אין ספק שאם היה אפשר לשלב הורות וכמות שעות שינה סבירה, הכל היה נראה אחרת, אבל המציאות העגומה היא שאין כמעט הורה מסביב לפלנטה שלא שאל את עצמו, לרוב בשעה 4 לפנות בוקר, בעיניים חצי עצומות, מי הטמבל שהמציא את הביטוי 'לישון כמו תינוק'. זה לא פלא שיועצות שינה לתינוקות, שהן למעשה יועצות לשנתם של הורים מותשים, צצות כפטריות אחרי הגשם בשנים האחרונות, כשניכר שמרבית ההורים פשוט אובדי עצות אל מול התינוק או הילד הסרבן, ומסתבר שעושים גם לא מעט טעויות מתוך כל אותם נסיונות נואשים להשיג עוד כמה דקות במיטה.
ריכזנו לפניכם כמה מהטעויות הגדולות והנפוצות ביותר שהורים עושים בתחום הנומי-נומי, וביקשנו מנגה גבורי, יועצת שינה ומלווה התפתחותית ממרכז נים ונום – ייעוץ שינה לתינוקות וילדים להתייחס אליהן ולתת להן מענה.
1. הרדמה באמצעות תנועה
הטעות: אם זה באמצעות נדנוד בנדנדה, בערסול בין הידיים, בנסיעה סביב הבלוק ברכב המשפחתי או בנענוע בתוך העגלה, תינוקות רבים מוצאים שזה נעים וקל יותר להירדם כשנמצאים בתנועה. ההורים תחילה מרוצים מכך שיש להם פטנט הרדמה שעובד, אבל במהרה הם מגלים שיצרו עבור הילד מכשול, כי עתה הוא תלוי בעזרה החיצונית הזאת ואינו יודע כיצד להרדים את עצמו. הנענוע בהירדמות, על פי מחקרים, מייצר שינה פחות טובה, ולא מאפשר לילד להגיע לשינה עמוקה באמת, שתעניק לו מנוחה אמיתית.
דבר המומחית: "בחודש-חודשיים הראשונים התינוק עוד זקוק למגע ולהירדמות בידיים, אבל אחרי זה העניין מקשה מאוד על הירדמות עצמאית. תנועה היא טובה מאוד להרגעה, ואפשר להרדים בעזרתה גם מפעם לפעם, אבל לא יותר מדי".
2. טלוויזיה לפני השינה
הטעות: עם כל האינפורמציה והמכשירים השונים שיש בסביבתנו היום, יכול מאוד להיות שחושיו של הילד, שראה לפני השינה סרט מצוייר מלא באקשן, או התינוק, ששכב מהופנט תחת מובייל עמוס וצבעוני, פשוט עמוסים מדי מכדי שהגוף הקטן יוכל להירדם.
דבר המומחית: "במיטה ישנים. לא משחקים או שומעים מוזיקה. גם הבית, בשעה עד שעה וחצי לפני השינה, זמן טקס-השינה, צריך להיות במצב שקט. באווירה של ערב. יש להרפות ולהוריד גירויים. אי אפשר לצפות שמתוך פעילות הילד יירדם".
3. מרדימים את הילדים בשעה מאוחרת
הטעות: ככל שהשנים עוברות ילדים מסביב לעולם הולכים לישון יותר ויותר מאוחר. אם פעם היו משכיבים ילדים לא יאוחר משש וחצי, היום יש ילדי גן רבים שהולכים למיטה בתשע וחצי ואף מאוחר מזה. ההורים, במקרים רבים, לא מספיקים לבלות עם ילדיהם די זמן, או שהם פשוט חשים שהילד לא עייף וחוששים שיתקשה להירדם אם ישכיבו אותו מוקדם יותר, ומנסים לחסוך התמודדות קשה וערב מתיש לכל הצדדים. הצרה היא שעייפות-יתר מקשה על ההירדמות באופן קיצוני, וששגרה כזאת מורידה באיכות ובכמות השינה, להן הילדים זקוקים.
דבר המומחית: "מדובר פה על פספוס חלון השינה. כשתינוק, ילד ואפילו מבוגר ילכו לישון בתחום חלון השינה שלהם, כשגופם באמת מאותת על כך, ההירדמות והשינה יהיו איכותיות ונעימות יותר. זה כמו כדור שלג שמתגלגל. שוב, פעם בכמה זמן, אם הילד הולך לישון מאוחר זה לא נורא, אבל אם ההורים מושכים אותו כדי שיישן טוב יותר או יתעורר מאוחר יותר הם יגלו מהר מאוד שזה לא עובד, להיפך".
4. אין שגרת שינה
הטעות: אחד הביטויים הראשונים שישמעו הורים עייפים מכל מכר, יועצת או הורה אחר הוא 'טקס-שינה'. רוטינה קבועה, שמשתדלים שתהיה כמה שפחות מגוונת ומופרעת, היא הסוד הידוע ביותר המוביל לשינה שפויה יותר, וכשהיא איננה – הבלאגן חוגג. מדובר בסדרת פעולות קבועות בשעות, בסדר ובמשך שלהן, שמכניסות את הילד או התינוק לאווירה ולידיעה שהוא עומד ללכת לישון. בבתים מסויימים זה אוכל-אמבטיה-מסאז'-מיטה, בבתים אחרים אמבטיה- אוכל-צחצוח שיניים-סיפור-מיטה. כל הורה יכול להמציא את השגרה המתאימה לו, כל עוד היא קבועה, ומתרחשת באותה השעה בכל ערב.
דבר המומחית: "רצף הפעולות הקבוע של טקס השינה עוזר לילד ולתינוק לדעת מה עומד לקרות ומעניק להם ביטחון. את אותו הדבר, אגב, אפשר להכיל על השכמה. גם בבוקר חשוב שתהיה שגרה שחוזרת על עצמה, דבר שמקל מאוד על ההתעוררות וההתכוננות ליום החדש".
5. שינה עם ההורים
הטעות: תינוקות וילדים רבים מתעוררים באמצע הלילה, והוריהם המותשים, שצריכים לקום לעבודה, פשוט מכניסים אותם למיטתם, שם הם נרדמים בקלות, חמים, רכים ונעימים למגע, במקום להתעמת ולהכריח אותם לחזור לישון במקום שלהן. זה בסדר במידה ומדובר בהחלטה של שני ההורים, אידאולוגית או מושכלת, אך לא אם מדובר בהתנהלות שמקורה רק בעייפות. כנ"ל לגבי הורים שעוברים לישון באמצע הלילה בחדר הילדים.
דבר המומחית: "כשההתנהלות הזאת הופכת להרגל קבוע בלילה, שפוגע שוב ושוב ברצף השינה של הילד, והילד מתעורר ודורש את זה, מדובר בבעיה ובפגיעה באיכות השינה. אלא אם כן ההורים דוגלים בגישה כזאת, צריך לשמוע על קביעות בסדרי הלילה, ואין מה לצפות מהילד שלא ירצה לעשות משהו שהוא נעים וכיפי לו אם אפשרתם לו אותו בעבר".
6. מעבר מוקדם מדי למיטה גדולה
הטעות: המעבר ממיטת תינוק למיטה ללא סורגים, של 'גדולים', היא אירוע מרגש עבור כל הורה, ואולי זו הסיבה שהורים רבים עושים את השינוי הזה מוקדם מדי. לא מעט ילדים עושים את המעבר כבר בגיל שנתיים, אז מתחילה טיילת בלתי נגמרת בכל שעות הלילה. מסתבר שילדים בגיל הזה מתקשים לתפוס את גבולותיה הדמיוניים של מיטה ללא סורגים. פשוט אין להם את השליטה העצמית הדרושה לכך.
דבר המומחית: "מדובר בעניין אינדבידואלי, התפתחותי. כמו שיש ילד שמתחיל ללכת בגיל שנה ואחר בגיל שנה וחצי, כך גם פה. זה עניין של בשלות שאין לו חוקים. הורים קשובים לילד יוכלו לדעת מתי הוא מוכן".
7. אמא ואבא מרדימים אחרת
דבר המומחית: "כאשר ישנם קשיים בשינה ויש כמה ידיים שונות בטיפול, כדאי שישמרו כולן על קביעות כי התנהלות שונה תייצר קשיים, אבל במקרים רגילים בסך הכל זה לא נורא. הילדים יודעים לצפות להתנהלות שונה עם בני משפחה שונים, ושעם סבתא החוקים שונים מאשר עם אמא ואבא, כפי שהם יודעים שבבית ובגן מתנהגים אחרת".
8. חוסר סבלנות
הטעות: אחד הדברים שהכי מפריעים לאיכות שנתו הטובה של תינוק ושל ההורה שלו, הוא חוסר אמונה וחוסר סבלנות מצד ההורה בחינוך להרגלי שינה נכונים. אין פתרונות קסם כשזה מגיע לשנת תינוקות. מדובר בתהליכים מעייפים שלוקחים כמה ימים עד כמה שבועות, וכל מחלה, נסיעה או שבירת שגרה אחרת ישבשו אותם מחדש, אבל הם חשובים ומתגמלים מאוד לטווח הארוך. תהיה זו טעות להאמין ששנתו של הילד תסתדר מעצמה כשיגדל מעט. חינוך טוב לשינה הוא לכל החיים.
דבר המומחית: "הורים ש'פותרים' עבור הילד את הבעיה בנדנודים, שירים, הנקה ושאר עזרים אני משווה להורים לילדי בית ספר, שכאשר הילד יבוא אליהם עם שיעורי בית פשוט יתנו לו את התשובה ולא ילמדו אותו את הדרך. שינה טובה היא דבר נרכש ונלמד. ההורים צריכים לרצות שהילד ילמד, וזה תהליך שדורש נכונות. עד גיל שבעה חודשים זה עשוי לקחת אפילו חודשיים, וכל שהילד גדל, עד ארבעה שבועות. תלוי בהורים ובנכונותם לתהליך".