"את בטח תוכלי לעזור לי" ,התחילה שיחה עם האם הצעירה שהתיישבה מולי. "אני מחפשת גן לתאומים שלי, הם בני שנה ואני מחפשת להם את הכי טוב. העניין הוא שמצאתי גן. עם צוות רגוע, נעים ומסביר פנים, כל התחושה הפנימית שלי היתה טובה ושלווה שם".
"אבל...." , הקשיתי.
"אבל אין שם מצלמות" , ענתה בשקט ,|והיום אני מפחדת לשלוח את הילדים לגן ללא תיעוד. ללא מצלמה. בעצם, כשאני חושבת על זה עכשיו, זה הדבר היחיד שמפריע לי בגן המדהים הזה".
הסתכלתי עליה והיה לי קצת עצוב. עצוב, כי עם כל הטכנולוגיה והשפע סביבנו, הלכנו קצת לאיבוד ואיבדנו את המצפן והברומטר הפנימי שלנו.עצוב, כי אנחנו סומכים על כל כך הרבה כלים, עזרים ומדיה, ולא על עצמנו.
עבור רובנו, בחירת גן ילדים, היא בעצם הפעם הראשונה בה אנו מחליטים החלטה ארוכת טווח עבור מישהו אחר. בהחלטה זו, אנחנו בעצם קובעים איפה יבלה הפעוט את השנים הקרובות וזו בהחלט משימה לא פשוטה שטמונה בה אחריות רבה.
כשפעוטנו מתחיל את "הקריירה בגן", הוא מתחיל לחזק שני כישורי חיים חשובים שיהוו תשתית ובסיס יציב וראוי להתפתחותו הנפשית: הראשונה היא תחושת העצמאות שתלך ותתגבר לאורך השנה, והשניה היא הפנמה טובה יותר של הגבולות.
הכניסה לגן היא התחלתו של תהליך הדרגתי וארוך של היפרדות מההורים, והיא אינה פשוטה, לא לנו, ולא לילדים. אבל גם אם ילדכם נאחז בכם בחוזקה וממרר בבכי בשעת הפרידה, רוב הסיכויים, כי בעוד מספר דקות הוא ירגע ויתחיל לחקור ולתפעל את העולם המרתק כל כך שמחכה פה.
הורה ששולח את ילדיו למוסדות חינוך שאין לו אמון בהם, מוטב לו היה נשאר אתם בבית. כי אמון הוא תנאי הכרחי במקרה הזה. אנחנו חייבים ללמוד לסמוך על מי שמטפל בילדים שלנו.
נכון. זה לא קל, אפילו קשה. להפקיד את הילד בידי מישהי זרה, שמעכשיו יהיה לה חלק גדול ומשמעותי בחיי הילד. ועדיין, הדבר תלוי בי ובכוח הפנימי שלי להאמין בעצמי ובבחירה שלי. להגיע לאותו רגע, שבו מניחים לשאלות, לבדיקות ולחשדות ופשוט סומכים.
השלב הזה הוא הכרחי וחיוני במיוחד בתחילת דרכו המקצועית של הפעוט בגן. שום מצלמה, שום אתר צפייה, שום טכנולוגיית תקשורת וירטואלית לא תגרום לי להיות שקטה באמת, אם לא פיתחתי בתוכי את הביטחון באחר. יתרה מזאת, כל שימוש בטכנולוגיה כזו או אחרת, רק ירחיק אותי מהאמון והביטחון הזה.
ילדים לומדים מחיקוי והתנסות. הם צופים בנו, ומחקים אותנו. וכנראה, איפשהו בדרך, עשינו באמת עבודה טובה, לימדנו אותם לסמוך עלינו ועל המשפחה הקרובה. עכשיו הגיע הרגע להתקדם מספר צעדים קדימה. עכשיו התפקיד ההורי מחייב אותנו ללמד אותם לסמוך גם על אחרים, על הגננת * והצוות שאיתה. וכמו בכל דבר בחיים, על מנת לעשות זאת בצורה יעילה, אנחנו צריכים להתחיל עם עצמנו. אני, ולא אחר, אני צריכה לסמוך עליה. לסמוך על הצוות שלה, ולהראות לקטנצי'ק שאנחנו בטוחים בה. שעשינו את הבחירה הטובה והנכונה ביותר עבורו.
הורה ששולח את ילדיו למוסדות חינוך שאין לו אמון בהם, מוטב לו היה נשאר אתם בבית. כי אמון הוא תנאי הכרחי במקרה הזה. אנחנו חייבים ללמוד לסמוך על מי שמטפל בילדים שלנו.
נכון. זה לא קל, אפילו קשה. להפקיד את הילד בידי מישהי זרה, שמעכשיו יהיה לה חלק גדול ומשמעותי בחיי הילד. ועדיין, הדבר תלוי בי ובכוח הפנימי שלי להאמין בעצמי ובבחירה שלי. להגיע לאותו רגע, שבו מניחים לשאלות, לבדיקות ולחשדות ופשוט סומכים. השלב הזה הוא הכרחי וחיוני במיוחד בתחילת דרכו המקצועית של הפעוט בגן. שום מצלמה, שום אתר צפיה, שום טכנולוגיית תקשורת וירטואלית לא תגרום לי להיות שקטה באמת, אם לא פיתחתי בתוכי את הבטחון באחר. יתרה מזאת, כל שימוש בטכנולוגיה כזו או אחרת, רק ירחיק אותי מהאמון והבטחון הזה.
אז למה אני אומרת לא למצלמות?
זה מקשה על תהליך הפרידה.
כל אחד צריך שיהיה לו סוד.בגיל הגן, בונה הפעוט את בסיס הזהות העצמית שלו, חלק מהתפתחות זו היכולת ליצור עולם משלך ולהחליט בעצמך באיזה חלק מהיום שלך, אתה משתף את ההורה. כשיש מצלמות, ההורה לא מאפשר לילד את ההיפרדות הזו ומשדר לו חוסר אמון ביכולותיו, בבחירותיו ובהחלטותיו.
"אני רוצה לבד!" אכן לא נוח ולא מכובד, לעבוד כל הזמן תחת עיניו הבוחנות של "האח בגדול", אבל אני רוצה להתייחס לזה הפעם מכיוון אחר, ודווקא מכיוונו של הפעוט המתפתח. בגילאי שנתיים – שלוש, הפעוט, עובר תהליך חשוב מאוד: הוא מפתח את הזהות שלו כאדם בפני עצמו ויחד עם זה את הביטחון שלו בעצמו וביכולות שלו. הזהות העצמית מתפתחת בהדרגה, כששיא התהליך מתרחש סביב גיל שנתיים. אחד הדברים החשובים ביותר שאנחנו צריכים לעשות לאורך כל התקופה הזו, היא לתת לילד להתנסות ולהתאמן בפעולות פשוטות ומורכבות בכוחות עצמו (כמובן, שיהיו תואמי גיל ולא מסוכנים לו). מעקב צמוד על המטפלות והגננות, עלול לפגוע בתהליך הטבעי והחשוב הזה, דבר שיכול להוביל לפגיעה בהמשך התפתחותו התקינה של הילד.
פוגע בעצמאות. סביב גיל שנה, מתחילים התינוקות להתנסות באכילה עצמאית. המטפלת, מתוך חרדה שההורה צופה, ויתלונן שהילד אולי לא אכל מספיק, היא עלולה לפתח מאבקי כוח עם הילד במקום להניח לו לאכול בעצמו.
הצבת גבולות. גננת שיודעת שהיא מצולמת, עלולה להימנע מהצבת גבולות נכונים וחשובים לילדים, על מנת להימנע משאלות ומתלונות ההורים. אנחנו כמבוגרים יכולים להרשות לעצמנו גמישות בהפעלת הכללים והגבולות. הילד לא. הוא זקוק לסדר ולגבולות חזקים וברורים.
מה עושים? איך מבטיחים את הילדים?
אז יש עוד כמה דברים שניתן לעשות, הרבה לפני שמגיעים לרישות הגן במצלמות אבטחה משוכללות:
פיקוח ובקרה. לפני הכל, חשוב להבהיר שהאחריות על בחירת אנשי צוות הגן מוטלת על בעלי הגן, אך חובת הדיווח חלה על כל אחד ואחת מאנשי הצוות, באם הם יודעים או נתקלים במקרה פגיעה או התעללות בחסר ישע. החוק בישראל אוסר על המעביד לבקש מהמועמד להציג תעודת יושר, וחשוב שמדינת ישראל תאפשר דרישת תעודת יושר לכל מי שעובד עם ילדים. אבל פסק דין תקדימי שניתן בבית המשפט העליון, קובע כי למעסיק מותר לבקש מהמועמד להצהיר אם יש לו עבר פלילי כל עוד זה רלוונטי לתפקיד.
תשאלו: כמה זמן הצוות עובד בגן? האם נקלטו עובדים חדשים בזמן האחרון? האם מתכוונים לקלוט עובדים חדשים בהמשך? תבררו על תהליך המיון והקליטה של עובד חדש ועל זמן החפיפה וההתלמדות.
הכשרה והדרכה. גננות, מטפלות וסייעות מנוסות ככל שיהיו, חייבות לקבל הכשרה והדרכה מקצועית. רבות מהסייעות בגנים לא עברו כל הכשרה שהיא. הן פשוט מתקבלות לעבודה ואמורות ללמוד אותה תוך כדי תנועה. לפעמים זה הולך טוב, אבל לא תמיד. מטפלת חמה ואוהבת ככל שתהיה, גם היא עלולה להיקלע למצב של לחץ, מתח ועומס מוגזם – ולהגיב בצורה חריגה. בעיקר אם היא לבד במערכה ואין לה עם מי להתייעץ ואת מי לשתף.
חשוב שמרגע שהמטפלות התקבלו לעבודה במוסד חינוכי כלשהו, שיעמוד לצידם מישהו מקצועי בעל ניסיון קודם בתחום, שיהיה אחראי באופן רשמי על החניכה שלהם. צריך להיות שם מישהו שאיתו הן יוכלו להתייעץ לגבי כל נושא וסוגיה שעולה: קונפליקטים בין ילדים, קונפליקטים עם ההורים, התמודדות יומיומית עם מה שקורה בגן. בדיוק כמו שאנחנו מתקשרים להתייעץ עם ההורים שלנו, או חברה מנוסה כשאנחנו נתקלים בקושי עם הילד הפרטי. הצוות החינוכי זועק ומשווע לליווי אישי ומקצועי, לתמיכה, לחיזוק ועידוד, לשיתוף, ולנכונות לתת ולבנות אמון.
תשאלו על הכשרת הסייעות והמטפלות, תשאלו אם הצוות מקבל הדרכות שוטפות, אם הצוות עובר קורס עזרה ראשונה. תשאלו. תבררו.
המעקב הטוב. גם אם אין סיבה בוערת לכך, עשו לכם נוהל. אחת לחודשיים - שלושה בדקו קצת יותר לעומק מה קורה בגן. לשם כך, הגיעו בשעות לא שגרתיות, דברו עם הורים חדשים שאתם לא בקשר רציף עימם, פטפטו עם הצוות ועם הילד. תשאלו, תתעניינו, תבררו. תיזהרו מלשקוע בערפיליה הנוחים של השגרה. אווררו אותה ע"י בדיקות תקופתיות שוטפות לאורך השנה כולה.