מקום חמישי: חלה
החלה היא מאפה קלוע אותו נוהגים יהודים לאכול בשבתות ובחגים. את החלה נהגו יהודים לקלוע בצורות שונות ואילו את הקליעה המקובלת בישראל (צמה) הביאו לארץ יהודים מארצות אשכנז. ביהדות יש אפילו מצווה הקשורה בתהליך ההכנה הנקראת "הפרשת חלה"
אז למה חלה בשבת?
בשבת יש מצווה לאכול שלוש סעודות וקביעת סעודה מקבלת תוקף רק באכילת "המוציא" (לחם) בכמות מסוימת. לכן, כל סעודת שבת מתחילה באכילת חלה (אפילו שתיים – אחת כלחם משנה, זכר למן שהיו בני ישראל אוספים במדבר והיה יורד במנה כפולה ביום שישי).
אין סעודה בלי חלה | צילום:
אפיק גבאי, mako אוכל
ואני אומרת: כשיש חלה טריה, מי צריך את שאר הסעודה?
מקום רביעי: גפילטע פיש
גפילטע פיש הוא קציצת דג טחון (בד"כ דג קרפיון) בעלת פופולאריות במטבח היהודי-אשכנזי. את הגפילטע פיש נהוג לאכול בשבת ובחגים, לצד חזרת (חריין) וכמובן גזר מעל.
אז למה בעצם לאכול את הגפילטע פיש בשבת?
בשבת יש מנהג לאכול דגים מכיוון שהגימטריה של המילה ד"ג היא 7, אבל למה דווקא בקציצות? הפעם יש כמה סברות. הראשונה היא בשל איסור "בורר" בשבת, על ההפרדה בין הדג הנאכל לבין העצמות. בגפילטע פיש העצמות טחונות כחלק מהקציצה ואין חשש לעבור על איסור זה. סברה נוספת היא בשל הבעייתיות בחימום אוכל בשבת, ולכן את הגפילטע יש הנוהגים לאכול גם קר.
מי שאוכל דג ביום ד"ג ניצול מד"ג | צילום:
הדס פרוש, נועם רבקין פנטום, פלאש90, פלאש 90
ואני אומרת: ללא ספק יש שהיו מעדיפים "לברור" את כל המנה הזאת מחוץ לתפריט. דידנט דה ג'וויש פיפל סאפרד אנף?
מקום שלישי: ג'חנון וכובאנה
ובמעבר חד ליבשת הדרומית...ג'חנון וכובאנה, "הקיגל" של התימנים, הם מאכלים תימניים מסורתיים עשויים בצק (עלים או שמרים) הנאפה באפייה איטית, של כמה שעות, בטמפרטורה נמוכה. בישראל הם תפסו פופולאריות רבה יחד עם בן דודם הלחוך, לצד רסק עגבניות, סחוג וביצה קשה.
אז למה ג'חנון וכובאנה בשבת?
נהגו במסורת להכין את הג'חנון והכובאנה בערב שבת ולחממם באפייה איטית עד לסעודת הבוקר של שבת, אז צבעם הופך חום כהה והתחתית מתקשה. יהודי תימן נהגו לשנות את צורתם באופן חגיגי בשבת לעומת שאר ימות השבוע ולעיתים אף להכניס את הג'חנון לחמין (שבעדה שלהם נקרא לסיס או הריס).
אוכלים בחי"ת ועי"ן | צילום:
עודד קרני, mako אוכל
ואני אומרת: מי אמר שתימנים טובים רק לארוויזיון?
מקום שני: חמין (או טשולענט)
חמין, או טשולענט, הוא מאכל מהמטבח היהודי המזוהה בכך שבישולו אורך זמן רב. המאכל מוכר וקיים במטבחים של עדות רבות אולם רכיביו משתנים מעדה לעדה. בדרך כלל התבשיל כולל בשר, תפוחי אדמה, קטניות, דגנים וביצים קשות. לאחר בישול ממושך צבעו הופך לחום כהה וטעמו הופך לאחיד.
אז למה בעצם דווקא בשבת?
ובכן החמין מבושל בערב שבת ונטמן בתנור (או בימינו, על הפלטה) כדי שחומו יישמר עד לאכילה. מכיוון שעל פי ההלכה היהודית יש איסור לבשל בשבת אך מותר להתחיל בבישול לפני כניסתה, החל מנהג אכילת החמין בשבת.
לכל שבת יש מוצאי שבת | צילום:
אפיק גבאי, mako אוכל
ואני אומרת: במקרה הזה על הריח, יש עניין להתווכח
ובמקום הראשון: קיגל (או קוגל)
קוגל, או קיגל (תלוי מאיפה אתם באירופה) היא פשטידה נפוצה בקרב יהודי אשכנז ומזרח אירופה. מקור השם שלה הוא שיבוש מהמילה העברית "כעיגול" מכיוון שבעבר היו מכינים אותה בתבניות עגולות. הקיגל מגיע במגוון טעמים: אטריות, תפוחי אדמה, קמח ותפוחי עץ.
אז למה בעצם המסורת לאכול את הקיגל בשבת?
בין היתר מכיוון שניתן לשמור על החום שלו באמצעות פלטה. כיום מקובל לאכול את הקיגל בקידושא רבא אחרי תפילת שחרית בבית כנסת או בטיש. הרבי מקומרנה היה אומר כי "מי שלא אוכל קוגל בשבת, יש לחשוש ליהדותו".
קוגל מלשון "כעיגול". היום אפשר למצוא גם בפסים | צילום:
יחסי ציבור
ואני אומרת: אם זה הקריטריון אז אני הכי יהודיה בעולם
בתיאבון ושבת שלום!
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן