ספירת העומר כבר מאחורינו, אך מנהג יפה באותה תקופה הוא לימוד בפרקי אבות. אני אישית מאוד מתחבר לאותם פרקים ורואה בהם אוסף של פניני חוכמה כבר מרמת הפשט, בצורה הקלה להבנה גם לאדם שלא למד תורה מעולם. מבחינתי, החוכמה היא אוניברסלית ואלמותית (על אחת כמה וכמה כאן) ולכן החלטתי להתמקד בכמה מהמשניות האהובות עליי ולתת להן הרחבה מנקודת המבט שלי. אינני בא חלילה לחתור תחת הפירושים ואינני מתיימר להיות רב, והמטרה שלי היא לתת עוד נופך לפרקים אלו. שנתחיל?
פרק א' משנה א'
משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. הֵם אָמְרוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים: הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין, וְהַעֲמִידוּ תַלְמִידִים הַרְבֵּה, וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה:
כמובן שאתחיל עם הראשונה, אותה אני מחלק לארבעה חלקים:
משה קיבל תורה מסיני... ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה - פעם, השוק היה מרכז הכל - כולם היו שם, והשמועות היו רצות בהתאם. היום? בכל שעה, בכל מקום, משלל מקורות ולפני כולם. המשנה הזו נותנת לנו כאן 2 עקרונות חשובים - העקרון הראשון הוא שמה שהועבר הלאה הוא התורה מסיני. לא דברי הבל, לא חדשות הביצה ולא מה ההוא אמר להיא והזה שמע. העבר הלאה את מה שרלוונטי באמת. גם כשאתה מעביר את אותו המידע, חשוב שתעביר אותו כמו שצריך. הנתונים הועברו ממשה אל הכנסת הגדולה ללא שינוי. אל תוסיף פרטים משלך, אל תתבל ואל תקשט את מה שהיה. אם באמת יש צורך, ספר את האמת. תן לעכבר להשאר עכבר ולא להפוך להר שלא תוכל לטפס ולכבוש אותו, או חלילה לגרום לאנשים ליפול ממנו.
משה קבל תורה מסיני. פרקי אבות | צילום:
duncan1890, GettyImages IL
הוו מתונים בדין - החלק הראשון התייחס למסירת המידע, החלק השני מדבר על קבלת המידע. בואו נשחק בחיזוי עתידות ונניח שעוד חמש דקות תקבלו ידיעה מרעישה על חבר משכבר הימים, שלא מוציאה אותו טוב בשום שיקוף. האם תמהרו להאמין? אם כן, האם תגובתכם תהיה פזיזה? הרסנית? רלוונטית? בימינו כולם מרגישים שהם השופטים, המחוקקים ומבצעי הדין. עצרו וחשבו לרגע, האם באמת מדובר במידע נכון? גם אם כן, האם התגובה שלי פרופורציונאלית? עוד דקה של חשיבה ורגיעה יכולה למנוע הרבה מאוד שעות ואף שנים של חרטה. הדין היום לא רק נמצא בבתי משפט, היום הפטיש נמצא בידיים של כולנו ולפעמים אנחנו לא פוחדים להכות בו. כמו שאין שום שופט ששומע ומיד פוסק, כך גם אנחנו.
להדליק נורה אדומה. לפני שיהיה מאוחר | צילום:
getty images, gettyimages
והעמידו תלמידים הרבה - זוכרים את המידע הרב שמגיע אלינו מכל כיוון אפשרי בימינו? השתמשו בעקרונות של שני החלקים הראשונים - קחו את מה שחשוב באמת, חשבו עליו כמו שצריך, ואם יש בו תועלת - הפיצו הלאה. המחשבה לשמור את כל הדברים הטובים לעצמך מאוד מפתה, אבל עולם שבו הידע מתחלק בין אנשים הוא עולם שכבר הולך למגמרת שיפור. אדם שלא יחשוש לחלוק מידע חשוב, גם יקבל באותה המידה ידיעות חדשות, וכך יחכים יותר ויותר, ברמה שלא היה יכול אם היה דואג לעשות זאת לבד.
כולם מרגישים שהם השופטים. הוו מתונים בדין | צילום:
Chris Ryan, GettyImages IL
ועשו סייג לתורה - עוד נתון שחשוב ללמד את התלמידים מהחלק הקודם אבל קודם כל את עצמך: כל דבר חשוב וטוב, צריך השגחה. לאו דווקא מפני אחרים, אלא גם ממך. כדי שלא יהיה כמובן מאליו, כדי שלא ישתמשו בו לרעה, כדי שלא יישכח ועוד שלל סיבות. דאג לאמצעי פיקוח, הצב את היד על הדופק, בקש שאחרים ישגיחו גם הם - העיקר שהטוב יישאר על כנו. הסייג ידאג להדליק נורה אדומה לפני שיהיה מאוחר מדי וכשעוד אפשר לעצור ולתקן.
המשנה הנ"ל מדברת בעיקר על התורה עצמה, אבל אני רואה בה גם רמיזה לכל מידע ו/או דבר טוב שיכול להשפיע על אחרים. אמנם קהלת אמר זאת, אבל חיים ומוות ביד הלשון - ועם כוח שכזה, חשוב לקחת אפילו כמה שניות (שהן הרבה בימינו) לפני שעושים עם אותם נתונים משהו, בעידן שבו החרטה נהפכה לחלון זמן רגעי.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן