בין אם זה הילד שהיה איתנו בכיתה ומצץ אצבע בשיעור, האחיין בן ה-12 שמוצץ אצבע בפומבי או הסלב שמלקק אגודל בטלוויזיה - רובנו מכירים לפחות אדם אחד שדבק בהרגל הילדותי בגיל שבו מדובר באקט קצת פחות מקובל ולעתים אף מביך. למה תינוקות מוצצים אצבע מלכתחילה, ואיך זה שיש כאלה שלא מצליחים להפסיק?
ללקק ת'אגודל: מנחם ומרגיע
"מציצת אצבע משמשת בתקופת הילדות כמקור הרגעה, נחמה וגם הנאה", מסבירה שירי שדה שרביט, פסיכולוגית ילדים. "בשנים הראשונות מוקד העונג העיקרי אצל הילד הוא אוראלי. בהתחלה זה נעשה דרך יניקה של חלב אם או בקבוק, ואחר כך באמצעות שימוש במוצץ ומציצת האצבע. בשלב זה הילד גם יכול לבטא תוקפנות ודחפים באמצעות הפה כשהוא למשל נושך את פטמת האם. מציצת האצבע באה להחליף את ההנקה שהיא גם מרגיעה וגם מנחמת וגם ממלאת, ומשמשת כקשר הראשון שיש לו עם דמות אנושית.
"בהמשך ההתפתחות הקוגניטיבית והרגשית והתפתחות השפה, מוקדי הסיפוק כבר יהיו אחרים – הילד ירגיש סיפוק מלהתנדנד בגינה, לפגוש חברים או להרכיב פאזל. עם זאת, גם אז במצבי מעבר כמו עייפות או מחלה, הילד לעתים יהיה מעוניין לחזור לדברים כאלה שבעבר סיפקו אותו וזכורים לו כמרגיעים".
לדברי שרביט, מציצת אצבע יכולה להתחיל עוד מהרחם; יש עוברים שנראים באולטרסאונד מוצצים אצבע. ההרגל יכול להתפתח בכל שלב בילדות, גם אחרי הגמילה מהמוצץ אבל לא רק.
שרביט: "לעתים ילדים ממירים את המוצץ באצבע כי זה מקור סיפוק ראשוני יותר, ללא תלות באף גורם חיצוני. ולכן גם גמילה מאצבע יותר קשה מאשר הגמילה מהמוצץ".
באיזה שלב כדאי לעזור לילד להיגמל? מדובר בשאלה אינדיבידואלית, אבל פסיכולוגים ממליצים לגמול את הילד ממציצת אצבע עד גיל ארבע, אז הילד כבר אמור ללמוד להסתפק במנגנונים בוגרים יותר כדי למצוא סיפוק, הנאה או הרגעה. למשל, לומר לעצמו – "יהיה בסדר", או לפנות לאמא שתעזור לו.
לדברי שרביט, רוב הילדים דווקא מגלים מוטיבציה נמוכה מאוד להיגמל בעצמם. "קשה להם להבין את המשמעות של הצורך בגמילה, ולכן דווקא במציצת אצבע המבוגרים הם אלה שנדרשים לעזור לילדים לפתח דרכים מתאימות יותר כדי להרגיע את עצמם, להסיח את דעתם מגירויים מפחידים, לפנות למילים או מעשים במקום למציצה".
למה יש ילדים ואפילו מבוגרים שממשיכים למצוץ?
שרביט: "גם כמבוגרים אנחנו מקבלים עונג מדברים אוראליים כמו אכילה, עישון סיגריה, לעיסת מסטיק או נשיקה, והצרכים האוראליים משתנים מאדם לאדם; יש אוהבים ללעוס הרבה ויש שזה לא מעניין אותם. יש ילדים שלא פיתחו מיומנויות טובות מספיק להרגעה עצמית ולכן ממשיכים למצוץ".
הנזק העיקרי הוא למבנה השיניים. "מציצת אצבע משפיעה גם על סגר השיניים – גורמת לשיניים העליונות לבלוט החוצה", מסבירה ד"ר הדס כץ שגיא, מומחית ברפואת שיניים לילדים ונוער. "המציצה גם מצרה את הלסת העליונה, שאמורה להיות בדרך כלל דווקא יותר רחבה מהתחתונה. במצב כזה השיניים העליונות עוברות את התחתונות. המציצה גם עלולה לשבש את הדיבור – כשאנחנו מדברים, הלשון מחפשת מגע עם השיניים והשפתיים וכשהן משנות עמדה נוצר רווח ואז הלשון נדחפת קדימה ויש בעיה של ביטוי אותיות מסוימות כמו ס' או ש'".
כץ שגיא מסבירה שאם מפסיקים את המציצה לפני בקיעת השיניים הקבועות, שמתרחשת בסביבות גיל 7, בדרך כלל יש תיקון ספונטני – הלסת יכולה לחפות על כך ולטשטש את הנזק, אבל לאחר מכן ייתכן שכבר יידרש טיפול אורתודונטי. עם זאת, היא מזהירה, הכל תלוי גם במינון. "עדיף להיגמל הרבה לפני כן, כי כשמדובר במשך ותדירות גבוהים, מבנה הלסת משתנה גם הוא וברגע שהעצם משתנה, השיניים עלולות לבקוע בצורה אחרת ופחות אופטימלית".
האם קיימים עוד נזקים אפשריים? לדברי ד"ר רונן מוסרי, רופא ילדים, יכולים להיות נזקים לעור אבל הם לא משמעותיים. "יכולות להית יבלות מהשיניים, חיכוכים שנגרמים באצבע אחת או שינויים בציפורן, אבל זה בדרך כלל לא משהו משמעותי", הוא מסביר. "הפגיעה בחיך העליון היא המשמעותית יותר, והיא חמורה במציצת אצבע מאשר בשימוש עם מוצץ כי במציצת אצבע יש גם תנועה של לחץ למעלה".
אז איך גומלים את הילדים ממציצת אצבע? שרביט וד"ר מוסרי מספקים כמה פתרונות:
• רצוי לבצע גמילה הדרגתית ומתוכננת מראש. למשל, להודיע לילד שמשלב מסוים, למשל, יומולדת 3 או 4 או חג מסוים, הוא עומד להפסיק למצוץ אצבע.
• לנסות לתת לילד משהו אחר שיעסיק אותו בכל פעם שהוא מתכוון למצוץ אצבע, כמו כדור גומי שהוא יכול לשחק איתו, או גומיות או משחק כלשהו.
• להסביר לו למה כדאי להיגמל: אפשר להשתמש בטיעון שהמציצה פוגעת במבנה השיניים ובגדילה, לומר למשל: "אתה כבר נכנס לגן בשנה הבאה". להסביר שיש דרכים טובות יותר להירגע.
• אפשר גם להביא לתשומת לבם של הילדים שהמציצה יכולה להפריע למשהו – למשל, אם הוא מוצץ אצבע ומדבר ככה לא יבינו מה הוא אומר, ואם יוציא אותה יבינו אותו יותר; כך אז נוצרת למידה. ייתכן שכך בשלב ראשון הוא לא ימצוץ אצבע מחוץ לבית, אחר כך יישאר עם ההרגל רק במיטה, עד שהצורך שלו יצטמצם.
• כדאי לשים לב שהילד לא מפתח התנהגויות אחרות שמחליפות את מציצת האצבע כמו כסיסת ציפורניים או לעיסת שרוול החולצה. עם זאת, אם רואים שהילד לועס במקום את קצה העיפרון או את כנף הבגד, אולי אפשר לאפשר לו ללעוס עוד קצת כי זה מרמז על כך שהוא זקוק להדרגתיות בתהליך הגמילה.
• עם תהליך הגמילה כדאי לגלות גמישות ופתיחות לצורך של הילד למצוץ ובוודאי שלא להתרגז או להעניש.
ד"ר כץ שגיא: אני ממליצה עבור ילדים יותר בוגרים לעבוד עם מישהו שאפשר לדווח לו על ההתקדמות, כמו רופא השיניים. בדרך כלל אני מבקשת מהילדים לנהל סוג של יומן – מתי הם מוצצים ומתי לא, וכל פעם שהם מצליחים שלא למצוץ לשלוח לי הודעה. כשאתה מחויב למישהו אחר, זה עובד יותר טוב".