כמו להורים רבים אחרים, גם לאב אחד מבוסטון לשתי בנות צעירות, היה את מסלול הבוקר הרגיל שלו, אותו הוא עשה כמעט בטייס אוטומטי: בכל בוקר הוא מביא את בתו הבכורה לבית הספר, מקפיץ את הקטנה למשפחתון, חונה את רכבו בחניון הרכבת ונוסע לעבודה. יום אחד, כשהיה כבר חצי שעה על הרכבת לעבודה, הבין האב לחרדתו כי שכח לבצע את אחת המשימות, ובמקום לשים את בתו בת השנה במשפחתון, השאיר אותה ישנה ונעולה ברכבו אשר חונה בחניון. כעת הוא מעוניין להתריע בפני כולם: אל תגידו ׳לי זה לא יקרה׳, היו זהירים ואחראיים.
כשהבין מה עשה היה האב כבר בדרכו מהפרברים לעיר בוסטון, והטמפרטורה בחוץ החלה לעלות. מיד הוא ירד מהרכבת, החל לחפש את דרכו חזרה, והתקשר, מבוהל כולו, למשטרה. למזלם של כל הנוגעים בדבר, הגיעה המשטרה למקום במהירות, איתרה את הרכב על פי פרטי הזיהוי שהעביר האב, וחילצה את הילדה, שישנה ולא נפגעה. לא הוגש אישום נגד האב, וזהותו נותרת לפיכך חסויה, אך הוא התראיין בעילום שם, ואמר ששינוי קל שבקלים היה זה שגרם להסחת הדעת הזו: כשהוא עורך את סיבוב הבוקר, תיק האוכל של בתו הפעוטה נמצא לרוב במושב שליד הנהג, כדי למנוע מצב שבו ישכח אותה, ושבאותו הבוקר שיחקה הילדה עם התיק מאחור. ״זה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות לך״, סיכם את החוויה המטלטלת.
מקרים אלה של ילדים שנשכחים ברכבים חמים רק עולים מאז שנות התשעים, מסביב לעולם. בארה״ב מתים כ-40 ילדים באופן זה בכל שנה, ובישראל אנו שומעים על עוד ועוד מקרים דומים. ״זה באמת יכול לקרות לכל אחד״, מבהירה ג׳נט פנל, מנהלת ארגון העלת מודעות לנושא בשם ׳ילדים ומכוניות׳, ״גם להורה המושלם ביותר. חלק מהאשמה נמצאת בחוק שהעביר את התינוקות למושב האחורי, שם הם רחוקים מהעין. אמנם מיתה מכריות אוויר כמעט וירדה מסדר היום בזכות החוק, אבל יש לכך מחיר״. פנל מבקשת מההורים לעשות לעצמם סימנים לכך שהילד נמצא ברכב. אפשר להשאיר לידו את הטלפון הסלולרי, הארנק או התיק, או לבקש מהגננת שתתקשר במידה והילד לא מגיע לגן בשעה הרגילה.