עניין של אופי
המחקר של אוניברסיטת בולדר מקולורדו, שפורסם בכתב העת המקצועי "התפתחות הילד", מצא קשר בין התנהגויות כמו חששנות, ביישנות והימנעות, לבין איחור ברכישת שפה. החוקרים מצאו ארבעה הקשרים שונים בין אישיות ביישנית לבין איחור שפתי: ביישנים מדברים פחות ולכן שפתם מתעכבת, ילדים עם עיכוב שפתי מתביישים לדבר בגלל הקושי, ביישנים שמבינים ויכולים לדבר אבל נמנעים מכך, והרביעי – השפה המתעכבת של הביישנים היא למעשה נורמלית, ושפתם של הילדים המוחצנים שבסביבתם היא מעל לממוצע.
"חשוב לא להמעיט ולזלזל ביכולתם של אלה שלא מדברים", אומר סו רי, פרופסור לפסיכולוגיה ומדעי המח שעמד בראש צוות החוקרים. "הורים וגננות צריכים להיות מודעים לכך שיש להם תפקיד חשוב לעודד את הילדים להיות יותר אקספרסיביים, וכך שפתם תתפתח".
במסגרת המחקר ניתחו החוקרים מידע שנאסף מ-408 זוגות תאומים בגילאי 14, 20 ו-24 חודשים, הגילאים בהם היכולות השפתיות של ילדים משתכללות בקצב המהיר ביותר. המידע על התפתחות השפה של 816 הילדים הגיע מהוריהם שמילאו דוחות מפורטים, כמו גם מתצפיות שערכו עליהם החוקרים. החוקרים התמקדו ביכולת של הילדים לחזור אחר צלילים, לענות על שאלות ולעקוב אחר הוראות. החוקרים בדקו גם כיצד משפיעים שינויים בהתנהגות והתפתחות אופיו של הילד על התפתחות השפתית. כאמור, המסקנה החד משמעית היתה שהילדים הלא מדברים הבינו את הנאמר להם לא פחות טוב מאלה המדברים.
"מדובר גם בחדשות טובות וגם בחדשות רעות להורים", אומר פרופ' רי. "זה טוב שהילדים לא סובלים מאיחור ברכישת השפה והבנתה, אבל חוסר היכולת לתקשר, ובעיקר במקרים של חוסר נכונות לתקשר, גם להם יש השלכות שצריך להתייחס אליהן. איחור שפתי יכול להוביל לבעיות חברתיות, קשיים בתקשורת, ויכולות להיות לו השפעות ארוכות טווח, כך שכדאי לשים לב".
"בעיקרון, לכל ילד יש את קצב ההתפתחות שלו, ואם יש עיכוב התפתחותי כזה או אחר זה לאו דווקא משפיע על מערכות אחרות", מסבירה ענת ליכטר, מלווה התפתחותית. "עיכוב שפתי לא אומר קושי במוטוריקה או קושי בהבנה. במח, השפה וההבנה נמצאות במקום אחר לגמרי. גם אם הילד לא מדבר, הוא עדיין יודע להצביע ולהראות לנו מה הוא רוצה, והוא יודע בדיוק מה הוא רוצה. זה גם עניין של אופי. יש ילדים שלא יתיישבו עד שהם יהיו בטוחים שהם יודעים איך עושים את זה, ואז יעשו את זה כמו שצריך. ככה יש גם ילד שלא יגיד 'מה-מה', אלא יחכה עד שיהיה בטוח שהוא יודע להגיד פיקס, ואז פתאום יגיד 'אמא' בצורה מושלמת. זה עניין של אישיות והתפתחות.
"ברגע שיש עיכוב, כדאי לבדוק שזה בטווח הנורמה, אבל באופן כללי צריך לזכור שרק מפני שלנו קשה להבין את הילד, לפעמים אנחנו משליכים עליו את מה שאנחנו לא מבינים. הקושי הוא אצלנו, וצריך להיות קשובים יותר למה הוא רוצה".