כלבים לא נובחים בעליית משמר

שומר ישראל לא ינום ולא ישן | צילום: jupiter images

אם אי פעם שאלת את עצמך האם קיימים בצבא חיילים יותר נצנצנים ממני, השבוע יש לי בשבילך תשובה. מה שקרה הוא שכרגיל, למרות הפז"מ, שוב סונג'רתי לשמירות של צעירים פעורים, ושוב התבאסתי קשות.

עמדנו בעליית המשמר כשלפתע הגיע ביטון הטבח. הבהרה קטנה – ביטון הוא טבח. מה שאומר ששמירות הוא לא ממש עושה, אבל גם מי שלא יודע את זה היה יכול לנחש לפי ההופעה שהוא דפק לשמירה – מכנס ב', גופיה לבנה ונשק. כן, ממש מילואימניק.

"איפה החולצה שלך, חייל?" שאל הקצין בטון דרמטי אה-לה יעקב איילון ביום של פיגוע.
"מלוכלכת" ענה ביטון בלי להתבלבל, בלי למצמץ, ובלי דיאודורנט. הרחתי.
"ואיפה האפוד?", ניסה הקצין להפגין עקביות צה"לית מקובלת.
"למה אפוד, גם ככה יש לי מחסנית אחת".

"מה?! שמע ביטון, אתה ככה קרוב לעלות על טיל פה! תראה לי פנקס שבי".
"אין לי", עונה לו ביטון בחיוך, ואני קלטתי איך הווריד במצחו של הקצין מתנפח.
"טוב... אז תחבושת אישית, דיסקית, משהו?"
"אין, אין ואין. מה לעשות, אני טבח, אני לא מחזיק את השטויות האלה".
"שטויות?" הקצין התפוצץ,
"דיסקית זה שטויות? אם תמות? אם ירצחו אותך ויחתכו לך את הפרצוף? איך אמא שלך תזהה אותך, הא?"
ביטון הכניס את ידו לתוך הגופיה והוציא משם שרשרת עם תליון זהב בצורת כלב בולדוג. "אם אני אמות", אמר, "הבולדוג. תזכור את הבולדוג".

כולנו צחקנו.
לא שזה לא עזר לו, כי בסוף גם הוא עלה לשמור.
כמו כלב בולדוג.
או נכון יותר בולדוג צרפתי.