שאלה
בתי בכיתה ב'. מדי יום כשהיא חוזרת מבית הספר אני שואלת אותה אם יש לה שיעורי בית, היא מתעצבנת שרק חזרה הביתה ורוצה לשחק קצת, וזה נדחה לערב, וגם אז היא מתווכחת ואני מכריחה אותה להכין.
יש לי תינוק ואני משתדלת לשבת איתה, אך אני חוששת שהיא מתחמקת מהמטלות שלה. כשהיא סוף סוף מכינה שיעורים, היא קוראת לי לעזור לה כל הזמן, אף ללא צורך. בזמן הכנת השיעורים, היא מתעסקת בכול, חוץ משיעורי הבית. כך זה נמשך שעות ולרוב מסתיים בריב בינינו.
איני חושבת שיש לה בעיה כלשהי, היא פשוט לא אוהבת להכין שיעורים. אשמח לעצתך איך לעודד אותה להכין את שיעורי הבית בלי להיגרר למריבות.
תשובה
אימא יקרה, אני חושבת שאת מדברת בשם הורים רבים, ששיעורי הבית של ילדיהם הפכו לנטל עבורם ולזירה למאבקים. גם אני מוצאת את עצמי חשה הקלה כשאחד הילדים אומר שהיום אין לו שיעורים.
אנחנו ההורים יודעים ששיעורי הבית באחריות הילדים. ובכל זאת, לא יעבור זמן רב מרגע החזרה מבית הספר ועד שנשאל: "יש לך שיעורים היום?". אנחנו עושים זאת משום שאנו רואים בכך תפקידנו - לוודא שילדינו יעמדו במחויבויות שלהם כתלמידים. אך עלינו לשים לב שבכך אנו מרגילים את הילדים להסתמך עלינו, במקום על עצמם.
המשימה שלנו, כהורים, היא לסמוך על הילד להסתדר בכוחות עצמו. במהלך השנים למדנו לסמוך על ילדנו בתחומים שונים: כשנגמל מחיתול, סמכנו עליו שילך לשירותים בעצמו; כשהתחיל גן - שיסתדר יום שלם בלעדינו. בכל נקודת זמן כזו של התמודדות, היה עליו להתמודד עם קושי ולהתגבר עליו בכוחותיו הפנימיים.
כשילד הופך לתלמיד, עלינו ללמוד לסמוך עליו בתחום חדש, אך זה לא קורה ביום אחד. דרושה לילדים (ולנו) עבודת הכנה ותחזוק.
להיות תלמיד
כשילדינו עולים לכיתה א', זו לרוב הפעם הראשונה שנדרש מהם לעמוד בחובות, וזה קונספט שצריך להתרגל אליו. יש ילדים שיקפצו על המציאה - סוף סוף גם להם יש "עניינים רציניים" ולא רק לאחיהם הגדולים; ויש מי שלא מבינים - מה זאת אומרת אני "חייב"? אני רוצה לשחק עכשיו, כל היום ישבתי בכיתה ולמדתי.
כדי ללמד את הילדים לקחת אחריות, ראשית נקבע בבית את הכלל: חובות לפני זכויות. לכולנו יש חובות וזכויות. גם אני, רק לאחר שסיימתי את חובותיי, אוכל לעשות דברים שמתחשק לי, לנוח, לקרוא, לצפות בטלוויזיה. יחד נקבע מהו סדר היום הרצוי, ובו החובות שלו כתלמיד: מתי מכינים שיעורי בית ומתי מסדרים תיק. אנו חייבים ליצור לו את המסגרת שאליה יוכל להיכנס.
לאחר מכן נלמד אותו להכין שיעורי בית. בהתחלה יהיה עלינו לשבת איתו. נצפה בו עובד, נלמד מה החזקות שלו ובמה הוא מתקשה. אם נגלה שקיימים קשיים אובייקטיביים נדאג לעזרה מתאימה. לאחר כמה דקות, נקום לעניינינו. בכך אנו מראים לו שאנו סומכים עליו להתמודד עם המטלה שלו, והוא יכול להיעזר בנו בשעת הצורך.
נדריך את הילדים בתחום הסדר והארגון - לסדר את התיק, להחזיר מחברות וספרים למקומם.
לאחר שהנהגנו סדר יום וגבולות, הדרכנו ואפשרנו להם לעבוד עצמאית, אפשר להתחיל להעביר אליהם אחריות. כמו לימוד רכיבה על אופניים - בשלב הראשון נלמד אותם לרכוב ונישאר קרובים. לאט-לאט נגדיל את המרחק מהם ועם הזמן הם ירכבו רחוק יותר וללא עזרתנו.
להעביר את האחריות
מה שקורה אצלך, אימא יקרה, ואצל הורים רבים, הוא שהשארת את האחריות על שיעורי הבית של בתך בידייך. היא יודעת יום-יום לצפות לכך שזה יבוא ממך. ההתנגדות שלה להכין את שיעורי הבית גורמת לך לשכוח קצת מהתינוק ולהיות כולך מרוכזת בה. גם אם את מנדנדת לה או כועסת עליה, וגם אם את מאושרת כי היא עובדת במרץ, היא באותו רגע במרכז.
ילדים מחפשים דרך להרגיש בעלי ערך ומשמעותיים במשפחתם. זהו צורך אנושי. בהתעסקות שלך סביב שיעורי הבית היא מרגישה כך. אך זו תחושה חולפת כי היא לא מחזקת את הערך שלה בעיני עצמה. התפקיד שלך הוא לפתוח בפניה דרכים להרגיש כך בדרכים מועילות. נסי להתרכז בתכונות הטובות שלה, בכל דבר שהיא עושה שאת מעריכה. מצאי זמן להיות רק איתה. עזרי לה להשתכנע שאת רואה אותה, שהיא מורגשת וטובה מעצם היותה.
בזמן רגוע, התפני אליה וקיימי עימה שיחה: "עד היום הייתי שואלת אותך לגבי שיעורי הבית וזה הביא למריבות בינינו. את כבר ילדה גדולה, שיעורי הבית באחריותך, ואני סומכת עלייך שתכיני אותם. לכן מהיום והלאה לא אתערב לך בהם. נחשוב יחד על זמן קבוע לשיעורי בית, ואם תצטרכי עזרה, אני כאן. כשתסיימי את החובות שלך, תוכלי לבחור מה לעשות בזמנך הפנוי".
מאותו רגע את מיישמת את מה שקבעת איתה ומסירה את אחריותך מהנושא. כלומר, אם היא תלך לבית הספר ללא שיעורים מוכנים, היא תיאלץ לשאת בתוצאות. אני ממליצה ליידע את המורה בכך שאת מרגילה אותה לקחת אחריות על השיעורים וכדאי שתבדוק אם הכינה, ואם לא הכינה, חשוב שתבוא על כך תגובה מהמורה. אם יבוא יום שבו היא תחזור אומללה מבית הספר כי לא הגיעה מוכנה לכיתה, אין צורך להוכיח אותה. היא לומדת עכשיו מה זה לשאת באחריות, ולפעמים זה קשה. את שם כדי לתמוך בה בתהליך, לנחם ולחבק, ולסמוך עליה שהיא תלמד.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן