חודש לפני שאובחן חולה קורונה ראשון בישראל החליטו קרן ואסף (שמות בדויים), הורים לשני ילדים, לשים סוף לקשר הזוגי שלהם. "זה נראה מת בינינו", מספרת קרן. "לא מתנשקים, לא מתחבקים, לא אומרים מילים טובות. הכל היה פונקציונלי מאוד, כמו שתי מכונות מתפקדות היטב. לא התראינו הרבה, רק לקראת הערב המאוחר, ולא עשינו שום דבר ביחד. סיגלנו לעצמנו חיים נפרדים. היה רגע שפתחנו את הנישואים ויצאנו עם אנשים אחרים, עד שבשלב מסוים לא הבנתי למה אני צריכה ללכת לישון עם אדם שהפך לזר".

הם לא הספיקו לספר לילדים כשב-15 במרץ הודיעו על הסגר הראשון. "בדיוק הכרתי אז מישהו והיה אמור להיות לנו דייט ממש יום אחרי תחילת הסגר, מאוד התבאסתי שזה לא קרה. הימים הראשונים היו משונים ורק הדגישו את המרחק בינינו - היינו נבוכים זו מנוכחותו של זה, כל כך לא רגילים. לא רבנו בכלל, אבל כל הזמן היה מתח. זה היה קשה מאוד".

שבועיים לתוך הסגר, בערב יום שישי אחד אחרי שהילדים הלכו לישון, הם מצאו את עצמם במרפסת. היה אוויר טוב והכל היה שקט. "הוא פתח בקבוק, לא כאקט של חיזור אלא אקט חברי. אנחנו שותים יין, לא זוכרת מתי זה קרה שרק שנינו ככה במרפסת. התחלנו לדבר וזה היה מוזר, אחר כך אפילו נעים. עוד ערב כזה ועוד אחד, והשיחות הלכו והעמיקו, התחלנו לדבר על עצמנו ועל מה שעובר עלינו בשנים האחרונות. אני זוכרת רגע שהוא התכופף להרים משהו שנפל וראיתי את העורף שלו, ופתאום הרגשתי שמשהו מתעורר בי כלפיו. התחלנו טיפול זוגי ועצרנו את הליכי הגירושים".

קרן אשר (צילום: לירון אשר)
צילום: לירון אשר

עו"ד קרן אשר: "אחרי הסגר הראשון היה ממש גל של אנשים שהחליטו להתגרש. יש זוגות שכבר החליטו להיפרד, אבל נשארים ביחד כי המצב הכלכלי לא מאפשר כרגע פרידות"

הסיפור היפה והאופטימי של קרן ואסף, בני זוג בתחילת שנות ה-40 לחייהם, מסתדר לא רע עם הנתונים המפתיעים שפורסמו השבוע בדו"ח של הנהלת בתי הדין הרבניים: בניגוד לתחזיות שהשמיעו מומחים ב-2020, לא רק שלא חלה עלייה במספר המתגרשים בהשפעת מגפת הקורונה, אלא נרשמה ירידה בכל הפרמטרים בשנה החולפת. במספר הזוגות שהתגרשו חלה ירידה של 3%; במספר תיקי הגירושים בסכסוך שנפתחו נרשמה ירידה של 7%, ואילו בכמות התיקים שנפתחו לצורך אישור הסכם גירושים בהסכמה חלה ירידה של 1%.

זו לא רק תופעה מקומית. הנתונים בארה"ב, כפי שהם עולים מתוך ה-American Family Survey סקר שנתי שנערך מטעם אוניברסיטת בריגהאם יאנג - מראים ש-58 אחוז מהנשים והגברים הנשואים בגיל 18-55 מעידים שהמגפה גרמה להם להעריך יותר את בן זוגם; 51 אחוזים אמרו שהמחויבות שלהם לקשר הזוגי העמיקה. רק שמונה אחוזים אמרו שהמגפה רופפה את המחויבות של בני הזוג זה כלפי זה, ואם בסקר של 2019 חשבו 40 אחוזים מהנשאלים שהזוגיות שלהם בצרות, אז אחוז הפסימיים ב-2020 עומד על 29 בלבד. אבל האם הווירוס הכניע את הגירושים? לא, כנראה שלא.

"זה שאנשים לא התגרשו עדיין לא אומר שהם לא נפרדו", אומרת קרן אשר, עורכת דין לענייני משפחה וירושה. "גם הדיווח של הנהלת בתי הדין הרבניים לא כזה מסעיר. ביולי-אוגוסט, אחרי הסגר הראשון, היה ממש גל של ייעוץ לאנשים שהחליטו שהם רוצים להתגרש. ואז, כשנכנסנו לגל השני לפני החגים, הרבה אנשים נעלמו".

כלומר?
"אלה שרצו להתגרש הפכו לאנשים שמתעניינים ומתכננים את זה לעתיד שאחרי המגפה. התכנון קדימה הוא טרנד ממש, יש זוגות שכבר החליטו להיפרד אבל נשארים לחיות ביחד כי המצב הכלכלי לא מאפשר כרגע פרידות. גם הדיווחים מאמריקה הצחיקו אותי, זה נראה לי כמו ניסיון של אנשים לייצר פסאדה שהכל בסדר. זוגות פחות נפרדים עכשיו, נאחזים אחד בשני, אבל אין כאן אושר. אין מצב. הבית הוא סיר לחץ, אתה אף פעם לא לבד. אושר זה לא".

הרגשתי שאני נחנק פיזית ואני בטוח שגם היא

הנתונים האופטימיים הם אשליה זמנית, כך עולה משיחות שערכנו השבוע עם עורכי ועורכות דין, מגשרות, חוקרת משפחות ושורה של אנשים שחוו בשנה האחרונה משבר בזוגיות. כשייגמרו המגפה והחל"ת, כשהילדים יחזרו למסגרות, גל גדול של מתגרשים ישטוף את הארץ. זה כבר קרה בסין כשהוסר הסגר ההרמטי שהוטל על תושבי המדינה, באזורים מסוימים למשך יותר מחודשיים. כשזה נגמר ונפתחו משרדי הממשלה, העיתונות המקומית דיווחה על תורי ענק של נרשמים לגירושים. לפקידים, כך דווח, לא היה זמן אפילו לשתות כוס מים.

אפרת אנגל (צילום: יוסי גמזו)
צילום: יוסי גמזו

אפרת אנגל, עו"ד ומגשרת: "יש זוגות שנפרדו ברע ועכשיו הם בקשר, חגגו ביחד בפסח, דאגו לגרוש שלהם. אם בעבר זוגות היו מתעקשים על סעיפים קטנוניים, הדברים האלה נעלמו"

"הקורונה אמנם נתנה את אותותיה גם בתא המשפחתי, אבל לדעתי היא רק החריפה משברים שהיו קיימים גם לפניה. האינדיקציה היא עלייה בדיווחים בבקשות לצווי הגנה בגין אלימות במשפחה ועלייה גדולה בדיווחים למרכזי חירום", אומרת נסרין אעלימי קבהה, עו"ד מומחית בתחום דיני משפחה וזכויות קטינים, חוקרת ומרצה באוניברסיטת תל אביב, שמרבית לקוחותיה הם מהחברה הערבית. "אנחנו עדים לעלייה מסיבית בתיקי גירושים שעילתם היא אלימות וגם סכסוכים שהחריפו בגלל המצב הכלכלי הקשה שנקלעו אליו משפחות שאין להן חסכונות שישמרו עליהן מעל פני המים. אפשר להשוות את הקורונה למצב מלחמה: פחות אנשים מתגרשים במצבי מלחמה כי יש חוסר ודאות ואיום חיצוני, מחכים עם ההחלטות האלה עד יעבור זעם. אני מאמינה שאנחנו נראה את ההשלכות של הקורונה על פירוק משפחות רק בעוד זמן מה".

יניב שוורצמן, עורך דין לענייני משפחה: "זוגות שיש ביניהם אלימות מתגרשים בדרך כלל, אבל טכנית אין אפשרות לעשות את זה. אישה שנמצאת בזוגיות אלימה, בימים רגילים יש לה את הבוקר ללכת לוויצו, לעורכי דין, כשהילדים במסגרות והבעל בעבודה. עכשיו אין את כל זה, ואם פוטרת, אז לכי תמצאי בתנאים הנוכחיים בית משלך. הנתונים של בתי הדין הרבניים לא תופסים גם כי אין לנו את הזוגות שמתגרשים בשנה הראשונה של הנישואים, הרי השנה אין חתונות. מדובר באחוזים לא מבוטלים, זה אחד הפיקים במדרג המתגרשים המערבי. מה שעוד לא בא לידי ביטוי בארץ ובארה"ב הוא זוגות שלא מתחתנים, אלא גרים ביחד ויכולים לעשות הסכם ולא להגיע לבתי משפט או לרבנות. משנה לשנה גדלה כמות המתגרשים מהסוג הזה".

בין הסיבות העיקריות לעיכוב הליכי גירושים או פרידה נמצאים חוסר ודאות ומצוקה כלכלית. כשאוכלים חסכונות בעקבות אבדן של מקום עבודה או חל"ת והעתיד אינו ידוע, אי אפשר בכלל לדבר על ההוצאות הרבות הכרוכות בהפרדה לשני בתים. "מחקר ישראלי מראה ששיעור הגירושים בשכבה הסוציו-אקונומית הנמוכה בארץ הוא כפול מאשר בשכבה הגבוהה", אומרת פרופ' דפנה הקר, מנהלת התכנית לנשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב. "כלומר, העניים מתגרשים יותר מהעשירים, לכן יש אינדיקציה שקשיים כלכליים גורמים לגירושים. ומה הפרדוקס הטרגי? שהם מתגרשים ונעשים עוד יותר עניים, כי לגירושים יש מחיר כלכלי גבוה. מבחינה רציונלית עדיף להם לא להתגרש, ויכול להיות שהסיבה לירידה באחוז המתגרשים היא שאנשים מבינים שהמצב הכלכלי לא מאפשר את זה. כשירווח להם מעט הם יעשו את הצעד, אם כי גם אז הם ישלמו מחיר כבד".

גירושים בקורונה (צילום: shutterstock)
צילום: shutterstock

"זוגות מבוגרים למדו להעריך יותר את הזוגיות, כי הם משווים את עצמם לחברים האלמנים והאלמנות, ואם האופציה היא להיות לבד או עם בן הזוג - בוחרים באפשרות השנייה"

סיפורו של ירון (שם בדוי), 45, עובד בתחום המוזיקה, ממחיש היטב את מה שהקר מדברת עליו. "זה לא חדש שהיחסים שלנו בבעיה, ואני באמת לא יודע היחסים של מי לא, אבל לא היה זמן להתעסק בזה. שנינו עבדנו המון ובין זה לטיפול בילד לא היה זמן להתעסק בזוגיות. ואז התחיל הסגר הראשון, אני הפסקתי לעבוד כי תחום התרבות מת, ואת בת הזוג שלי הוציאו לחל"ת. הרגשתי שאני נחנק פיזית ואני בטוח שגם היא. היינו ואנחנו עדיין מבועתים מהמצב הכלכלי, בו זמנית הבנו שאנחנו חייבים להיפרד, אבל אין שום סיכוי שזה יקרה בתקופה הקרובה. לא היא ולא אני יכולים להחזיק דירה משלנו עכשיו, אז ממשיכים לחיות ביחד, עושים משמרות ואחד מאיתנו הולך לישון אצל ההורים, לתת ספייס איכשהו. אבל זה לא פתרון, זה סיוט. ותכלס, אני לא יודע מתי בכלל יהיה אפשרי להפריד בתים. מי יודע מה יהיה מבחינת עבודה אחרי שננצח את הקורונה?".

כל מה שאני עושה הוא התמודדות

"אני מאוד לא ממליץ לזוגות שנפרדים להמשיך לגור יחד. זה פתרון שלא עובד", אומר עו"ד שוורצמן. "הם שם, ומישהו לא שטף כלים, ועל הדברים האלה הרי רבים בדרך כלל. היה לי זוג עם בעיה כלכלית קשה, אבל גיהינום בבית. הם הבינו שהם לא יכולים לייצר שני בתים, אז הם לקחו יחידת דיור של חדר ב-1,500 שקל עם ארון בגדים קטן בשבילו ואחד בשבילה ומיטה, ועשו משמרות. יש זוגות שאני שולח לטיפול זוגי לא כדי שיישארו ביחד, אלא שיבינו איך לעבור את התקופה הזאת, כי כלכלית הם עוד לא מוכנים להתגרש ועדיין צריכים לתקשר אחד עם השנייה".

עו''ד נסרין אעלימי קבהה (צילום: באדיבות המצולמת)
צילום: באדיבות המצולמת

עו"ד נסרין אעלימי קבהה: "אפשר להשוות את הקורונה למצב מלחמה. פחות אנשים מתגרשים במצבי מלחמה כי יש חוסר ודאות ואיום חיצוני, מחכים עם ההחלטות האלה עד יעבור זעם"

מיכל (שם בדוי), בת 44, היא אם לשניים ממרכז הארץ. עד מרץ האחרון הייתה שכירה בתחום התקשורת. היא מתקשה לענות על השאלה אם הייתה עוזבת את הבית לו ידעה שמיד לאחר מכן יגיע הסגר הראשון, אבל מה שקרה לה הוא מה שזוגות רבים מעדיפים כעת למנוע - גם במחיר של מגורים משותפים עם בן או בת זוג שרוצים להיפרד מהם. "עברתי לדירה משלי בעקבות הגירושים בדיוק ב-15 במרץ, התאריך שבו הכריזו על הסגר הראשון", היא מספרת. "תכננתי שהחברות שלי יהיו איתי לפחות בשבועיים הראשונים, שאקבל איזה ליווי ותמיכה נפשית, וזה היה בלתי אפשרי כי כולם לקחו מאוד ברצינות את הסגר הראשון ולא יצאו מהבתים. אז הנה אני לבד בבית, פורקת ארגזים ומקבלת הודעה שלילדים אין בית ספר מחר, ובאותו יום מקבלת הזמנה לשימוע ממקום העבודה שלי".

העולם התהפך.
"כן, היו רגעי אימה סביב השאלה איך אני מסתדרת עכשיו כלכלית ומה יקרה עם הילדים. בסופו של דבר אני מצליחה להחזיק מעמד, אבל אני מרגישה שכל מה שאני עושה הוא התמודדות. שום דבר לא בא לי בקלות, פתאום להיות חד הורית עם שני ילדים, להחזיק בית לבד. אפילו לא ידעתי לבשל לפני הקורונה, אז למדתי לבשל. שלושה ימים ראשונים לא יצאתי מהמטבח עד שלא הרגשתי שאני יודעת להכין להם אוכל. המעבר הזה לעולם של גירושים ופרידה, המשמעות של זה – הכל היכה בי בצורה חזקה מאוד".

המגפה השפיעה באופן בלתי נמנע גם על מי שגירושיהם הושלמו זמן רב לפני ההתפרצות והסגרים. "תביעות להפחתת מזונות עלו בסדר גודל של 500 אחוז", אומרת עו"ד אשר. "בכלל, מבחינת הליכים משפטיים, עיקר ההתנהלות בקורונה הוא בענייני ילדים ומזונות. אחד הריבים הוא על איך מעבירים את הילדים בסגר, מה עושים איתם בבידוד. ריבים מופרעים, השופטים מנסים להסדיר הסדרים הזויים. היה לי זוג שנפרד בקורונה והאישה הייתה צריכה לחזור לגור עם ההורים בעיר אחרת, כי לא היה לה כסף. האבא התנגד כי זה לא אפשר לו לראות את הילדים ואין לו איך לשלם מזונות, וזה נעשה מכוער. יש תיקים של מיליונים בהוצאה לפועל על מזונות כי אנשים איבדו את העבודה שלהם או נמצאים בחל"ת".

אלה שמתגרשים עושים את זה יותר יפה

בעוד שעורכי דין לענייני משפחה מדווחים על ירידה משמעותי בתיקי גירושים חדשים בתשעת החודשים האחרונים, המגשרים דווקא חווים עומס גדול. "ישנו העניין הטכני שבתי המשפט לא עבדו בסגר הראשון ואנשים פנו להליכי גישור, אבל זה לא רק זה", אומרת אנגל. "אני רואה יותר אנשים שרוצים להגיע להליכים אלטרנטיביים ולהשקיע פחות כסף בהליך משפטי, כי הפערים בין האופציות הם של עשרות אלפי שקלים".

דפנה הקר (צילום: באדיבות המצולמת)
צילום: באדיבות המצולמת

פרופ' דפנה הקר: "העניים מתגרשים יותר מהעשירים, לכן יש אינדיקציה שקשיים כלכליים גורמים לגירושים. ומה הפרדוקס הטרגי? שהם מתגרשים ונעשים עוד יותר עניים"

אז כל הסיפור הוא כסף?
"לא. במצב רגיל, הנטייה של אדם במצב כזה היא לחפש עורך דין שישמור עליו וילחם בשבילו, והראייה עכשיו השתנתה. ההסתכלות על בן הזוג היא אחרת, מבינים שעדיין צריך לשמור על קשר, שלבד קשה לגדל ילדים. בכלל, אני רואה הרבה טוב בתקופה הזאת. יש זוגות שנפרדו ברע ועכשיו הם בקשר, חגגו ביחד בפסח, דאגו לגרוש שלהם. אם בעבר זוגות היו מתעקשים על סעיפים קטנוניים, הדברים האלה נעלמו. גם אם הסגרים לא עשו טוב לחלק מהזוגות, לעתים הם עשו טוב לקשר עם הילדים. אם בעבר המלחמות הכי גדולות היו על לוחות זמנים וסופי שבוע, כי בסצנה של גרושים גרושות זה חשוב מאוד, פתאום זה כבר לא קריטי כי אף אחד לא הולך לשום מקום אז פחות רבים על זה. הפוקוס הוא על מה צריכים הילדים, פחות על הנאה עצמית. כי הרי כל העלייה הדרסטית בגירושים בשנים האחרונות היא בגלל שהפוקוס שלנו זז מהמשפחה אל האני, אל ההגשמה העצמית. הפוקוס בקורונה זז ברוורס".

המגמה שעליה מדברת אנגל משתקפת במחקר מאת ד"ר אריאל פינקלשטיין ותנועת "נאמני תורה ועבודה" שפורסם במאי 2020, לפיו חלה ה-20 השנים האחרונות עלייה דרמטית באחוז המתגרשים החרדים, עלייה משמעותית בקרב החילונים ועלייה מתונה אצל זוגות מהציונות הדתית. במספרים, שיעור הגירושים בקרב חרדים זינק ב-20 השנים האחרונות מ-3.7% ל-6.6%; באותה תקופה נרשמה אצל זוגות חילונים עלייה מ-18.7% ל-26%. אבל אסתר שלום, עורכת דין ומגשרת, אומרת שהמגפה שינתה משהו בציבור החרדי. "יש לי חתך גדול של חרדים והרבה עבודה בתקופה האחרונה, אבל בכמות גדולה של הליכים משפטיים שהתחילו מאוד מלוכלך באו ועשו שלום בית. אני חושבת שהקורונה חידדה לאנשים את חשיבות המשפחה, וגם אלה שמתגרשים עושים את זה יותר יפה או ממשיכים לחיות ביחד בגלל המצב. יש לי זוג בני 70 שבאים ביחד באוטו וחוזרים ביחד הביתה ודואגים אחד לשנייה. אנשים גם לא רבים על דברים שבעבר רבו עליהם כי מרגישים שחבל לבזבז על זה את החיים".

עו''ד יניב שוורצמן (צילום: איתמר כהן)
צילום: איתמר כהן

עו"ד יניב שוורצמן: "אישה בזוגיות אלימה יכולה לכת לוויצו, לעורכי דין, כשהילדים במסגרות והבעל בעבודה. עכשיו אין את זה, ואם פוטרת, לכי תמצאי בתנאים הנוכחיים בית משלך"

מוקדם לסכם את כלל השפעות המגפה על הזוגיות ועל הפוסט-זוגיות, אבל פרופ' הקר מאמינה שבקרוב נראה מחקרים שיעסקו בהשפעה על חלוקת התפקידים במשפחה – וייתכן שהתוצאות יפתיעו או יאכזבו, תלוי את מי. "בניסיון להגיד משהו אופטימי כתבתי שאולי האבות שנאלצים להיות בבית יגלו כמה מדהים להיות עם הילדים, אבל כבר עכשיו יש לנו אינדיקציה להאמין שזה לא ככה ושרובם רוצים לחזור לעבודה. אבל לפחות אולי עכשיו הם יעריכו יותר את העבודה שהנשים עושות".

פתאום השהות בבית נעשתה בלתי נסבלת

כמו בכל דבר אחר שקשור בקורונה, גם ההשפעה של הסגרים על הזוגיות היא מגוונת מאוד. "זוגות מבוגרים למדו להעריך יותר את הזוגיות, כי הם משווים את עצמם לחברים האלמנים והאלמנות או הפרודים, ואם האופציה היא להיות לגמרי לבד או עם בן הזוג - בוחרים באפשרות השנייה", אומרת פרופ' הקר. "אנחנו שומעים קולות על הערכה מחודשת של הביחד, כי הבדידות במצב כזה היא נוראית. יש מאמר תיאורטי שאומר שמצד אחד הכליאה במרחב הביתי היא קשה מאוד, אבל מצד שני, דווקא העובדה שאני לא יכולה לראות את הנכדים שלי והסבתאוּת נלקחה ממני, בן הזוג שנמצא איתי הופך למשענת מאוד משמעותית".

אתי שלום (צילום: יוסי אפללו)
צילום: יוסי אפללו

אסתר שלום, עו"ד ומגשרת: "בהליכים משפטיים שהתחילו מאוד מלוכלך באו ועשו שלום בית. אנשים לא רבים על דברים שבעבר רבו עליהם, הם מרגישים שחבל לבזבז על זה את החיים"

אפרת אנגל, עורכת דין ומגשרת מתארת תמונה שונה, פחות אופטימית, של ההשפעות על הגיל השלישי. "הגיעו אליי המון זוגות מבוגרים שהם כבר סבתות וסבים ופנסיונרים. פתאום השהות ביחד בבית, בלי הנכדים ובלי הארוחות המשפחתיות שהכניסו המון עניין ועבודה, נעשתה בלתי נסבלת עבורם. בין הסגר הראשון לשני הגיעו אליי שישה זוגות כאלה שלא יכולים יותר לשאת אחד את השני. היה זוג אחד שהגבר התחיל לשוטט באינטרנט, לדבר עם אחרות. במקרה אחר אישה שחלתה מאוד, ורצתה איכות חיים אחרת, לא הייתה מוכנה להישאר עוד רגע עם בן הזוג שלה".

אבל הקורונה, מסכימים כל המרואיינים, לא מביאה קשרים לקיצם. לכל היותר היא מזרזת את הבלתי נמנע - ובסופו של דבר, למרות הקשיים, הפרודים והגרושים שדיברנו איתם לא היו רוצים לחזור לאחור. "היו הרבה סיבות לפרידה שלנו, אבל הקורונה חידדה אותן", אומרת דנה (35), ישראלית שעד לאחרונה חיה בפריז עם בן זוגה לשעבר. "אנחנו בלי המשפחות שלנו בצרפת, ובהתחלה שמחתי להיות בבית עם בן הזוג שלי. בישלתי המון, עשיתי ספורט, פגשתי חברים, שמחתי שיש לי דירה גדולה ואני לא לבד. הסתכלתי על החברות הרווקות שלי בתקופה הזאת, ושמחתי שאצלי זה אחרת".

אידיליה.
"עד שהוא נכנס לדיכאון ושנא את הכל. הרגשתי שהוא לא אוהב אותי, המתחים בינינו התעצמו ונפרדנו בפיצוץ גדול. היו לי המון חששות איך אסתדר כלכלית, היו לי קצת חסכונות וחשבתי שבמקרה הכי גרוע אחזור לכמה חודשים ארצה להורים. בסוף, בגישור, ויתרתי על לא מעט דברים כי לא רציתי לגרור את זה. הייתי לי מחשבה לחכות, אבל כשהבנתי שהמצב יכול להימשך עוד שנה או שנתיים, לא הסכמתי לזה. בגדול כל זה היה לטובה".