הורים במדינת ישראל נמצאים שוב במלכוד. מצד אחד הורים רבים רוצים, ובצדק רב, שילדיהם יחזרו למסגרות החינוך. זה הגיוני וטבעי, הרי תמיד חינכו אותנו ואמרו לנו שילד צריך את סביבת לימודיו ואת חבריו. חשוב לשמור על שגרה עבור הילדים. אך שגרת הקורונה נכנסה ושינתה את המציאות האם השגרה הרגילה, המוכרת והידועה תשוב ותהיה?

רק אתמול בשעת ערב מאוחרת הכריזו שהילדים יחזרו לגנים ולמסגרות המוכרות ביום ראשון הקרוב. אך המסגרת לא מוכרת. מדוע כמו דברים אחרים במדינתנו הורגלנו על "תרבות הסמוך", מדוע ההחלטות התבצעו ברגע האחרון?

הילדים למדו בחודש ספטמבר כשלושה שבועות עם דמות אחת, ונשלחו הביתה אל הסגר. מרבית הילדים, בעיקר הצעירים שבהם, לא רצו לשבת מול המסכים ולהיות בזום מול הגננת. ילדים בגנים פרטיים, לא בהכרח זוכרים או מכירים את הגננת שלהם.

חלק מההורים נאלצו בלית ברירה לקחת מטפלת פרטית על מנת להמשיך ולהרוויח את לחמם. במקום יציבות, הילדים מקבלים בלבול. מדוע אין חזרה הדרגתית, מסודרת, עם ימי הסתגלות? ימי ההסתגלות היו חשובים ומשמעותיים בתחילת השנה. הם משמעותיים עכשיו לא פחות אולי אפילו יותר, הילדים אינם מבינים מה עומד לקרות וגם ההורים, כמוני, כבר לא יודעים מתי יהיה הסגר הבא, ומה יהיה אז, צעד קדימה שתיים אחורה? איך אפשר לבנות מערכת יחסים ומערכת אמון עם אנשי צוות אשר הם בעצמם אינם יודעים את עבודתם, אינם יכולים להקנות לילדים יציבות וביטחון.

הסגר הנציח את הפערים החברתיים. הורים שיכלו להרשות לעצמם ישבו עם הילדים, לימדו, חינכו, קנו משחקים בעוד הורים ממעמד סוציו אקונומי נמוך יותר, נלחמו עבור פת לחמם והתקשו להתפנות לילדיהם.

הסגר הנציח את הפערים החברתיים. הורים שיכלו להרשות לעצמם ישבו עם הילדים, לימדו, חינכו, קנו משחקים בעוד הורים ממעמד סוציו אקונומי נמוך יותר, נלחמו עבור פת לחמם והתקשו להתפנות לילדיהם

הורים רבים בוחרים עדיין להשאיר את הילדים בבית ומתלבטים. גם כך בתי הספר היסודיים כרגע נשארים סגורים, הסיכון בבידוד לא ירד. מספיק שילדה אחת נפגשה עם אדם מחוץ לשעות הלימודים ואותו אדם יכול לשלוח לבידוד גן שלם, בדיוק כפי שקרה בגן של הבן שלי, דבר אשר יכול לגרום לטלטלה נוספת.

בנוסף, הורים אחרים טוענים כי החזרה כעת לגנים נעשית בדרך לקויה ולא הגיונית. אמא אחת כתבה לי: "הרי ידוע ששוב נחזור לאותו מצב ואפילו יותר גרוע. תודה אבל מוותרת על התענוג ואמשיך להשאיר את ילדי בבית, אחסוך להם עוגמת נפש".

המתווה החדש אשר פורסם הבוקר מאפשר לילדים להתערבב. ילדים מכמה גנים ישבו יחד באותו צהרון, גננות משלימות יכולות לעבור בין גנים שונים, והפגיעה או החשיפה הרבה עלולה לפגוע בילדים של כולנו. ילדינו לא הפקר. במקום שיהיו צוותים קבועים, מערך בדיקות חום בכניסה למוסדות החינוך, הכול באוויר. כנראה שמישהו שאמור להנהיג את המדינה התחייב לתאריך מסוים ללא קשר לחשיבות הילדים.

כמו כן, מה קורה במידה וסייעות מגיעות מעיר אדומה לעיר צהובה או ירוקה? איך הן יגיעו ומי ילווה את הילד שלי? האם ימצאו מטפלות חלופיות, והילדים יצטרכו לדאוג שוב ולהכיר פנים חדשות? הילדים עוברים מיד ליד כאילו הם כדור בלי רגש ללא רגשות.

מדוע הילדים לא לומדים בקפסולות? כן, אני יודעת שהם נפגשים בגינה הציבורית אך היא גדולה רחבה ובשטח פתוח. נכון שנגיף הקורונה ילווה אותנו עוד שנים רבות, וצריך להמשיך לחיות לצידו, לאורו אך השאלה האם ממשלת ישראל עושה זאת בצורה חכמה?

לתחושתי, ההורים נמצאים בין הפטיש לסדן. הורה רוצה לשלוח את ילדו לכמה שיותר שעות כדי לנשום ולעבוד אחרי הסגר, אך מצפים שילדים שהיו פחות מחודש במסגרת חדשה יתרגלו מחדש תוך כמה שניות, נפש הילד לא ממש נלקחת בחשבון. עושה רושם שנפש הילדים לא מעניינת איש אלא רק התאריך 18/10 אשר שמענו עליו רבות אך לילדים לא אומרת כלום. מי החליט שבתאריך הזה המסגרות יפתחו כמו בלחיצת כפתור ללא חשיבה או התארגנות מוקדמת. הילדים צריכים מסגרת וכדאי שילכו אך כדאי לפעול עם חשיבה ולא בצורה פזיזה. כפי שהמתווה נראה כרגע  פותחים את גני הילדים באופן שרלטני, מנותק מהשטח ללא מענה לבעיות שמוכרות מהסגר הקודם ללא מתווה שיספיקו ליישם אותו ביום ראשון והילדים שלנו כרגיל שוב נפגעים.