תורתן אמונתן: הנשים שהפכו לרבניות ומנהיגות קהילה בזכות עצמן

את התואר "רבנית קהילת בית הכנסת 'כינור דוד' ברעננה", קיבלה הרבנית אושרה קורן בזכות עצמה. האיש שלה, הרב צבי קורן הוא אומנם רב הקהילה, אבל בניגוד למודל הרבנית הקלאסית, זו שהתואר ניתן לה רק בזכות היותה אשת הרב, הרבנית אושרה קורן היא אשת הלכה ותלמידת חכמים בפני עצמה. כמו רבני קהילה אחרים, גם היא מלמדת שיעורי תנ"ך, תלמוד ומחשבת ישראל בקהילה ובמקביל גם בבית מדרש מת"ן השרון שבראשו היא עומדת. היא עונה לשאלות הלכתיות שמַפנים אליה בני הקהילה ובנותיה, שרואים בה כתובת לייעוץ לא רק בנושאים הלכתיים, אלא גם במשברים אמוניים, משפחתיים או זוגיים ובנושאים הקשורים לחינוך ילדים. כל עניין שאליו נדרש רב קהילה, בקהילת 'כינור דוד' יכולה להידרש אליו גם רבנית הקהילה, אושרה קורן. "המודל שלנו הוא ייחודי, כי אנחנו מנהיגים יחד", מסבירה קורן. המסר בהתנהלות הייחודית הזאת הוא עמוק ורב שכבתי. "כששניים שותפים, וכל אחד מהם תורם להנהגה את הכישורים והיכולות שלו, ההנהגה המשותפת יכולה לצמוח יותר. כשהשניים שמשמשים בהנהגה הם איש ואישה, לאו דווקא זוג נשוי, בוודאי שכל אחד מהם מביא איתו להנהגה את היתרונות המגדריים". כשהרב והרבנית הם גם זוג נשוי, הם גם עשויים – תוך כדי עבודתם המשותפת, כשכל אחד מהם נותן מקום לבן זוגו, מבלי להרגיש מאוים - להוות מודל לבני הקהילה לעוצמה הזוגית. "בדגם של אישה מנהיגה יש מסר ערכי שאין מניעה שתהיה מנהיגות נשית".

קורן היא אחת מארבע הנשים שמשמשות כרבניות קהילה בישראל, חברות ארגון "בית הלל". בארגון 150 רבניות ורבנים. 60 מתוכן הן רבניות, שוות ערך במעמדן כתלמידות חכמים ומנהיגות רוחניות לצד הרבנים. עד כמה שיישמע מופרך, נכון לעת הזאת, "בית הלל" הוא הארגון היחיד שבו מתקיים שוויון בין רבנים לרבניות. מתוך 60 הרבניות, רק ארבע מהן כאמור הן מנהיגות קהילה. כיוון שהן פורצות דרך ואין להן דגמים לחיקוי או להשראה, כל אחת מהן נדרשת לעצב את סגנון מנהיגותה בכוחות עצמה. לרגל חג השבועות, התראיינו שלוש: הרבנית ד"ר אושרה קורן שמשמשת בתפקיד כבר 17 שנה מאז שהקימו היא ובעלה את הקהילה הייחודית שבראשה הם עומדים; הרבנית ד"ר ג'ני רוזנפלד שמונתה למנהיגה רוחנית במועצה המקומית אפרת על ידי הרב שלמה ריסקין, רב המקום; והרבנית כרמית פיינטוך שנכנסה לתפקידה כרבנית בקהילת רמב"ן לצִדו של הרב בני לאו לפני כחצי שנה.

"חשקה גם נפשי בתורה"

הרבנית אושרה קורן היא בת 52, עלתה מארצות הברית עם משפחתה בגיל שש, וגדלה בשכונת נווה שאנן בחיפה. לפני 30 שנה נישאה לרב צבי קורן ולהם ארבעה ילדים וחמישה נכדים. "אני בת ראשונה אחרי חמישה בנים. סך הכול תשעה אחים", מסבירה קורן איך התעצבה דרכה התורנית. "אני זוכרת שאחיי הגדולים חזרו לשבתות מהישיבות עם כל המטען התורני והיה לי ברור שגם אני רוצה ללמוד, חשקה גם נפשי בתורה. אבל אחרי השירות הלאומי, כשחיפשתי מקום שבו ניתן ללמוד תורה לשמה, לא מצאתי". כך, בלית ברירה, היא החלה ללמוד באוניברסיטה העברית. תוך כדי הלימודים, שמעה שהרבנית מלכה בינה פתחה את בית המדרש לנשים מת"ן, ובו תוכנית מנהיגות לנשים שתלמדנה לימודי קודש בסגנון ישיבתי. קורן שכבר הייתה אישה נשואה והרצון להעמיק בלימוד הוסיף לבעבע בתוכה, מיהרה להירשם. אחרי ארבע שנים אינטנסיביות של לימוד, כשהיא בת 24 בלבד, החלה ללמד נשים גמרא במסגרת התוכנית ולרכז אותה. "באותה תקופה גרנו בירושלים, אבל החלום של צבי ושלי היה שהתורה תפרוץ מירושלים וסביבותיה גם אל מרכז הארץ". בעזרת הרבנית בינה היא ייסדה את סניף מת"ן השרון שבראשו היא עומדת עד היום. במת"ן השרון לומדות כיום 700 נשים בתוכניות שונות ויש בו 40 קורסים שבועיים לקהל הרחב, וכן תוכנית מתקדמת להכשרת מורות להלכה ותוכנית בת מצווה לאמהות ובנות הפועלת בארץ ובעולם.

אלא שקורן, אישה רבת פעלים, לא הסתפקה בכך. לפני 17 שנה החליטו היא ובעלה להקים קהילה שתשקף את תפיסת עולמם המכילה, שבמרכזה בית הכנסת שיהיה פתוח לכלל הציבור. "בבית הכנסת שלנו מתפללים יחד דתיים, חילונים, חוזרים בתשובה, גרים, חד הוריים וחד הוריות ועולים מתפוצות שונות שנמצאים על רצף שמירת המצוות", אומרת קורן, ומוסיפה שההכלה באה לידי ביטוי גם ביחסה לנשים. "היה חשוב לנו שבבית הכנסת נשים תוכלנה למצוא מקום לעבודת ה' משמעותית ועמוקה. לכן כשבנינו את בית הכנסת בחרנו למקם את עזרת הנשים לצד עזרת הגברים ולא מאחוריה, כדי שנשים תוכלנה להרגיש שותפות לתפילה. נשים מעבירות שיעורים לפני כל הקהילה ואומרות דברי תורה לפני תפילת מוסף בשבת, יש לנו טקס בת מצווה מיוחד, קריאות מגילה לנשים ובשמחת תורה גם נשים רוקדות עם ספר התורה".

"הילדים הגדלים בקהילת 'כינור דוד' אינם יודעים מציאות אחרת. פשוט להם שרב ורבנית מנהיגים ביחד". הרבנית אושרה קורן | צילום: רמי זרנגר, מגזין נשים

מה מקומך כרבנית?
"היות שצבי ואני הקמנו את בית הכנסת ביחד, אנחנו גם שותפים בהנהגת הקהילה. אנחנו שותפים בהעברת השיעורים, בקבלת החלטות, אנשים רואים בשנינו כתובת לייעוץ הלכתי ורוחני". המודל שלה, כך ברור לה, לא יכול להתאים לכל אשת רב. "כמו שלא כל אשת ד"ר היא ד"ר בפני עצמה, כך גם לא לכל אשת רב מתאים להיות רבנית. אני רבנית בלי קשר להיותי נשואה לרב. יחד עם זאת, העובדה שאני נשואה לרב יצרה שותפות טבעית". עד כדי כך טבעית, היא מדגישה, שהילדים הגדלים בקהילת 'כינור דוד' אינם יודעים מציאות אחרת. "להם זה פשוט שרב ורבנית מנהיגים ביחד, שהציבור יכול להתייעץ עם רב או עם רבנית, ושגם אישה יכולה להיות מלווה רוחנית, בקיאה בהלכה ולמדנית. רק כשהם יוצאים החוצה, הם מגלים שקיים גם דגם אחר. אז אומנם לא בכל קהילה אשת הרב יכולה או רוצה להנהיג, אבל כל קהילה צריכה לתת דעתה לחשיבות הנהגה תורנית נשית לצד הרב. כשם שלנשים יש מה ללמוד ממודל גברי, כך לגברים נכון ללמוד ממודל נשי. כמובן שישנם נושאים שבהם לנשים קל ונכון יותר ללמוד ולהתייעץ עם דמות נשית".
כשבארגון בית הלל התלבטו כיצד לקרוא לתלמידות החכמים שחברות בארגון, הציעה הרבנית אושרה להיצמד לתואר המסורתי: רבניות. "התואר ממשיך מסורת קיימת ואינו מעורר פרובוקציות", מסבירה קורן. "הוא משקף את התפיסה שכל שינוי שנעשה בתחום צריך להיעשות לאט, באופן טבעי ועמוק. ובאמת בבית הלל מקפידים לקרוא לנשים רבניות". למרות זאת, היא מודה, בקהילה שלה היא נקראת "אושרה" והאיש שלה נקרא "הרב צבי".

למה ההבדל?
"האמת היא שאני לא ממש יודעת", היא מהרהרת לפני שהיא עונה. "אני רוצה להיות 'אושרה', בגובה העיניים, קרובה לאנשים. אולי הצמדת התואר 'רבנית' לאשת הלכה הוא עניין של תהליך".

אין מודלים

את שאלת התואר אני מפנה גם לרבנית כרמית פיינטוך, מנהיגה רוחנית בקהילת בית כנסת הרמב"ן שמכהנת לצִדו של הרב בני לאו.

כל צעיר בן 25 שלמד בבית המדרש שנים ספורות ומקבל תפקיד כלשהו יוצמד לו התואר "רב" בקלות רבה יותר מאשר לכל אישה למדנית, גם אם מאחוריה 20 שנות לימוד, בקיאות רבה ועושר תורני גדול. גם אני, למרות המודעות שלי לנושא, נופלת בזה. למה זה קורה לנו כחברה?
"אני בעצמי מאוד מתלבטת בנושא", עונה הרבנית על תהייתי. "זאת סוגיה שמאוד נוכחת גם בבית המדרש. לגברים תמיד יקראו 'הרב' ולאישה בשמה הפרטי. יש בי צד שאומר שאולי אנחנו, כחברה, צריכים להוריד חלק מהתארים. אולי הכבוד צריך להיות פנימי יותר ופחות סביב תארים. יחד עם זאת, יש בי צד שאומר שכחברה אנחנו צריכים לאזור כוחות כדי להשוות בין רבנים לרבניות".

הרבנית כרמית פיינטוך נשואה לתני פיינטוך, אימא לשישה ומתגוררת בקטמון. היא למדה בבתי מדרש שונים וגם למדה הנחיית קבוצות ופסיכותרפיה. היא ר"מית במדרשת מגדל עוז כבר עשור ועד לפני שנה עבדה גם כפסיכותרפיסטית. מהשנה הנוכחית את הפסיכותרפיה החליפה במשרה החדשה של רבנית קהילה.

הנהגת קהילת רמב"ן הייתה מבחינתה המשך טבעי לקהילת בית המדרש. "בבית המדרש יש משהו מאוד צעיר ובשנים האחרונות הרגשתי צורך לראות איך התורה פוגשת גם אנשים מבוגרים יותר, במעגלי חיים נוספים", מסבירה פיינטוך את דרכה לתפקיד.

בהיעדר מודלים מבוססים, היא יודעת שאת מודל הרבנית שתבחר להיות עליה לעצב בכוחות עצמה. "לגישוש הראשוני הזה יש יתרונות וחסרונות. יש יופי בהתנסות חדשה וזה מאוד מאתגר ומעניין; אבל כאן גם טמון הקושי, כי אין מודל ברור והאתגר הוא לעצב אותו. גם בעולם הלימוד, בבתי המדרש לקח אי אלו שנים לגבש מודלים שמכוונים ונכונים ללימוד נשים. מצד שני, בסופו של דבר לנשות הרבנים, ל"רעבעצן" הייתה תמיד השפעה בקהילה דרך בן זוגה הרב, ולכאורה אין פה עניין גדול. ישנה גם זווית נוספת שמאוד נוכחת והיא הזווית הפמיניסטית, וכל אלו יחד יוצרים שאלות רבות וברור שנכון לנו תהליך ארוך".

כמו קורן, גם פיינטוך מדברת על ההובלה המשותפת של אישה וגבר; אלא שכאן, כיוון שלא מדובר בבני זוג, ברור שההובלה המשותפת פחות טבעית.

מתי פונים אלייך ומתי לרב בני? איך יודעים למי מכם לפנות ומתי? נשמע מאוד מבלבל.
"כיוון שאני רק חצי שנה בתפקיד, עד כה הייתי בסוג של חפיפה ואני עדיין מלווה את הרב בני לדברים רבים שהוא עושה כדי ללמוד. יש ציפייה גם שלו, גם שלי וגם של הציבור לראות איך התפקיד יתפתח. בסופו של דבר המטרה היא לחזק את הקהילה בתוכן וברוחניות. אני חושבת שיש משמעות לנוכחות שלי בעזרת הנשים, משהו בנגישות משתנה עבור הנשים. התורה שנוצרת בבתי המדרש הנשיים שונה, וכולם, נשים וגברים, יכולים להרוויח ממנה".

התפקיד שלה מוגדר באופן רשמי כחצי משרה. היא חולקת את חדר העבודה שלה עם הרב בני, כשלכל אחד יש שעות עבודה שונות שבהן הם מקבלים קהל. אחת לשבוע יש להם ישיבה משותפת. זאת בנוסף לנוכחותה בבית הכנסת ובקהילה בחגים ובשבתות.

"יש יופי בהתנסות חדשה וזה מאתגר ומעניין; אבל כאן גם טמון הקושי, כי אין מודל ברור והאתגר הוא לעצב אותו". הרבנית כרמית פיינטוך | צילום: הדס פרוש/פלאש 90, מגזין נשים

שאלת הדרשה שמעבירות נשים בבית הכנסת היא סוגיה בפני עצמה. זאת שאלה רצינית, בלי קשר לעובדה שיש רבנית קהילה. כשאישה נושאת דרשה עולות שאלות כגון: האם תיכנס לתוך עזרת גברים? האם תחצה את העזרה? האם הדרשה תהיה באמצע התפילה או בסופה? מה קורה אצלכם?
"בבית הכנסת רמב"ן רוב עזרת הנשים ממוקמת בקומה השנייה. כדי שנשים יוכלו לשאת דרשה, פתחו פתח מעזרת הנשים המונגשת שנמצאת במפלס התחתון ומשם אני נכנסת, לפני תפילת מוסף, להעביר את הדרשה. אנחנו מתחלקים בדרשות".

דרשת רבנית בתפילה ומינוי של רבנית בכלל הם מהלכים פורצי דרך. כל בני הקהילה קיבלו את החידושים בקלות?
"נשים החלו לשאת דרשות בתפילה עוד לפני שהגעתי, אבל צריך לזכור שתפקיד הרבנית הוא לא רק דרשות בתפילה ויש לו את המורכבויות שלו. לפני שהתקבלה ההחלטה, התקיים תהליך מאוד ארוך שכלל הרבה חוגי בית והיו גם התנגדויות ובסופו של דבר היו בחירות שבהן הוחלט על הכנסת מנהיגה רוחנית".

לכל הגברים קל להגיע לשיעורים שלך?
"אני מניחה שלא, אבל בכל השיעורים - חוץ מאלו שהוגדרו כשיעורי נשים - הקהל הוא מעורב. אני מניחה שיש כאלה שלא קל להם".

דרושה סבלנות 

קהילת רמב"ן מסתבר, די מסודרת. בשאלות בענייני טהרת המשפחה ו'מראות' יכולות הנשים לפנות לרבנית נועה לאו, אשתו של הרב בני, ולרבנית ד"ר טובה גנזל. אל הרבנית כרמית פונים בשאלות טהרת המשפחה כשהן נוגעות למערכת היחסים של בני הזוג ובתוך המשפחה. למעשה, הכשרתה הפסיכותרפיסטית והתורנית באות לידי מיצוי בתפקיד הנוכחי. כמנהיגת קהילה היא נדרשת להיות בשביל הקהל בכל ההתמודדויות שהחיים מזמנים.

המודל הזה לא טבעי לרוב הציבור האורתודוקסי ומעורר חששות רבים. את מודעת לכך?
"נכנסתי לתפקיד בתמימות. ראיתי בו סוג של התפתחות טבעית שלי ולא הייתי מאוד ערה לכמה זה לא טבעי לציבור. אני חושבת שאת התהליך הזה צריך להוביל לא בכעס ולא במלחמה אלא בסובלנות רבה. לתת לעין להתרגל לשוויון הזה".

פיינטוך מספרת על אתגרים ייחודיים לנשים רבניות, כאלה שגברים נושאי משרת רבנות אינם מתמודדים איתם. "לולא התמיכה של בן הזוג שלי והשותפות המלאה בינינו לא הייתי יכולה לקחת את התפקיד", היא אומרת. "כיוון שאנחנו אנשים הלכתיים והבחירות שלנו הלכתיות ובמובן זה לא שוויוניות, בן הזוג שלי מחויב לתפילות בציבור יותר ממני. ובכל זאת, אני רבנית בית כנסת, ולכן בערב שבת הילדים מאורגנים בבית עד הקצה. אנחנו מדליקים נרות ורצים כולנו יחד לבית הכנסת לתפילת מנחה. האיש שלי - כי הוא מחויב לתפילה במניין ואני - בשל התפקיד".

לא פשוט.
"בהחלט. תמיד באתי לתפילת שבת, גם כשהילדים היו קטנים, אבל עכשיו יש לי מחויבות לזמן ואני מתלבטת לא מעט בשאלה איך מנהלים בית כששני בני הזוג מחויבים לזמנים במידה שווה".

סיטואציה נוספת שמסבירה את האתגר שניצב בפניה התרחשה בערב ראש השנה, חודש לאחר שנכנסה לתפקיד. "בשבועיים שלפני החג הייתי שותפה לפעילות רבה: העברתי שיעורים, התקיימו ערבי ניגון והיו לי גם הכנות רבות לשיעורים שהיה עליי להעביר בחג. נותרו לי יומיים בלבד לפני החג לקנות בגדים לילדים, לבשל לנו ולאורחים שהזמנו והעומס היה גדול. בערב החג, בשעה 11:00 בבוקר מתקשר הרב בני ואומר שהוא נוסע לבקר את החולים המאושפזים בבתי החולים ושואל אותי: 'את באה?'. נשמתי עמוק ואמרתי 'כן'. הוא שאל: 'בשעה שתיים?' ואני אמרתי שאבוא והתפללתי לקדוש ברוך הוא שיעזור לי לסיים בזמן".

זה סיפור נהדר שמדגיש איך בסופו של דבר, במרקם החיים, קיים פער בין גברים לנשים. מה הסיטואציה הזאת עשתה לך?
"הסיפור הזה הדהד בתוכי זמן רב ואני שואלת את עצמי האם מרקם החיים בנוי לשוויון מוחלט. אנשים מגיעים בזמן לעבודה ואם רוצים - זה יכול לעבוד גם סביב זמני תפילות בשבת. השאלה אם אנחנו רוצים שככה תיראה השבת שלנו והאם אנחנו רוצים שההתכווננות של שני ההורים תהיה החוצה גם בשבת. לשאלת המשפחה יש חשיבות גם אישית וגם קהילתית וציבורית. ולכן אני חושבת שהשינויים צריכים להיעשות באופן הדרגתי ולא מהפכני, באופן מושכל ומבורר ולא מהיר מדי, כי השאלה המשפחתית היא שאלה קריטית".

למעשה, את אומרת שגם כשיש שאיפה לשוויון, צריך לתת את הדעת למחירים?
"כן. כי מאוד ברור לנו המחיר של מציאות שבה נשים אינן מעורבות בבית הכנסת ואנחנו פועלים לתקן; אבל גם לתיקון יש מחיר ואנחנו צריכים להיות מודעים לו ולבחון את ההשלכות. אני מרגישה שגם בקרב המהפכנים וגם בקרב השמרנים יש פעמים רבות חוסר רצון לבחון את המחיר".

דרושה הכרה מגבוה 

עוצמת המתח בין חיי המשפחה לתפקיד הנהגת הקהילה פחותה משמעותית במשרה שבה מכהנת הרבנית ד"ר ג'ני רוזנפלד לצדו של הרב ריסקין באפרת. היא בת 36, נשואה לד"ר פנחס רוט ואימא לארבעה, בהם תינוקת שנולדה לאחר שהחלה לכהן כרבנית. משרת הרבנות שלה היא חלקית והיא נדרשת לה בין יומיים לשלושה בשבוע. "באפרת יש 10,000 תושבים ולכן אופי התפקיד שונה מתפקידה של רבנית קהילה", מסבירה רוזנפלד. "אני לא מתיימרת להגיע לכל האנשים וגם השאיפה שכולם יכירו אותי היא משימה גדולה". כדי להרחיב את מעגלי ההיכרות, היא מתפללת בכל שבת שהיא באפרת בבית כנסת אחר. "ועדיין, לא הגעתי לכל בתי הכנסת, כי יש בעיר למעלה מ־50 בתי כנסת".

ובכל זאת, כך היא מספרת, אנשים במצוקה שזקוקים לסיוע מוצאים את דרכם אליה, וכך גם אנשים שיש להם שאלות הלכתיות. היא הולכת לבתי אבלים ועונה על שאלות סביב האבל וגם ההשתתפות בתפילות בבתי הכנסת אליהם היא מוזמנת והשיעורים שאותם היא מעבירה חושפים אותה ואת תפקידה אט אט לציבור.

מה המקום של רבנית מול הרב במודל של רבנות עיר? באמת יש צורך בשניים?
"הרב ריסקין (המכהן כרב המקום – ח"ש) ואני מאוד שונים. לא רק שהוא גבר ואני אישה, אנחנו בגילאים שונים ובעלי אופי שונה. אני חושבת שדווקא ההבדלים יכולים לתת מענה לציבור רחב יותר וזאת בדיוק המטרה במינוי רבניות: שאנשים שונים, לאו דווקא נשים, שזקוקים להתייעצות עם דמות נשית, יוכלו לקבל אותה לא רק מרב, אלא מרבנית. אני מרגישה שהשילוב - עם כל ההבדלים בינינו - הוא יתרון לרבנות ביישוב. יש מצבים שבהם אנשים יפנו אליו ולא אליי, ויש מצבים שלהפך וזה מרחיב את היקף הקשר של הציבור עם הרבנות".

כיוון שהרב ריסקין עוסק בתחומים רבים, פעמים רבות קורה שאנשים פונים אליו והוא מפנה אותם אל הרבנית ג'ני. "במקרים כאלה אני מערבת אותו במקומות שנראה שהוא יכול לעזור. בסופו של דבר הוא רב היישוב 30 שנה והוא מכיר את המקום היטב ויכול לסייע. הדינאמיקה יוצרת עזרה הדדית וגם הרחבת המעגלים של הפונים לרבנות".

"דווקא ההבדלים יכולים לתת מענה לציבור רחב וזאת המטרה במינוי רבניות: שאנשים שונים שזקוקים להתייעצות עם דמות נשית, יוכלו לקבל אותה לא רק מרב, אלא מרבנית". הרבנית ג'ני רוזנפלד | צילום: הדס פרוש/פלאש 90, מגזין נשים

 למה לדעתך זה לא קורה במקומות נוספים?
"אני לא יודעת, אבל אין ספק שלעניין תקצוב המשרה יש השפעה. משרת הרבנית באפרת לא ממומנת על ידי המועצה הדתית או משרד ממשלתי, בניגוד למשרת הרב. אני גם לא יושבת במשרדי המועצה הדתית אלא במשרדי אור תורה סטון. אני מניחה שאם המדינה הייתה מקצה תקן למשרת רבנית ולשכה במועצה הדתית, הייתה לתפקיד גם משמעות אחרת".

למה הכוונה ב"משמעות אחרת"?
"כשהתפקיד יהפוך לציבורי ההכרה בו תהיה רחבה יותר. כשמדינה מחליטה להקצות תקן לתפקיד מסוים זאת אמירה שיש לה השפעה משמעותית על הציבור. אחת המטרות של הרב ריסקין בתהליך המינוי היא שהמימון ההתחלתי אומנם יהיה מכספי תרומות פרטיות, אבל כשהתפקיד יהיה קיים, ואנשים יבינו את הצורך, תהיה דרישה שהמשרה תהיה מעוגנת בתקן. כשזה יקרה, אני מאמינה שיותר ויותר רבניות יאיישו את התפקיד".

לאן עוד תפקיד הרבניות יכול להתרחב?
"גם בצבא או בבתי החולים יכולה לכהן רבנית. יש תפקידים שבהם צריכה רבנית לכהן לצִדו של הרב ויש תפקידים שניתן לפתוח אותם לשני המינים. בבית הכנסת אני חושבת שלא נכון שאישה תכהן לבד, כי בין תפקידיו הרב צריך להיות מדי פעם חזן ולקרוא בתורה. אלה תפקידים שאישה לא עושה היום במניין אורתודוקסי. אבל בצבא או בבית חולים - איני רואה סיבה מדוע לא תוכל לכהן אישה".

מתוך גיליון 225 של מגזין "נשים"