"נולד לך תינוק? מזל טוב".

"כן, כן, אבל למה הבכור הפך לכזו מפלצת?!  ממש עוזר לי לפגוש חברות עם ילדים, והוא כל הזמן מפוצץ כל מפגש חברתי כי הוא לא מסוגל לחלוק. מילד שמציע צעצועים שלו ומחלק עוגיות הוא שומר הכל וצועק כל הזמן. כל המפגש הופך לסבל מתמשך מתובל בצרחות שנעות בין נהמות לבין – שלי! שלי! שללללללליי! "

"כל הזמן אני מתזזת בין התינוק לרכושנות הזאת כשיש אצלנו חברים. זו פאדיחה".

כל דבר שהחברה נגעה בו היא ישר קפצה וצעקה "לא זה... לא לגעת... זה שלי". היה מביך מאוד ומשונה.   

אם את מוצאת את עצמך בציטוטים האלה, אני מאמינה ששלושת הנקודות הבאות שאני מפרטת יסייעו לך להבין מה בנך/בתך מרגיש/ה. ההבנה בנוגע לחוויה הרגשית הזו תסייע לך להיות ביותר סבלנות, אמפתיה והבנה לאן נעלם ילדך המתוק ששיתף כל כך יפה עם החברים שלו.

אובדן הבכורה. לאחר לידת התינוק/ת הילדה שלך איבדה את הבכורה שלה. למעשה, רוב עולמה נלקח ממנה – הוריה והקשר הבלעדי איתכם. זה עוד לפני השלב שבו התינוק יזחל ואשכרה יגיע אל החפצים שלה ויאיים גם טכנית מבחינה טריטוריאלית. אולם, גם לפני שלב הזחילה, יש כאן כיבוש טריטוריאלי של תשומת הלב והאהבה של ההורים/ות. המצב הזה קשה לעיכול ולרב מתובל בגדילה של הציפיות מהילדה הקטנה שפתאום נראית כל כך גדולה ולמולה יש תינוק חסר ישע שזקוק למענה.

ילד משחק
שיידע שיש דברים שהם רק שלו | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

בגיל הרך ישנם שלבים התפתחותיים שמזינים את הקושי לחלוק. למשל - סביב גיל שלוש שיש עיסוק רב במובחנות מהאחר - מה שלי ומה של האחר, מי יותר גדול וכדומה. מצד אחד רצון להידמות להורה או לדמויות משמעותיות, ומהצד השני רצון לנפרדות ולהגדרה עצמית (המשך והתעצמות של גיל שנתיים המאתגר).

התפתחות היכולת לראות ולהכיל רגשית את האחר. זו יכולת קוגניטיבית שלוקח לה זמן להתפתח. בעיקר לרמת הבשלות של ראיית הצורך של האחר ולאחר מכן ויתור על הצורך של עצמי. לראות את הצורך של האחר מתבסס על כל מיני פונקציות קוגניטיביות שעוד צריכות להתפתח. אחת מהן היא היכולת לדמיין שעל בסיסה יוכל הילד בעתיד להבין מה רואה מישהו אחר מעיניו, מהזווית שלו ובמחשבותיו בראשו. בנוסף, כדי לעשות ויתורים עצמיים נדרשות מיומנויות שטרם הבשילו כמו ויסות עצמי רגשי.

מה לעשות עם זה?

מענה טריטוריאלי והשהיית החובה לחלוק
לתת לילד/ה מגירה רק שלו/ה כדי לחדד את המקום שלו/ה בבית ואת הזכות למשהו משל עצמו/ה. זה רלוונטי גם למול האח/ות הקטנים כשהם מתחילים לזחול - טריטוריה ברורה ופרטית.

להוציא את המילה האוטומטית "לחלוק" כדי לעודד גמישות קוגניטיבית והסתכלות על כל מצב לגופו, ובעיקר כדי לתרגל ביחד השהייה בין הצורך לבין קבלת מענה תוך בירור וחשיבה משותפים.

ליווי רגשי ומתן לגיטימציה לרגש במילים שלך בשפה פשוטה ובקצרה
"חשוב לך שהמשחק יהיה רק שלך, אתה לא רוצה לחלוק, אני מבינה". או, גם מחוץ לסיטואציה של המחלוקת עם שיתוף משחקים - "אתה כל כך רוצה שאני אהיה שוב רק שלך".

להשאיל את המוח שלך לילד/ה שלך
היכולות הקוגניטיביות שלך כאדם מבוגר רבות מאלו של ילדך/תך. אצל הילד שלך הרבה קישורים קוגניטיביים עוד מבשילים. למשל היכולת לראות נקודת מבט שונה או לחשוב מחשבות שונות או להצליח לחשוב גם על הרגשות שלו וגם על הרגשות של ילד אחר בו זמנית.

היות ואלו אתגרים עבור ילדך, אולם, עבורך אלו מיומנויות שימושיות, מוכרות ומפותחות -  השתמשי בהם למענו, סייעי לו, למדי אותו ותהיי מעיין גשר קוגניטיבי עבורו, בינו לבין האחר.

תיווך פתרונות
הציעי לילדך החלפת צעצועים או תציעי צעצוע חלופי או שאפשר  ליזום של משחק מלהיב ביחד עם צעצועים נוספים. הילד/ה כרגע בקושי וזקוקה כרגע לכל עזרה, גם לפתרון הסיטואציה וגם למודל התנהגותי (ההורה שלה) להרחיב בעזרתו את הכלים להתמודדות.

מתן אמפתיה לילד האחר
הדגמה כזו משיגה שתי מטרות; האחת להוות דוגמה מלמדת וממחישה לפתירת הקונפליקט החברתי. השנייה, מתן מענה רגשי עבור הילד השני בסיטואציה, בכך לסייע לו ולהנמיך את גובה הלהבות. למשל, אוו דני, אתה ממש רצית את הצעצוע של אביבה, זה מבאס.

זכרי – אפשר לתת אמפתיה גם לילד שלך וגם לילד האחר, הילד שלך רק ירוויח מזה. אין התנגשות בין רגשות, אני יכולה להיות עצובה ואת כועסת, אין סתירה.

אפשר לבחור צעצועים אהובים במיוחד לפני הביקור ולבחור איפה לשים אותם כך שיישארו פרטיים. למשל בארון הבגדים. ולסכם שמשחקים נוספים יהיו עבור כולם.

יחד עם זאת, לזכור את הרגישות לנושא כרגע ולהיות בגמישות בתוך הסיטואציה. למשל, להכניס משחק נוסף למחבוא המשחקים הפרטיים באמצע המשחק, אם זה מה שיעזור לילד שלך.

הכותבת היא עובדת סוציאלית עם התמחות בטיפול רגשי