל עוד אני יכול להרשות לעצמי לשלם את חשבון החשמל, החלטתי להקדיש את אחד הערבים האחרונים למיון הארון שלי. לא אריזה, כי אם מיון. את האריזה תעשה חברת אריזה – עוד החלטה כלכלית מפוארת של בית ההשקעות קיסוס, שמנומקת בכך שאני מסכן ועייף ואין לי כח לארוז, וכמו כן, אם כבר הוצאתי כל כך הרבה כסף, מה זה עוד אלפיים שקל?
התשובה היא שעוד אלפיים שקל, הם עוד אלפיים שקל, אבל לא משנה. למיין בכוחות עצמי אני מסוגל. מוטב גם שאסיח את דעתי במשהו, במקום לשבת שוב ולדמיין איך היו נראים חיי לו אבי היה איל ההון סטף ורטהיימר, ולא איל הגרופון מייק קיסוס. אגב, הם היו נראים נפלא.
דוגל במינימליזם, אבל אגרן כפייתי
כעבור שעתיים סיימתי בערך שני שליש מתהליך המיון. כעבור שלוש שעות התפניתי לאבחן אצלי מחלת נפש, ושמה אגרנות כפייתית. שמונה שקים, שמונה שקים תפוחים ומלאים בבגדים, פיניתי החוצה מהארון שלי לרגל המעבר. לאור העובדה שערכתי מיון דומה לפני שלוש שנים בלבד, כאשר עברתי לדירתי הנוכחית, מה מוזר לגלות שיש כאן בגדים שלא לבשתי עשור. הכל יש לי בארון - בגדים ישנים, בגדים חדשים עם התווית עליהם, מותגי יוקרה, סמרטוטים מביכים, גטקעס שקניתי פעם כשנסעתי לצלם בחרמון, סוודרים של אקסים עתיקים שלי שמזמן כבר המשיכו הלאה, וחולצות שהודפסו לכבוד סיום קורס מ"כיות של חברתי הטובה. היא בת 35.
כל תודעת השפע הכוזבת שלי היא חטא שתחילתו בארון הבגדים. כנראה המחשבה על ארון חצי ריק, מהלכת עליי אימים, ובלי לתת על כך את הדעת, אגרתי ואגרתי עוד ועוד בגדים. כמובן שלא מצאתי חצי ממה שרציתי ללבוש בתוך הברדק הזה, אך התנחמתי בכך שתמיד נראה היה שיש לי ים של אפשרויות. די! נס האופציות השקרי הזה הגיע אל סופו. מהיום אני אדם הדוגל במינימליזם נוסח הפנג-שואי - על כל מה שנכנס משהו אחר יוצא. נותרה רק השאלה המטרידה במה אמלא את הארון האדיר בדירה החדשה שלי, ולכן קיפלתי יפה כמה שמעטס רנדומליים, ושמתי בצד. אתם יודעים, שלא ירגיש ריק.
את השאר תרמתי לנזקקים. שלא במפתיע, אני מבין לליבם יותר מבעבר. אני צופה שתוך שבוע יתגלגלו הדברים לכדי כך, שאגיע כמדי יום לבנק, ועל הספה הירוקה אמצא את ידידי הנזקק משכבר, תופס את תנומתו הרגילה, מכוסה הפעם במעיל של ארמאני ששייך לבנזוגי לשעבר. הצווארון עדיין מדיף את ריחו של האפטר-שייב שפעם כל כך אהבתי. אשים אפוא את ראשי על כתפו ואירדם גם/
במדור הקודם: ומי בשום אופן לא ייכנס לדירה החדשה?
לכל הכתבות במדור