יום שני בארבע אחר הצהריים ואריאל צ'יקילוב בן ה-7 מתייצב לאימון המשקולות היומי שלו. לפני שעה קלה הוא סיים את הקייטנה, וכעת נעמד באולם בין חברי מועדון הצעירים של אגודת מרימי המשקולות "גל אולימפי אשדוד", לבוש בגדי ספורט. אחרי חימום קצר הוא פוצח בסדרת סקווטים (כיפופי ברך) כשמשקולת מונחת על חזהו ועל גבו לסירוגין. הוא שוקל 25 קילו, אבל כבר מרים משקולת של 17 קילוגרם ודוחק 23 קילוגרמים. בשנה האחרונה השתתף ב-4 תחרויות ליגה וזכה במקום השלישי במוקדמות אליפות ישראל לילדים - אבל על שאלות של אנשים זרים, מה לעשות, הוא עדיין מתבייש לענות. "אני מתאמן כבר שנה וחצי וזה מחזק לי את השרירים ואת הגוף", הוא אומר במבוכה, ומותיר לאביו להמשיך לדבר.
אריאל הוא אחד ממרימי המשקולות הצעירים בישראל, אבל ממש לא הילד היחיד שעוסק בהרמת משקולות ובתרגילי כוח. "זה מאוד חדש גם לנו, כך שאפילו לא הספקנו עדיין להחליט איך לחלק את קבוצות הגילאים בתחרויות", מסביר אורן שי, יו"ר איגוד הרמת המשקולות בישראל. הוא עוד לא הספיק להתרגל לנטישה ההמונית של טרנד הזומבה לטובת טרנד הקרוספיט, האימון אינטנסיבי שלקוח מהצבא האמריקאי, ולכן הוא מתעכב רגע כשהוא מתבקש להסביר איך גם ילדים קטנטנים התמכרו. "התחום בכלל, ובגילאים הצעירים בפרט, החל לפרוח רק בשנתיים האחרונות", הוא אומר. "אם עד עכשיו ההורים פחדו להביא את הילדים שלהם להרים משקולות, היום משהו השתנה. הם מבינים שאף אחד לא לוקח ילד בן 6 ומנחית עליו 100 קילו, אלא שעובדים איתו בעיקר על טכניקה ועל עבודה הדרגתית. ההורים מתאהבים בקרוספיט ובמה שהוא עושה לאדם, גם מבחינה מנטלית, ומביאים את הילדים. בשנתיים האחרונות מספר המתאמנים הצעירים גדל משמעותית, ואם בעבר נער בן 14-15 שמתאמן נחשבו למקרה נדיר ביותר, היום בני 8 ו-11 מתחרים".
הטרנד, כמובן, לא התחיל בישראל – ועמודי האינסטגרם של גורואי כושר בעולם מתמלאים בשנה האחרונה בסרטונים ותמונות של ילדים שנאבקים במשקולות ששוקלות לא הרבה פחות מהם. כך למשל רוברט מקדונלד, מנטור ספורט אמריקאי וכוכב רשת בעל 12.6 אלף עוקבים, מעלה מדי שבוע את תמונת בנו בן השש, מתאמן לצידו בחדר הכושר בתרגילים שרובנו מתקשים לעשות גם בגיל 30. הילד, אגב, נראה מבסוט.
תמונות משקולות בוואטסאפ הכיתתי
עומרי פלד, מייסד שיטת הקרוספיט בישראל, נהנה גם הוא להשוויץ בבנותיו אלה (8) ומאיה (5.5), שהפכו כבר מזמן לספורטאיות. "אלה היום בת שמונה ומתאמנת כבר ארבע שנים בהתעמלות קרקע ובשנים האחרונות גם בקרוספיט ילדים, לפעמים היא אפילו מצטרפת לקבוצת הבוגרים עם התאמות לרמה שלה", הוא מספר בגאווה. את אימוני הקרוספיט לילדים החל לקיים לפני כשנה. "זה משהו שרץ בעולם כבר הרבה מאוד זמן, אבל היה צריך להגיע למסה קריטית של הורים שעושים את זה בעצמם, כדי שהם ירצו להביא גם את הילדים. הם מבינים שרמת האינטנסיביות והתובעניות של האימון נמוכה בהרבה אצל צעירים, שמשקל בכלל לא רלוונטי ורק העבודה על התנועות היא שחשובה.
"העבודה בגילאים האלה נעשית עם משקל גוף, מוט PVC, משקולות יד קלות וכדורי כוח, שבאמצעותם מטמיעים טכניקה נכונה. בגילאים 10-12 מתחילים לגעת קצת במשקולות כבדות יותר, בהדרגה. התוצאות ברורות: הילדים האלה ערניים יותר, מרוכזים בביה"ס ויש להם מוטיבציה להתאמן מגיל צעיר. הם יהיו בריאים יותר מאחרים כי ככה בונים את הגוף בצורה חכמה. לא נכנסים לחדר כושר בגיל 24 ורוצים שרירים אחרי שכל החיים לא עשית כלום".
גם מרים המשקולות הקטנטן אריאל רכש את חיבתו לתחביב יוצא הדופן מהוריו. "לפני כשנתיים התחלתי להתאמן בקרוספיט ובהמשך גם אשתי הצטרפה", מספר אביו אלכס, "מדי פעם הבאתי את אריאל איתי והוא גם רצה לנסות. בהתחלה רשמתי אותו לשיעור קרוספיט ילדים שנפתח במועדון ובהמשך, בהמלצת אחד המאמנים הוא עבר למועדון הרמת המשקולות וממש אהב את זה. הוא נהנה להיות חזק, לשים לעצמו מטרות ולהגדיל משקלים. בכל פעם שהוא שובר שיא – יש בבית חגיגה 'והוא גם נהנה להתאמן עם ילדים ומבוגרים שגדולים ממנו. הוא אפילו מעדיף את המשקולות על פני כדורגל". כשאריאל סיפר לחבריו לכיתה על התחביב החדש, הם דרשו הוכחות כדי להאמין. "כששלחנו אותו עם תמונות לבית הספר - ילדים נוספים בכיתה התחילו להתעניין. גם כשאנחנו שולחים תמונות בוואטסאפ הכיתתי של ההורים יש כאלה שמעודדים וכותבים 'כל הכבוד'. יש כמובן גם כאלה שלא מגיבים, ואני מניח שיש להם דברים אחרים להגיד".
כשהאמא דורשת ילד שרירי
אז כן, כשהילד מרים משקולות בגיל שש, כנראה שגם ההורים שלו די בקטע. אבל מי שפוקד את המכונים יתקשה לפספס את העובדה שמדובר במגמה רחבה שמביאה עוד ועוד ילדים להיכנס חזק לתוך עולם הכושר, רחוק מאוד מההתנהלות העצלה בשיעורי הספורט בבית הספר. בעוד שבעבר הכניסה למועדוני הכושר הורשתה לבני 16 ומעלה בלבד, תקנות חדשות מהעשור האחרון מאפשרות כניסה לחדרי הכושר מגיל 6 (בליווי מדריך שעבר הכשרה לאימון קטינים ורק בשימוש במכשירים מותאמים). כיום, מרבית המכונים מותירים לילדים עד גיל 14 להתאמן בליווי מאמן בלבד ובני 14 ומעלה מורשים להתאמן באופן עצמאי. התוצאות בשטח ברורות: שיעורי ה-TRX (אימון הרצועות הפופולרי, המבוסס על התנגדות למשקל גוף) מאכלסים לא מעט ילדים בגיל חטיבה, וגם הגיל הממוצע בעמדת המשקולות צנח משמעותית. במקביל, נפתחים גם חדרי כושר ייעודים לילדים, אגפים לילדים במכוני כושר קיימים וקבוצות אימון ייחודיות דוגמת אימוני הרמת משקולת לילדים ושיעורי קרוספיט מגיל ארבע.
במרכז הארץ העיסוק הגובר והולך של ילדים בפיתוח גוף עולה שלב ומתרגם לאימוני כושר אישיים. מאמני הכושר שבעבר אימנו מבוגרים בלבד נחשפו לקהל לקוחות חדש ונלהב של בני ה-10-14 – שברוב המכונים עוד לא מורשים להתאמן לבד. ההורים מסכימים לשלם על האימונים כ-150 שקלים לשעה, והילדים מתייצבים בחדר הכושר לסט פרטי בפיקוח מאמן, פעם עד שלוש פעמים בשבוע.
"במרכז הארץ המודעות לכושר גבוהה מאוד וגם היכולת הכלכלית מאפשרת את זה", מספר אילן רום, מאמן אישי ברעננה, גבעתיים ובשכונת צהלה בתל אביב. הוא מאמן כיום בעצמו עשרה ילדים בגילאים 11-14 ומספר שבשכונות רבות ביישובים האלה מדובר כבר בסטנדרט. "בצפון תל אביב למשל, כ-90% מהאנשים מתאמנים והמודעות הזאת מועברת מההורים לילדים. אחד התלמידים שמתאמנים אצלי פעמיים בשבוע משחק כדורסל, אבל אמא שלו הביאה אותו אליי בגיל 12 כי הוא היה רזה מאוד והיא אמרה שהיא 'רוצה לראות עליו כבר שרירים'".
גם רום מדגיש את היתרונות הבריאותיים שב"בניית השריר מגיל צעיר ורכישת הרגלים של כושר מילדות", ומספר בהרחבה כי האימונים מותאמים לילד וליכולותיו וכי השימוש במשקולות נעשה במשקלים נמוכים. אבל עם כל הכבוד למודעות הבריאותית, כמי שעובד עם בני הנוער האלה ביומיום, גם הוא בוודאי יודע שהעיסוק בספורט סובב קודם כל את המראה החיצוני – ובגילאים האלה, מדובר בסוגיה רגישה במיוחד.
"זה התחיל כשבנות מלאות יותר שלא עשו ספורט ובאמת היו צריכות את זה התחילו להתאמן, אבל בהמשך גם אחרות רצו ועכשיו בחדר כושר אני רואה המון ילדות בכיתה ו' ו-ז'", מספרת דנה (שם בדוי), בת 13 מתל אביב, שהצטרפה גם היא לפני כחצי שנה למסגרת אימונים פרטיים, חולקת מאמן עם חברתה הטובה. "יש לנו בין הבנות בשכבה תחרות כזאת: מי עושה יותר ספורט, מי נראית יותר טוב ומי רזה יותר. נושא הפיטנס והכושר נמצא בכל מקום: בעמודים באינסטגרם ואצל הדוגמניות שהתחילו להופיע עם שרירים. כל אחת מציבה לעצמה את המודל לחיקוי שלה והמודלים האלה מחוברים לכושר. היתרון של האימונים הפרטיים הוא שזה יותר אפקטיבי. כשאת נמצאת אחת על אחד עם מדריך, רואים יותר תוצאות".
ליחן, בת 14 מתל אביב, מתייצבת בחדר הכושר חמש פעמים בשבוע וגם היא מקווה לראות תוצאות עוד לפני תחילת שנת הלימודים הבאה. "התחלתי להתאמן בכיתה ז' כי חשבתי שאני שמנה", היא אומרת, "ראיתי את אחי הגדול מתאמן, הצטרפתי לקאנטרי והתחלתי ללכת גם, עד שנהייתי מכורה. במשך חודשיים רצוף הלכתי בכל יום. מאז עשיתי קצת הפסקה כי ההורים שלי אמרו לי שזה מוגזם והיום אני מתאמנת פעמיים בשבוע עם מאמן ועוד שלוש פעמים בשבוע לבד – אימון שאורך בדרך כלל שעתיים-שעתיים וחצי. אני מתחילה מריצה של 40-60 דקות, כולל עשר דקות הליכה, ממשיכה לתרגילי בטן, רגליים וישבן. עם המאמן אני עושה אימון משקולות של שעה, שכולל גם שימוש ברצועות TRX ובמכשירים השונים".
טום רושפלד (14), הוא אמנם בנו של השף המוכר יונתן רושפלד, אבל מבחינתו זאת לא סיבה להיכנע לפחמימות. למעשה, בעוד אביו טועם מנות מגרות על מסך הטלוויזיה שלכם, הוא לא נגע באחת כזה מזה חודשיים. "תקופת חיטוב" הוא מכנה את זה בעגה המקצועית. "אני מבשל לעצמי אוכל בריא וגם עובד במטבח במסעדה של אבא. אבל מאז שאני מבשל בריא אבא אוכל את האוכל שלי ולא הפוך, ונהנה מאוד", הוא מספר.
את ההתעסקות היומיומית בכושר הוא החל לפני כשנה וחצי ומאז פיתח שרירים שלא היו מביישים גם בחור מבוגר בעשור. "היו ילדים בביה"ס שעשו אימונים וגם אני התחלתי חדר כושר. לאט לאט התחלתי להתעניין ולהתאמן יותר, קראתי מאמרים על פיתוח גוף, הסתכלתי על אנשים שמתעסקים בתחום, והחלטתי שאני ממש רוצה להיות מפתח גוף. הייתי שמנמן ומיד אחרי שהתחלתי להתאמן כבר אפשר היה לראות שהגוף שלי נהייה דחוס יותר. מאז, כבר שנה שאני מתאמן באופן רציני. בהתחלה התבססתי בעיקר על הנחיות שקראתי באינטרנט ועל הנחיות של מדריכים בחדר הכושר והיום אני עובד כבר ארבעה חודשים לפי הנחיות של המדריך מאור זרזר שהיה בעבר מר עולם".
לרושפלד ג'וניור עצמו יש תכניות ללכת בדרכו של המאמן ובעוד שנה, הוא מספר, הוא כבר שוקל להתחרות בתחרות מר ישראל לנוער. "יש לי תכנית אימונית מסודרת שכוללת עשרה אימונים בשבוע: אימוני בוקר של אירובי, שאותם אני עושה פעמיים בשבוע בבוקר לפני ביה"ס או לפני העבודה, ובנוסף, אני עושה בכל יום אימון כוח של שעה ורבע בערך – בעיקר עם משקולות. האימונים מחולקים לקבוצות שרירים, כך שאני לא עובד על אותם השרירים יום אחרי יום. בנוסף, יש לי תפריט תזונה מורכב משש ארוחות ביום. כל ארוחה כוללת כמות חלבון מסוימת שאותה אפשר להחליף בשש ביצים (רק החלבון הלבן). בפועל אני מחליף לפעמים את מנת החלבון בתוסף של אבקת חלבון וצורך עוד 4 תוספי תזונה. כרגע המטרה שלי היא להוריד את אחוזי השומן, מה שאומר שאני כמעט ולא אוכל פחמימות. בארוחות משפחתיות תמיד יש את האוכל שלי בצד. רק פעם בשבוע מותר לי לאכול ארוחת שחיתות ואם אני יוצא עם חברים לאכול אני מנסה לממש אותה אז".
איפה עובר הגבול בין כושר בריא ובין אובססית רזון? רום מודה שזה מבלבל, אבל טוען שמאמן טוב יכול לקחת גם את הילד עם דימוי הגוף הבעייתי ביותר ולגרום לו לצבור ביטחון. "האובססיה לגוף יפה ומחוטב כבר קיימת בכל מקרה", הוא אומר, "מאמן שמבין צריך לקחת את המוטיבציה הזאת ואת השאיפות של הבנות האלה למקום טוב ונכון: להסביר את החשיבות של תזונה נכונה במקביל לאימונים, לדבר על כך שרזון הוא לא ה'אישיו' ושהוא לא בהכרח דבר בריא, להסביר שמה שרואים בתמונות או על המסך הוא לא בדיוק המציאות. אם מישהי מרזה יותר מדי – אני מפסיק לה את האימונים, אבל גם ההורים צריכים לעשות את עבודתם ולהסביר".
אז, האם זה מסוכן?
אז מה באמת התפקיד של ההורים בתוך המערך הזה? לעודד ילדים לצאת ולהפעיל את הגוף? להזהיר אותם מפני אימון משקולות אינטנסיבי שייפגע בגדילתם? לאסור על שגרת חדר כושר מחשש שיתמכרו למודל יופי בלתי אפשרי? לדברי ד"ר יוני ירום, רופא ספורט ומנהל רפואי במרכז לרפואת ספורט "מדיקס", נדרש מהם קודם כל לדעת קצת יותר, ולהשאיר מקום רק לפוביות המוצדקות. לדבריו, בעוד שפעם האמינו כי הרמת משקולות ואימון בחדר כושר עלולים לעצור את גדילתם של ילדים ובני נוער, בעשור האחרון מאמנים ורופאי ספורט מדגישים כי כל עוד תקפידו על ליווי מתאים – האפרוח שלכם יכול להתאמן בחדר הכושר כבר מגיל שש.
"אנשים מזדעזעים כשהם רואים ילד בחדר כושר, פשוט כי יש להם דעות קדומות", הוא אומר, "בפועל, כבר משנת 1998, בעקבות סדרת מחקרים, ננטשה התפיסה שמשקולות עוצרות את הגדילה ובעקבות זאת ב-2005 תוקן חוק מכוני הכושר, כך שמותר להתאמן מגיל 6. התפיסה לפיה לילדים אסור להתאמן באימוני כוח – כבר לא קיימת. מה שגרם בעבר למרימי משקולות צעירים להפסיק להתפתח הייתה העובדה שנתנו להם סטרואידים אנאבוליים. כיום יודעים שאין קשר בין משקולות ותרגילי כוח לעצירת הגדילה ולכן אין בעיה שילדים יתאמנו, כל עוד הדבר נעשה בהשגחת מדריך שעבר הכשרה להדרכת ילדים ועם מכשור מתאים בגודלו".
ד"ר ירום לא ממליץ לכם לשלוח את ילדכם הקטנים להעמיס משקולות לקראת תחרויות אולימפיות, אבל כן קובע שיש חשיבות בפעילות גופנית מועצמת כבר בגיל צעיר. "האימון צריך להיות כיף, ללא עומסים", הוא מבהיר, "הרי 40% מהילדים כיום נחשבים שמנים - ובכלל, השרירים של רבים מהם רופסים. בעבר ילדים היו מתאמנים בתרגילי כוח, אלא שאז זה נעשה בחוץ כנגד משקל גוף, בהתרוצצויות ובמהירויות גבוהות: היינו מטפסים על עצים, רצים, מושכים בחבל. היום זה כמעט לא קיים. רוב הילדים בעיקר יושבים רוב היום ופעולת הפעלת השרירים הדרמטית ביותר עבורם היא לטפס לג'יפ".
ממה צריך להיזהר ילד שמתחיל להתאמן?
"כמו כל דבר אצל ילדים – האימון צריך להיות מבוקר. תרגילי כוח אומנם לא עוצרים את הגדילה, אבל היום ידוע שאימון של 30 שעות בשבוע עלול לעכב אותה. בנוסף, צריך להקפיד על אימון לא משתולל – לא לעבוד עם משקולות במשקלים גבוהים, שיכול לגרום לנזק לגידים, לרצועות ולשרירים. וכמובן – צריך שיהיה מישהו שישגיח. אנחנו לא רוצים שהילד ידחוף את היד מתחת למשקולת, כי זה אף פעם לא נגמר טוב".