בעקבות הטרגדיה: ההורים שנאבקים על פיקוח בגנים לגיל הרך

"לפני שנה בדיוק חיינו התנפצו לרסיסים. באתי לקחת את הבן שלי מהגן וגיליתי שאמבולנס כבר לקח אותו, שעה מאוחר יותר כבר הבנתי שהוא לא יחזור", כתבה ענת דייגי על הטרגדיה הבלתי נתפסת בה איבדה ביום אחד את בנה דוד בן השמונה חודשים ביומו המלא הראשון במעון.

ענת לא קישרה בין האמבולנס שחיכה מחוץ למעון לבנה. "זה בטח לא דוד", היא מספרת שאמרה לעצמה. "בהתחלה לא סיפרו ולא אמרו לנו שום דבר. פגשתי במקרה מישהו שאני מכירה מאיחוד הצלה והוא לקח אותנו לבית החולים. כל הזמן שאלתי 'מה קרה? מה קרה?'".

ענת וארז הגיעו למעון דרך שמועות באזור. הגננת התחייבה שבכל רגע נתון תהיה לפחות גננת או סייעת אחת על כל חמישה ילדים. בפועל היא הייתה לבד בזמן המקרה עם 8 ילדים, מתוכם ארבעה תינוקות. בחקירת המשטרה הודתה הגננת שהיא "חצי נרדמה".

לא ברור מה בדיוק הסיבות שהובילו למותו של דוד הקטן. האם מדובר במוות בעריסה או בגורם אחר. היחידה שיודעת מה בדיוק קרה שם היא הגננת, שהייתה לבדה.

עד היום הגן ממשיך לפעול כרגיל. "האבסורד הוא ששאלנו את כל השאלות", אומרת ענת. "ארבתי בשיחים מחוץ לגן לראות שהוא בסדר ומתייחסים אליו. המשטרה עצמה אפילו הופתעה לגלות שאין תקנים להפעלת גן".

ארז מסביר שבחו"ל יש תקנים מאוד מחמירים לפתיחת מוסדות לתינוקות ולילדים עד גיל 3. "מגדירים כמות ילדים לגננת, לדוגמה. מדברים על הכשרה, על קורסים, על ריענונים. אפילו יש תקנות לפיהם לגננת אסור לתת את הילד בחזרה להורה. יכול להיות שבמקרה שלנו אפשר היה להציל אותו אם היא הייתה יודעת החייאה. אנחנו לא יודעים".

אחרי הטרגדיה החליטו ענת וארז לנסוע לחו"ל כדי לנסות ולהתקדם. "עדיין בכינו רוב היום, אבל בכל זאת זה עזר", אומרת ענת. השניים החליטו להביא עוד ילד, וכיום הם חובקים את לביא. מההורים הם מבקשים לחתום על העצומה להסדרת המסגרות לילדים, כדי למנוע אסונות נוספים.