עד היום חשבנו שילדים נוטים לפרש משפטים באופן מאוד מילולי, ושאם נגיד "מתוקה, תזרקי רגע את הטלפון" - נשמע קול נפץ עז מספר שניות אחר כך. גם המחקרים טענו שרק בגיל עשר מתגבשת אצל הילד הבנה פחות פשטנית של העולם. אבל מחקר חדש מראה שכיום זאטוטים מסוגלים להבין סוגים מסוימים של אירוניה כבר בגיל ארבע. מי יודע, אולי זו ההשפעה של בובספוג.
מה זאת אומרת "הלך לעולמו"?
המחקר, שפורסם בכתב העת הבריטי "פסיכולוגיה התפתחותית", בחן את התקשורת בין הורים לילדים. החוקרים הגיעו לבתיהם של 39 משפחות עם שני ילדים, ועקבו אחר הדרך בה הקטנים פירשו ביטויים שונים של אירוניה. החוקרים ביקשו מההורים להשתמש בארבע צורות תקשורת בהן כוונת הדובר אינה מילולית:
הפרזות: לדוגמה - "חיכיתי בתור שנים" או "יש לי עוד מיליון דברים לעשות".
לשון נקייה: לדוגמה - "הלך לעולמו" במקום מת.
סרקזם: לדוגמה - "דבר יותר חזק, בחו"ל לא שמעו אותך".
שאלות רטוריות: לדוגמה - לומר "מזג אוויר מעולה, אה?" כשיורד מבול.
כל הילדים, פרט לאחד, הבינו לפחות חלק מהאירוניה שבהערות ההורים – ילדים מעל גיל שש הבינו את כל סוגי האירוניה, אבל גם בני ארבע פירשו נכון חלק מהמשפטים, בעיקר ההגזמות. חלק מהילדים ידעו גם להשתמש בעצמם באירוניה.
עורך המחקר, ד"ר סטפני אלכסנדר מאוניברסיטת מונטריאול הסביר: "מחקרים קודמים תמיד הראו שלילדים אין יכולת להבין אירוניה לפני גיל שמונה או אפילו עשר. מה ששונה במחקר החדש הוא שניהלנו אותו בבית המשפחה ולא במעבדה, כפי שנעשה בעבר".
אבא סרקסטי, אמא משתמשת בשאלות רטוריות
החוקרים גם מצאו שהאבות והאמהות משתמשים בסוגים שונים של אירוניה כשהם מדברים עם ילדיהם. אמהות נוטות לשאול שאלות רטוריות ("כמה פעמים ביקשתי ממך לא לעשות את זה?"), ואילו אבות משתמשים בסרקזם ("יופי, באמת היה חסר לנו קצת חול בסלון").
באופן כללי השימוש בהפרזות ובסרקזם נעשה בסיטואציות חיוביות, ואילו במצבים של קונפליקט עם הילד ההורים משתמשים בשאלות רטוריות. "ההבנה של ילדים היא מתוחכמת יותר ממה שהאמנו בעבר, ושימוש נכון בשפה בהחלט יכול לנטרל את המתח מתוך סיטואציה נפיצה", אומרת ד"ר אלכסנדר.
אבל לפני שאתם מתחילים להפגיז את הילדים עם אירוניה וסרקזם, כדאי שתיקחו בחשבון שזה צריך להיעשות במידה – לזאטוטים לוקח זמן להתרגל לכפל משמעות.