שפת הגוף היא המפתח לתקשורת טובה בין בני האדם ויש לה תרומה חשובה בהבנתנו כהורים את ילדינו, במיוחד במערכת היחסים עם תינוקות ופעוטות שטרם למדו לדבר, או עם ילדים המתקשים לחשוף את רגשותיהם ולבקש עזרה. בחלק הראשון של הכתבה הסבירו המומחים כיצד ניתן להבין מתי התינוק רעב, מה אומרת נגיעה של ילד בפניו ובגופו ועוד. בחלק הזה נעסוק בסימני מצוקה אך גם סימנים של שמחה ונלמד מהי החשיבות של ההורים בעיצוב שפת גופו של הילד.
כאבי ראש ובטן כסימני מצוקה
בעת פענוח שפת הגוף חשוב במיוחד לשים לב לתנועות ולניואנסים שמשדר ילד הנמצא במצוקה. יערה רימון, עובדת סוציאלית מהמרכז לבריאות הילד של שירותי בריאות "כללית" במחוז חיפה אומרת שבראש ובראשונה יש לבחון שינויים בשפת הגוף הרגילה של הילד, זו שכבר מוכרת להורה.
"ישנם סימנים אוניברסליים למצוקה, כמו הבעות פנים המעידות על עצב, פחד או כעס, הקלים יחסית לזיהוי", מסבירה רימון. "בעצב ניתן לראות הסתגרות, התכנסות של הגוף, השפלת מבט, כתפיים שמוטות, בכי, עיניים עצובות ואיטיות. בפחד יהיו תגובות של מצוקה גופנית, כמו עיניים פקוחות לרווחה, נשימות מהירות, הזעה, דופק מהיר, קיפאון או תנועות מהירות של בריחה וחיפוש מקום בטוח. בכעס שימו לב למתח שרירים, דריכות וכיווץ הגבות. אם הכעס עצור ולא מתפרץ, הפה יהיה קפוץ. גם בכי יכול להופיע במצבי כעס.
"ילד הסובל ממצוקה מסוימת יכול להיות באי שקט מוטורי, תנועתיות מוגברת, דריכות ומתח ויכול, למשל, להיבהל מכל רעש קטן. ישנם סימנים גופניים שיכולים להעיד במקרים מסוימים על מתח ולחץ כמו כסיסת ציפורניים, ידיים מאוגרפות, נשיכת שפתיים או החיך הפנימי, לעיסת שרוול, צווארון או שרוך בחולצה, הכנסת השיער לפה. ישנם מצבים שבהם מופיעים גם טיקים, כמו מצמוץ, הרמת גבות או תנועות שפתיים חזרתיות.
"לפעמים הורים מזהים את שפת הגוף של ילדיהם באופן אינטואיטיבי, אך קיימים מקרים שבהם יש צורך במבט נוסף של איש מקצוע כדי לזהות ביחד עם ההורה את התשדורות הלא מילוליות של הילד ולהציע לו עזרה מתאימה".
אביב נוף, פסיכולוג קליני מומחה ומרכז קורס "פסיכולוגיה התפתחותית" באוניברסיטה הפתוחה, אומר שהשפה הגופנית להבעת מצוקה איננה מוחלפת באופן מוחלט ומיידי בשפה המילולית והסמלית שתתפתח בהמשך. "שתי השפות ממשיכות להתקיים בו-זמנית, וגם האדם הבוגר מתקשר מצוקה דרך שפת הגוף פעמים רבות באופן לא מודע.
"למשל, ביטויים של כאבי בטן או כאבי ראש הם סימפטומים גופניים מוכרים שמאותתים על לחץ. כלומר, במקום שהאדם יחוש מצוקה נפשית או לחץ מודעים, הגוף לוקח על עצמו את התפקיד של האיתות על המצוקה באופן לא מודע. באופן זה, ילדים מביעים פעמים רבות את מצוקתם באופן גופני. מדובר בתופעה מוכרת ונפוצה הקרויה סומטיזציה. כמובן, שכאשר ישנן בעיות בקשר הורה-ילד, התופעה של הסומטיזציה מוחרפת ואז הגוף לוקח על עצמו תפקיד מרכזי יותר לאותת על המצוקה.
"אולם לפני שמסיקים מסקנות על העולם הנפשי של הילד ועל מצוקתו חשוב לערוך בדיקה רפואית. לא כל סימפטום או שפת גוף של הילד מלמדים על מצוקה רגשית. פעמים רבות מדובר בבעיה רפואית שיש לטפל בה".
שפת הגוף חושפת רגשות חיוביים ממש כפי שהיא חושפת רגשות שליליים. רמי צור, מומחה לשפת הגוף ולתקשורת בין-אישית ובעל חברת "כישורים", מסביר שילד שמח ומאושר יקפוץ וישתולל. "ילדים מאושרים הם ילדים שסנטרם גבוה, מתוח כלפי מעלה, הצוואר אינו נוקשה כבעת מגננה וזה מעיד על אופטימיות". כמו כן, ילדים מביעים עניין וסקרנות באמצעות שפת גוף. "כשמשהו מעניין ילדים, העיניים שלהם נפקחות לרווחה, הגבות מורמות כלפי מעלה והאישונים מתרחבים", מדגים צור.
שפת גוף הורית
שפת הגוף שלנו, ההורים, משחקת תפקיד חשוב מאוד במערכת היחסים עם הילדים. לדברי ד"ר שולמית רונן, Ph.D ברפואה סינית ומרכזת המגמה למהות עולמו של הילד במכללת "מהות" לרפואה משלימה, שפת גוף מעבירה מסר ברור לתינוק ולילד. "לדוגמא, כאשר להורה אין סבלנות וקשה לו להקשיב לבכיו של התינוק או לצעקותיו, התינוק ישים לב לכך והבכי שלו עשוי להתגבר. המסר בעצם עובר באמצעות שפת הגוף שההורה משדר".
ד"ר רונן אומרת שישנה חשיבות גם להבעות הפנים של ההורה לדבריו של הילד, המהוות משוב שלפיו הוא בוחן את רגשותיו. "כאשר הילד מספר משהו שמח ההורה מגיב בחיוך, וכשהילד מספר דבר מה עצוב ההורה שותף לדבריו כשעצב על פניו. כאשר הילד מתלבט או שוקל את דבריו, ההורה שומר על ארשת פנים ענייניות. ישנה חשיבות לכך שההורה יקרב את פלג גופו העליון כלפי הילד, יהנהן בראשו ויחווה כלפי הילד באופן שיראה לילד שהוא מרגיש אותו, ולא רק יאמר לילד שהוא מקשיב. מחקרים בנושא שנעשו בעבר גילו כי תינוקות הראו סימני מצוקה גם כשהבעת פניהם של ההורים היתה קפואה ולא השתנתה בזמן שהם צחקו או בכו".
"התינוק עוקב אחר שפת גופם של ההורים ויוצר על ידי כך קשר בין המילים למצב הרוח שבו הם שרויים. כל זה מבסס את התפתחות הדיבור שלו. אין חשיבות רק ל'מה' שאנו מדברים איתו אלא גם ל'איך' אנו משתמשים במילים. כאשר ההורים קשובים לילד, שפת גופו תחווה הקשבה אליו. הקשבה היא מושג חושי ולא רק קוגניטיבי, ולכן חשוב שההורים יהיו קשובים לחושים שלהם ולשפת גופם בכל מאודם", מסבירה ד"ר רונן.
התאמה בין הבעות הפנים לתוכן הדברים
גם רימון מציעה לדבר אל הילד בגובה העיניים באופן ממשי, כלומר להתכופף אליו, לשבת מולו וליצור איתו קשר עין תוך כדי שיחה. "אם הילד משפיל מבט, כנראה שיש סיבה להתנהגות זו ואין ללחוץ עליו באופן ישיר במשפט בנוסח 'תסתכל עלי כשאני מדבר אליך", אומרת רימון, "אלא יש לחשוב ולברר בעדינות מה יכולה להיות הסיבה לכך – שקר, חוסר ביטחון, רגשות אשם, כעס, עצב ועוד.
"כמו כן, חשוב להתאים את הבעות הפנים לתוכן המילולי של הדברים, למשל כשהורה אומר לילד 'לא!' או 'אסור!' הוא צריך לשדר רצינות ותקיפות, לא תוקפנות, כדי שהמסר יעבור. לעיתים הורים אומרים 'לא' אך הם משועשעים ממעשי הילד, מחייכים ולמעשה מעבירים מסר חזק של שביעות רצון, למרות התוכן המילולי. מגע וקרבה גופנית, כשהם מתאימים לילד, יעבירו מסר של 'אני איתך', 'אני תומך בך' וכמובן, מסר של אהבה, גם כאשר יש כעס או בעיה רגעית.
"חשוב להסביר באופן שמתאים לילד את מצב רוחו של ההורה בסיטואציות מסוימות ולא להכחיש שגם אנחנו עצובים, בין השאר מכיוון שהילד גם 'קורא' את שפת גופו של ההורה ועלול לפתח תסריטים גרועים יותר מהמציאות עצמה. כך לדוגמא, כאשר ההורה מוטרד, אפשר לומר לילד שאבא מוטרד כי יש לו הרבה עומס בעבודה, מכיוון שהילד עלול לחשוב שאבא מוטרד מהתנהגותו שלו", מדגימה רימון.
לשיפור התקשורת צור מציע לבוא לשיחה עם הילדים מהמקום שלהם. "חשוב, בעיקר ככל שהילדים מתבגרים, לחקות את שפת הגוף שלהם כדי ליצור איתם קשר", הוא אומר, "אבל לאט לאט לפתוח אותם. למשל, אם הילד יושב כשרגליו וידיו סגורות, נשב לידו בתנוחה דומה אך לאט נעבור לשפת גוף פתוחה ומשוחררת יותר כדי לעזור לו להיפתח. כך גם בדיבור, חשוב לא לדבר מהר עם ילד שמדבר לאט".
תנועה שווה אלף מילים
לסיכום, הנה כמה סימנים שיעזרו לכם לפרש את שפת הגוף של ילדכם:
עצב: הסתגרות, התכנסות של הגוף, השפלת מבט, כתפיים שמוטות, בכי, עיניים עצובות ואיטיות.
פחד: תגובות של מצוקה גופנית, כמו עיניים פקוחות לרווחה, נשימות מהירות, הזעה, דופק מהיר, קיפאון או תנועות מהירות של בריחה וחיפוש מקום בטוח.
כעס: מתח שרירים, דריכות וכיווץ הגבות. אם הכעס עצור ולא מתפרץ, הפה יהיה קפוץ. גם בכי יכול להופיע במצבי כעס.
מצוקה: אי שקט מוטורי, תנועתיות מוגברת, דריכות, מתח ובהלה מרעשים. ישנם סימנים גופניים שיכולים להעיד במקרים מסוימים על מתח ולחץ כמו כסיסת ציפורניים, ידיים מאוגרפות, נשיכת שפתיים או החיך הפנימי, לעיסת שרוול, צווארון או שרוך בחולצה, הכנסת השיער לפה. ישנם מצבים שבהם מופיעים גם טיקים, כמו מצמוץ, הרמת גבות או תנועות שפתיים חזרתיות.
בושה: עיוות הפה, נשיכת שפתיים והסמקה, הידיים שלובות וצלובות מקדימה לכיוון הראש.
אושר: סנטר מורם גבוה, מתוח כלפי מעלה, הצוואר נינוח ולא נוקשה.
עניין וסקרנות: עיניים פקוחות לרווחה, גבות מורמות כלפי מעלה ואישונים מורחבים.