בעיית אכילה בפעוטות מוגדרת כמצב בו יש קושי מתמשך באכילה המלווה לעיתים (אך לא תמיד) גם בפגיעה בעלייה תקינה במשקל ו/או בגובה. קשיי האכילה יכולים להתבטא בסרבנות אכילה או בבררנות אכילה מופרזת שבה הפעוט נמנע מאכילה של מגוון מזונות.
בטרם מדביקים תווית כי לפעוט בעיית אכילה על רקע יחסי הורה-ילד, יש לשלול סיבות גופניות. לצורך זה ניתן לפנות למרכזים המתמחים בהפרעות אכילה של פעוטות וילדים. אחרי שנשללה האפשרות כי מדובר בבעיה פיזיולוגית, יש לעבור לבירור הקשור בסיבה השכיחה ביותר להתפתחות סרבנות אכילה - מאבקי שליטה בין הילד המתקשה לאכול לבין הוריו הכופים עליו לאכול.
הטיפול בבעיית סרבנות אכילה זו צריך להתחיל בנשימה עמוקה של ההורים ובהורדת הלחץ. מאבקי כוחות או ניסיונות שכנוע, שידול, האכלה תוך הסחות דעת לא מועילים לאף אחד בטווח הארוך, לא לילד ולא להוריו.
ההורים צריכים להבין כי מדובר בתהליך שיכול לקחת זמן וכי בזמן זה הילד עלול להוריד בצורה משמעותית את צריכת המזון, אך לאחר תקופה מסוימת (שיכולה להמשך פרק זמן שונה אצל כל ילד) תחול הטבה משמעותית שבמהלכה ישלים הילד את שהחסיר בתקופת הטיפול. לילדים יש יכולת מופלאה להשלים חסרים שנגרמו בעקבות אכילה מעטה, אפילו חסרים שנמשכו מספר חודשים.
אז איך מטפלים? 10 הדיברות לסרבני אוכל:
1. מקום האכילה
כדאי מאוד להושיב את הילד במקום המיועד לאכילה ולא להאכילו ברחבי הבית תוך ריצה אחריו עם ארוחת הערב. הדבר חיוני לצורך הקניית הרגלי אכילה בריאים ויעזור לילד לאכול מתוך מודעות לתחושת הרעב והשובע. כדאי לדעת שילדים רבים הופכים את הרדיפה אחריהם עם האוכל לסוג של משחק, ולעיתים קרובות מנצלים זאת על מנת לקבל מההורים תשומת לב שאולי לא ניתנת להם בדרך אחרת. לכן חשוב להקדיש לילד זמן נפרד למשחק ולילדים הגדולים יותר ניתן להסביר שהם יקבלו זמן משחק ללא קשר לאוכל.
2. זמני ארוחות
חיוני לרווח את זמני הארוחות ולא לסתום לילד את התיאבון עם ארוחה אחת רצופה שמתמשכת כל היום. כידוע לכל מי שעשה דיאטת הרזיה, ארוחות תכופות (כל שעה-שעתיים) לאורך כל היום, סותמות את התיאבון ומובילות בסופו של דבר להורדת כמות המזון הנאכלת. כמובן שמטרת הטיפול בילד היא הפוכה. ישנם ילדים שתחושת הרעב שלהם נמוכה מאוד ויכולות לעבור שעות מבלי שיראו סימני רעב כלשהם. גם במקרים כאלה חשוב להקפיד על לוח זמנים מסודר על מנת לא להגיע למרווחים גדולים מדי בין ארוחה לארוחה. יש להציע לילד לאכול, בעדינות ומבלי ללחוץ עליו. לעיתים קרובות "התיאבון בא עם האוכל" והילד שקודם לא הראה שום סימני רעב יאכל בשמחה את מה שהציעו לו.
3. ממתקים וחטיפים
כלל חשוב נוסף הוא הקטנת כמות החטיפים, העוגיות והממתקים בתפריט. אפשרי מדי פעם לתת חטיף קטן או עוגיה, פעם-פעמיים ביום, בין הארוחות או לקינוח, אך זכרו שילדים רזים "נסתמים" מהר מכל דבר מאכל קטן ולכן עדיף להגיש להם אוכל אמיתי ובריא ולהימנע ככל הניתן מנשנושים. המשפט "הילד לא אוכל כלום, שלפחות יאכל במבה", הוא מוטעה מיסודו. חטיפים וממתקים אינם מספקים לילד את רכיבי המזון הנכונים לגדילה אלא מונעים ממנו לאכול את מה שגופו באמת זקוק לו על-ידי כך שסותמים לו את התיאבון. זאת ועוד, ישנם ילדים שיודעים שאם לא יאכלו את האוכל בארוחה הוריהם יישברו ובסוף יתנו להם את החטיף או הממתק, דבר שמנציח את הרגלי האכילה הלא נכונים. על מנת לא להיכנס למאבקי כוחות עם הילדים מסביב לנושא זה, עדיף פשוט להעלים את כל מלאי הממתקים והחטיפים מהבית כך שיהיה לילד ברור שאין לו אלטרנטיבה לארוחה המסודרת והבריאה. אל דאגה, שאר בני המשפחה לא יסבלו מהעדר ממתקים בבית אלא רק ירוויחו בריאות.
4. שתיה
חיוני להוריד לחלוטין את כל מיני המשקאות הממותקים כולל תה ומיצים. שתיה ממותקת עלולה לגרום לילדים לשתות כמות גדולה מדי שתסתום את התיאבון, הן בגלל נפח הנוזלים והן בגלל הסוכר. כפי שאני נוהגת לומר להורים, שתיה ממותקת "משמינה את השמנים ומרזה את הרזים". יש ילדים שהורגלו לשתות שתיה מתוקה ולכן יסרבו בהתחלה לשתות מים, דבר שיגרום דאגה להורים החוששים שהילד יתייבש. אל דאגה, ילדים לא יתייבשו כל-כך מהר (להוציא מקרים של שלשולים, הקאות, חום גבוה או טיול ארוך במזג אוויר חם). לאחר זמן קצר מאוד הילדים יתרגלו לשתות מים במקום השתייה הממותקת. חשוב להבין שמעט הקלוריות מהסוכר שבשתייה הממותקת לא יתרמו לילד דבר מלבד הפחתת כמויות המזון הבריא שהוא יאכל. כמו-כן, לא מומלץ לתת כמויות גדולות מדי של מים במהלך הארוחה או מיד לפניה על מנת להשאיר את הנפח המועט בקיבה פנוי למזון של ממש.
5. כמויות המזון
יש ילדים שגופם יסתפק בנגיסות בודדות בחלק מהארוחות וזה טוב ומתאים להם לאותו הזמן. אל תשוו את הכמויות למנה "היפה" שאוכל הבן של השכנים. חשוב לזכור שלכל ילד יש צרכים ורצונות משלו. בנוסף, ילדים רבים יאכלו כמויות מזון משתנות מארוחה לארוחה ומתקופה לתקופה. לעיתים יאכלו מעט מאוד אבל בארוחה הבאה יתקוף אותם פתאום תיאבון בריא והם ישלימו את מה שהחסירו. אם לא נתערב בתהליך טבעי זה הילד ישלים בעצמו את מה שגופו זקוק לו. סמכו על גופו של הילד ועל יכולתו הטבעית המושרשת בגנים לווסת את כמות האוכל בעצמו. חישבו על עצמכם ותבינו שלכל אחד מאתנו עליות וירידות ברמת הרעב ובחשק למזונות שונים בימים שונים ובתקופות שונות. גם לילדים צרכים ורצונות המשתנים מפעם לפעם שיש לכבד אותם.
חשוב לזכור שילדים שנהגו להכריח אותם לאכול ולפתע נותנים להם לווסת את הכמויות כרצונם צריכים לקבל זמן-מה ללימוד גופם וצרכיהם האמיתיים. הילדים יעברו תקופת הסתגלות ממצב בו מישהו חיצוני הכתיב להם מתי וכמה עליהם לאכול למצב של הבנה פנימית של צרכי הגוף ואכילה בהתאם לתחושותיהם הפנימיות.
6. טעמים והעדפות הילד
בדקו מה אוהב ילדכם לאכול. יש פעוטות שיסרבו לכל מאכל במרקם מחיתי אבל יטרפו את המפרום של הדודה ויש כאלה שיעדיפו דווקא את המרק הטחון והדייסה. יש ילדים שיעדיפו טעמים מתוקים יותר ויש שיעדיפו טעמים מלוחים, חמוצים או מתובלים. יש ילדים שיערבבו הכל בצלחת ויש כאלה שיפרידו בין כל סוג של מאכל ואבוי אם השניצל יגע בסלט. זכרו, לכל ילד טעם והעדפות משלו. כדאי להקפיד ולהציע לילד מפעם לפעם לטעום מאכלים שונים שאינו נוהג עדיין לאכול, מכיוון שמחקרים מוכיחים שלעיתים צריך לתת לילד לטעום מזון חדש אפילו 15 פעמים ובמהלך תקופה ממושכת עד שיסכים לאכול אותו. הציעו את המזונות לילד אבל אם הוא מסרב עזבו אותו במנוחה ובשום מצב אל תכנסו למאבקי כוחות. לילד שכבר יכול להבין כדאי להגיד שיטעם את המאכל החדש ואם ממש לא טעים לו תציעו לו לירוק לתוך מפית מבלי לכעוס או להביע חוסר שביעות רצון מכך שלא אהב את מה שטעם.
7. חשיבות הגיוון
גוונו, אל תתנו לילד שוב ושוב את אותו סוג המזון. גם מאכלים אהובים שהילד יקבל מדי יום עלולים להימאס עליו בשלב כלשהו. כמו-כן, העדפות הטעם משתנות עם הזמן ולכן חשוב לגוון במיני המזון המוצע. מה שהיה לא טעים פעם עשוי להיות טעים בפעם אחרת ולהיפך. לכל אחד מאיתנו יש תקופות שונות בהם אוכלים יותר מאכלים מסוימים שאחרי כן מוחלפים באחרים.
8. מראה הצלחת
9. האכלה תוך הסחות דעת
האכלה תוך הסחות דעת, כגון תוך כדי הקראת סיפור, צפייה בטלוויזיה, משחק או "תראה ציפור…" - אינן מומלצות כלל אף כי לעיתים הן אכן גורמות לכך שבאותו הרגע הילד יאכל כמות גדולה יותר של אוכל. בהאכלה מסוג זה כל השליטה וכן האחריות על תהליך האכילה נמצאת באופן בלעדי בידי ההורים, הילד יוצא לחלוטין מהתמונה מכיוון שאינו שם לב לעובדה שאוכל נכנס לו לפה. הבעיה היא שדבר זה מחמיר עוד יותר את חוסר היכולת של הילד להקשיב לצרכי גופו ולהיות מודע לתחושת הרעב או השובע שלו. גם פעוטות קטנים נמצאים בתהליך בו הם לומדים להקשיב לצרכי גופם ולרצונותיהם וכל התערבות בתהליך תגרור פגיעה בתהליך הלימוד העדין הזה.
10. האכלה מתוך שינה
קורה שהורים המודאגים מכך שילדם אינו אוכל מספיק מגלים כי הילד גומע בקלות בקבוק מתוך שינה ואז מתחילים להאכילו מספר פעמים בלילה, כך שמרבית הקלוריות שהילד מקבל נצרכות במהלך שנת הלילה. ברור שילד כזה יהיה שבע למדי במהלך היום והסיכוי להרגילו לאכילה נורמטיבית ישאף לאפס. לעיתים אפילו גם שני בקבוקים במהלך הלילה יקלקלו לילד את התיאבון במהלך היום. במקרים כאלה חשוב להפסיק בהדרגה את הכמויות הניתנות במהלך הלילה ולהעלות בהדרגה את המזון הנאכל במהלך היום. במקביל לצמצום של כמויות הבקבוקים בלילה אפשר יהיה לראות במהרה את העלייה בתיאבון.
ענת תבור היא דיאטנית קלינית המתמחה בתזונת תינוקות וילדים. עובדת כדיאטנית במכבי שירותי בריאות, בעמותת "עתיד" ובקליניקה פרטית בהוד-השרון, אחראית על תוכנית לימודי העשרה בתזונה בגני הילדים העירוניים בהרצליה