אם תבקשו מסבתא שלכם לקשור חיתול בד, היא תעשה זאת בעיניים עצומות. תנו לה טטרה, ותוך חמש שניות תראו איך היא מקפלת, מיישרת ושוב מקפלת – ומציגה תינוק מחותל למשעי. אם אמא שלכם מספיק מבוגרת, יכול להיות שגם היא תתקתק את המשימה בלי קושי. ספק גדול אם מישהו מההורים הטריים שאתם מכירים מסוגל להשתמש בטטרה שלא למטרת ניגוב פליטה, אבל יש מספר גדל והולך של הורים שנוטשים את המרדף המתמיד אחר המבצע הבא בסופר, ובאקט של דאגה לכדור הארץ (וגם לישבן הפרטי של התינוקת שלהם) פשוט עוברים לחיתולי בד.
חיתולי הבד המודרניים ממש לא דורשים כישורים הנדסיים וזריזות ידיים של הודיני, וגם אין צורך להרתיח אותם בדוד ענק בחצר. למעשה, הם צבעוניים, מגניבים ויפים הרבה יותר מכל חיתול פלסטיק שתמצאו על המדף. אז איך עושים את זה? כמה זה עולה? ומי בוחר לוותר ביודעין על הנוחות הבלתי נתפסת שבלזרוק את החיתול לפח בתום השימוש? פגשנו הורים כאלו.
"החלטתי לנסות ופשוט התאהבתי"
חיתולי הבד מהווים כיום נתח שוק קטן בעולם התינוקות, וניתנים לרכישה בחנויות לתינוקות באוריינטציה טבעית או בהזמנה מחו"ל. העיקרון פשוט: חיתול מבד טטרה שנרכס סביב המתניים בסקוץ' או בתיקתקים, עם אביזרים נלווים: כיסוי אטום למים (למקומות שבהם לא רוצים רטיבות, או לתינוקות שמרטיבים בלילה הרבה מעבר ליכולת הספיגה של החיתול), וריפודים פנימיים (בין היתר מנייר אורז וממיקרופייבר), שנועדו לצמצם את ההתמודדות עם מספר 2 ולהאריך את חיי החיתול.
שירה כהן (32) היא אמא לשני בנים, ובעוד חודש היא עתידה ללדת את בנה השלישי. אל החיתולים הרב-פעמיים הגיעה בעקבות התנסות שלה עם מוצר שונה בתכלית – תחתוניות יומיות. "כשהשתמשתי בתחתוניות היו לי המון גירודים והפרשות והרופאים לא מצאו כלום. בטיול שעשיתי אחרי החתונה עם בעלי בדרום אמריקה, הפסקתי את השימוש בתחתוניות יומיות, והפלא ופלא: הגירודים פסקו וכנ"ל ההפרשות, והבנתי שכל הסימפטומים שהיו לי היו כתוצאה מהשימוש בתחתוניות יומיות. כשחזרתי לארץ עברתי לשימוש בתחתוניות בד.
"כשבני הבכור נולד, הבנתי שמה שאני שמה לו על הטוסיק אלו בדיוק אותם חומרים שגרמו לי לאותו גרד נוראי, והחלטתי שאני מחפשת אלטרנטיבה. בחיפוש בפורומים באינטרנט הגעתי לנושא חיתולי הבד, שבהתחלה הרתיעו אותי, אבל החלטתי לקפוץ למים ולנסות – ופשוט התאהבתי. ההחתלה היתה מאוד פשוטה, וגיליתי שפתאום אין לי פח מסריח בבית מחיתולים מלוכלכים, הטוסיק של הבן שלי נראה חמוד בטירוף ואני הרגשתי מסופקת עם זה שאני לא חושפת אותו לחומרים מזיקים".
מבחינה כלכלית, שירה מתארת עסקה משתלמת מאוד. "קנינו כ-25 חיתולים ב-112 שקלים לאחד לבן הבכור, השתמשנו בהם גם לבן השני ונשתמש בהם גם לבן השלישי. כיום אין לי הוצאות על החיתולים עצמם, אז גם אם נניח שאני מפעילה מכונת כביסה נוספת בשבוע עבורם, מדובר בכסף קטן לעומת חיתולים חד פעמיים".
"היו נזילות, אבל לומדים להימנע מהן"
אצל שירה דרוקר (31) העניין בחיתולי בד התפתח מתוך תפיסת עולם טבעית ואקולוגית במהותה. "בתחילת ההריון הראשון התעניינתי באפשרות של לידת בית, וככל שחקרתי את הנושא בפורומים ואתרים שונים בעלי קונוטציה 'טבעית', גיליתי עולם שלם של אקולוגיה, תזונה וטבע. נחשפתי לרעיון של חיתולים רב פעמיים, וליתרונות העצומים של ההחתלה בבד. היתרון הכי גדול בעיניי והנקודה הכי חשובה לי היא הבריאות של הילדות שלי. זה חשוב לי יותר מהחיסכון ויותר מכדור הארץ, אני מודה. עם זאת, אני חייבת לציין שהחיתולים הרב פעמיים ממש יפים, וזה בהחלט עושה חשק להשתמש בהם.
"כשהילה הגדולה שלי נולדה, ביקשתי מחברה טובה שתקנה כמתנת לידה ערכת התנסות משולבת, שיהיו בה כל מיני דגמים ומותגים, כך התנסיתי בסוגי חיתולים שונים, ועם הזמן גיליתי מה טוב, עם מה אני מסתדרת יותר. בחודשים הראשונים השתמשתי באופן חלקי מאוד בחיתולי הבד - האימהות הממה אותי ולא הייתי מאוד פנויה לזה, ובסביבות גיל 3 חודשים קניתי כמות גדולה של חיתולי "רובינא" שנתפרו בארץ בעבודת יד, והם מהווים את עיקר ה'חבילה שלי', יחד עם עוד כמה יחידות בודדות מסוגים שונים.
"אגב, אני נולדתי בתחילת שנות ה-80, וחיתולים חד פעמיים היו אז פריבילגיה מטורפת. אבי היה ימאי, ואמא שלי מספרת שבהפלגות לארה"ב היה מביא ארגזים של חיתולים (שהיו שווים כמו זהב), וחדר שלם בבית שגרו בו נועד לאחסון חיתולים. אמא שלי הייתה משתמשת בהם בחסכנות (רק מחוץ לבית ולאירועים חשובים), ומוציאה לשכנות את העיניים".
שירה מודה שלא הכל ורוד, ושחיתולי הבד נוטים לטפטף מעט – אבל שבהחלט מדובר בעניין של ניסיון. "עם הגדולה חוויתי הרבה נזילות: בקיץ זה לא נורא, כי לובשים רק חיתול וחולצה, ובלילות, אחרי כמה נסיונות רטובים, פשוט חיתלתי בחד פעמי. זה עניין של הגזרה של החיתול, של ניסיון בהחתלה, של יכולת הספיגה של הרפידה הסופגת (ככל שעוברת יותר כביסות היא סופגת טוב יותר). היום, עם בתי הקטנה, אני כבר יודעת את 'העבודה' ולא חווה הרבה נזילות. או שאולי הן כבר לא מפחידות אותי, אחרי הגמילה מחיתולים של הגדולה".
שירה מספרת על תגובות מעורבות: על פי רוב, מי שלא נאלץ להתעסק עם חיתולי בד בלית ברירה לפני 30 שנה דווקא בעד, אבל מי שכביסות והרתחות היו האופציה היחידה עבורו קצת מסתייג. "רוב התגובות שקיבלתי היו מאוד אוהדות, בייחוד מחברות אמהות בנות גילי, שלחלקן השאלתי בשמחה גדולה ובתחושת שליחות חיתולים לניסיון, וחברה אחת אפילו הלכה בעקבותיי וגם היא מחתלת בבד את ילדיה. המבוגרות יותר (אלה שנכוו מההחתלה בבד של פעם) לא מבינות למה להתעסק בזה כשיש חיתולים חד פעמיים, שבעיניהן שווים עדיין זהב טהור. לשמחתי, הבנות שלי איתי בבית, כך שאין איזו דמות מטפלת מלבדי או גן שצריך 'להתמודד' עם זה, ואני חופשיה לעשות כרצוני, בתור המחתלת הכמעט יחידה שלהן".
"זה קל לתפעול"
נעמה אביגל (30), יועצת לכלכלת המשפחה, היא אמא לשלושה ילדים. בחיתולי הבד התחילה להשתמש עם הילד השני, אחרי שחצתה "מחסום פסיכולוגי". "עם הילד הראשון השתמשנו בחיתולים האקולוגיים שיוצרו בקיבוץ עמיר, שנמצא בשכנות. עם הילד השני התחלנו עם האקולוגיים ומאוד רצינו לנסות רב פעמיים, אבל חששנו מההתעסקות. במקרה ראיתי מודעה של מישהי שמכרה חיתולי בד חדשים שקנתה ולא נזקקה להם, והחלטתי לקפוץ על ההזדמנות. כשהילד השלישי נולד, חיתלנו אותו בטטרה של בית החולים מיד אחרי הלידה, והרופאים והאחיות היו משועשעים, אבל ברובם פרגנו. למעשה, עד היום אנחנו משתמשים לפעמים בחיתולי בד ייעודיים ולפעמים פשוט בטטרה של פעם, בקשירה קלאסית שהיא דווקא ממש לא מסובכת כמו שחושבים. קנינו גם דוש ידני קטן ליד האסלה המחובר לניאגרה, שיש לו זרם חזק ואיתו שוטפים את הקקי ישר לאסלה, כדי להקל על עצמנו עוד יותר".
ומה יש לאבות לתרום לסוגיה? דיברנו עם שירה בן-יהושע (29) ועדיאל שמיט (34), שסיפק גם זווית גברית. "כבר בזמן ההריון שירה שמעה על האופציה, ומייד ביררה בכל פורום אפשרי", אומר עדיאל. "באופן כללי אנחנו מנסים לחיות מתוך מודעות לשמירת הסביבה, והאפשרות לחתל בבד התחברה לזה באופן מיידי. אחרי ששלו נולד לקחו לנו כמה חודשים של התאוששות עד שנכנסנו לזה, וראינו שזה גם מואד היטיב עם העור שלו. מעבר לזה החיתולים חמודים בטירוף".
"עדיאל חשש מאוד מההתעסקות, אבל אכן, גם כמי שאינו סובל בדים סינטטיים בעצמו, הוא הבין את היתרונות, ואכן השד אינו נורא, והתינוק ממש שמח", מגלה שירה.
אף שהפרש הגילים ביניהם לא גדול, בעוד שהוריה של שירה השתמשו בחיתולים חד פעמיים, עדיאל חותל בחיתולי בד קלאסיים – "אם כי אמא שלי מספרת שהיה שירות כביסה בטייק אווי, שהקל מאוד על החיים".
לשירה ועדיאל יש שקית אטומה לריחות, שבה הם מאחסנים את החיתולים המלוכלכים עד הכביסה הבאה, או פשוט תולים לייבוש וחיטוי בשמש עד שמפעילים מכונה. לדבריהם, הם נתקלים בתגובות נלהבות. "כנראה בגלל שהחיתולים מאוד יפים, וזה מושך את העין. כשאנשים שומעים על זה הם נרתעים, אבל כשהם רואים בעיניים כמה זה קל לתפעול, הם מתלהבים ושוקלים לנסות גם".
>> כבר עשיתם לייק לעמוד הפייסבוק שלנו?
>> אולי הגיע כבר הזמן לגמול אותו? המדריך המלא לגמילה מחיתולים