"אבא, מי ברא את השם?" : דע מה שתשיב לילדיך

בשיעורי "דע מה שתשיב" בימי הישיבה העליזים של תחילת שנות ה-90, למדתי אצל הרב נויגרשל שאם כופר בא אליך בשאלת אפיקורסות קלאסית בסגנון "האם אלוקים יכול לברוא אבן שלא יכול להרימה", אתה עונה לו: "יש תשובה לשאלה הזאת, אבל השאלה כשלעצמה היא אפיקורסות ולכן אני מסרב לעסוק בדיון הזה!". וזהו.

 כשגבי גזית היה מארח בתכנית הלילה שלו בטלוויזיה החד-ערוצית מישהו מעמותה אנטי-דתית כלשהי – אבי היה מכבה את הטלוויזיה בזעם. וזהו. כמה פשוט - כמה קל! לי, כהורה – אין עוד אופציה כזאת. נגמר.

 מילא כשמדובר באפיקורס מהעבודה, כי אז כמו שאומרים הילדים "הפה שלי ברשותי" ואני יכול להפסיק את הדיון מתי שבא לי – לך תתקרצץ למישהו אחר ועזוב אותי במנוחה. ואולם, כשמדובר בילד שלך אתה כבר לא יכול כמו פעם להפסיק את הדיון פה, כי הוא ילך לחפש את התשובה לשאלה אצל הרב גוגל, שיפנה אותו לרשכבה"ג ויקיפדייע במקרה הטוב או לקבוצת הפייסבוק "אתיאיסטים נעים להכיר" ואתר עמותת הל"ל במקרים הגרועים יותר.

 פתרונות סינון אינטרנט הם מבורכים אבל נקודתיים, לא אולטימטיביים. זאת כי תמיד יהיה החבר הזה שהאבא שלו מספיק "ליברל" כדי לתת לו סמארטפון פתוח ו"לסמוך עליו" מטעמי חינוך, שחיסכון ומעט שקט בראש בצידם. סיבה אחרת היא שאנחנו, ברובנו, חיים בשכונות מעורבות, וכמו שכתב אורי אורבך ב"אולי בשבת יזרקו סוכריות" על הילד שאין לו בבית טלוויזיה מסיבות אידיאולוגיות אז הוא הולך לראות את המשחק אצל השכנים, בדור שלנו קיימת אותה בעיה רק שהאינטרנט מחליף את הטלוויזיה.

אז מה עושים?

הבעיה שאני מציג כאן היא לא מגזרית בכלל, אלא קיימת בשלל תחומים נוספים ולמעשה כל ספריו והרצאותיו של סר קן רובינסון ב-TED מציפים אותה על שלל האספקטים שלה. מה עושים כשמתגלית מחלה קשה ל"ע אצל ילד? אי אפשר עוד להסתיר ממנו אחוזי תמותה מהמחלה כמו פעם. אי אפשר עוד למנוע ממנו ליצור קשר עם חולים אחרים במצבים מתקדמים יותר של המחלה וכו'.

העובדה שמערכת החינוך הכללית שלנו לא ערוכה לעידן המידע היא עניין אחד, הנמצא בטיפול גלובאלי, אבל זה שאנחנו, כהורים דתיים, לא יכולים לענות לילדים שלנו אותן תשובות מתחמקות שקיבלנו אנחנו מהורינו – זה כבר עניין אחר לגמרי. עלינו, כהורים דתיים, מוטל לשכתב מחדש את כל ספרי ה"דע מה שתשיב" הלא כתובים. עד שספרים כאלה ייכתבו, קיבלתי על עצמי שלא להשאיר שום שאלה "באוויר".

כל שאלה שיאיר (6) שואל אותי, אני או עונה לו על המקום או נוקב לו במועד מדויק שבו הוא יקבל ממני את התשובה לשאלה הזאת. בדרך כלל המועד הזה הוא לפני השינה, כששנינו נינוחים וכבר הספקתי לברר לו את התשובה אצל רשכבה"ג ויקיפדייע.