מחקרים באים והולכים, אך החרדה ההורית לעולם נשארת. קבוצת הורים מלאי אשמה וחרדה במיוחד הם ההורים העובדים שנאלצים להפקיד את ילדיהם האהובים במשפחתון, גן או אצל מטפלת. כל אלה יכולים, לפחות בינתיים, לקבל צפירת הרגעה נחמדה: סדרת מחקרים אוסטרליים חדשים וארוכי טווח, שליוו ילדים עד גיל תשע, טוענים שלשליחת הילד לטיפול בידי גורם חיצוני אין כל השפעה רעה על תפקודו הרגשי של הילד.
בנים פחות מסתדרים עם סמכות
מדובר בנושא שהוא תמיד חם בין אמהות, עיתוי הכנסת הילד למסגרת והחזרה לעבודה, כשהקונצנזוס אומר לרוב שאופטימלית, בשנה הראשונה לחייו של הילד, עדיף לו לבלות במחיצת הוריו, ולא להיות בטיפולם של זרים.
המחקר החדש, שמגיע מאוניברסיטת צ'רלס סטורט האוסטרלית, הוא בבחינת חדשות טובות להורים. "באחד המחקרים בסדרה שלנו", מסבירה ד"ר לינדה האריסון, חוקרת ילדות מוקדמת שלקחה חלק במחקר הגדול שיוצג בוועידת חקר המשפחה האוסטרלית. "בחנו הבדלים בין ילדים בגילאי שנתיים-שלוש שנמצאים בגן, חלקם התחילו לפני גיל שנה ואחרים אחר כך, ולא מצאנו שום הבדל ביניהם מבחינה התנהגותית או התפתחותית, וגם לא מבחינת יכולות התאקלמות והסתגלות בחברה, זאת לאחר ששמנו בצד גורמים אחרים שעשויים להשפיע על התוצאות, כמו מצב משפחתי וסטטוס סוציו-אקונומי".
בסדרת המחקרים לקחו חלק למעלה מ-5,000 ילדים ושוקללו נתונים ממחקרים נוספים רבים. בין המדדים שעל פיהם נבדקו הילדים: כיצד הם מסתדרים עם ילדים נוספים, כיצד הם מסתדרים עם בעלי סמכות, תדירות התנהגות מפריעה ובעייתית שהם מפגינים ועד כמה הנאה הם שואבים מהפעולות בהן הם לוקחים חלק. רבות מהתוצאות סופקו על ידי הגננות והמטפלות בגנים, וחלקן מהוריהם של הילדים. הבדל בין שתי קבוצות הילדים, אלה שיצאו מהבית לפני או אחרי גיל שנה, נמצא רק בקטגוריה אחת: בנים שהועברו לטיפול חיצוני לפני גיל שנה מצאו יותר קונפליקטים עם דמויות הסמכות. "זהו רק ממצא אחד מתוך מדדים רבים", אומרת ד"ר האריסון. "מצאנו גם שככל שהילד בילה שעות רבות יותר בגן או במעון הוא הפגין הנאה גדולה יותר בשהותו שם, ומצד שני שהקשיים מול הדמות הסמכותית שמולו התרבו. מה שבטוח הוא שההשפעה הגדולה ביותר על התפתחותו ומצבו הרגשי של הילד מגיעה מהבית, מהרקע המשפחתי, ולא מהגורם החיצוני המטפל".
"אני מאמינה שכל עוד הילד מקבל חום ואהבה, הוא יתפתח כמו שצריך", אומרת ענת ליכטר, יועצת התפתחותית ודולה. "כל עוד הוא לא עבר למקום בו ממש רע לו, או שההיפרדות היתה קשה מאוד, לא הקשיבו לו או נענו לצרכיו, וכל עוד יש לו אהבה הורית במקביל, בזמן בו ההורים כן נמצאים, לא צריכה להיות לעניין השפעה שלילית. אמהות מרגישות אשמה תמיד,
"בכל בחירה שהן עושות כמעט, מרגע שנולד להן ילד. ברור שהמקום הכי טבעי לתינוק הוא להיות עם אמא שלו, אבל במציאות כמו זאת של היום לא כל אחד יכול להרשות לעצמו דבר כזה. ההמלצה שלי היא שאם אפשר, אז להיות עם הילד עד גיל שנה, ואם לא אז לבחור את הדבר הטוב הבא, מקום בו הוא יהיה אהוב ויקבל מענה לכל צרכיו".