הילד הקטן שלכם גילה את הכח שבנשיכות. כשהוא כועס או מתוסכל הוא נושך. כשחוטפים לו או כשתופסים צעצוע לפניו הוא גם נושך. לנשיכות זוכה כל מי שקרוב: האחים, אתם והילדים בגן. אבל לפני שמגיבים בהיסטריה כדאי שתדעו שברוב המקרים מדובר בשלב שכיח שעובר כאשר היכולת השפתית משתפרת. ובכל זאת, איך מומלץ לנהוג כאשר הילד נושך את חבריו? ומה קורה שילדכם הוא זה שחוזר עם סימני נשיכות מהגן? שרון צונץ, פסיכולוגית חינוכית, מסבירה.
"מדובר בנושא מוכר, שאנחנו רואים אותו בעיקר אצל ילדים בגילאי גיל שנה וחצי עד שלוש", אומרת צונץ. "לרוב מדובר בילדים שרוצים להגיד משהו ופשוט לא מצליחים. בגילאים הצעירים השפה עדיין לא התפתחה מספיק, ובגילאים מאוחרים יותר נראה שמדובר בהתפתחות שפה מאוחרת או בילדים שמתקשים להביע את עצמם במילים. כך שרוב נשיכות הילדים מתרחשות בגלל איכות שפתית לא בשלה. ילדים אלו נושכים במצבי תסכול, רצון לתשומת לב, צעצוע שהם רוצים ולא מקבלים, וכשמישהו או משהו מרגיז אותם ואין להם איך לומר זאת. כל אלו יגרמו לילד להגיב בנשיכה".
שימו לו את המילים בפה
כאשר הילד חוזר ונושך, למרות שמעירים לו, ועושה זאת למעלה משלוש פעמים בשבוע, מדובר במצב שמצריך הכוונה ותדרוך של ההורים והצוות בגן. התגובה לנשיכות צריכה להיות ברורה ועניינית תוך כדי ביטוי רגשות הילד. "חשוב שכאשר אנחנו מגיבים לנשיכות של הילד ננסה לתת ביטוי לרגש שלו במשפטים כמו 'אתה עצוב עכשיו?', 'אתה מתוסכל?'. כך אנחנו נותנים לו את המילים שאנחנו רוצים שהוא ישתמש בהן בפעם הבאה", אומרת צונץ.
בנוסף, חשוב להעביר לילד את המסר שאסור לנשוך. "לילדים צעירים קשה להבין משפטים מורכבים. לכן נגיד משהו קצר כמו 'אנחנו לא נושכים' או 'ככה לא מתנהגים'. במקביל, מומלץ לשבח התנהגות חיובית כאשר הילד מתנהג יפה ולא נושך. כשאתם נמצאים איתו בסביבת ילדים, נסו לאתר מצבים של תסכול ולנטר אותם. בגן לדוגמא, ניתן לתת לו תפקידי אחריות או התעסקות במשהו אחר בסיטואציות שיכולות להוביל לנשיכות".
צונץ מזכירה שחשוב לא לצאת מפרופורציות - גם כשילדכם נושך וגם אם הוא זה שננשך. "אירחתם חבר שנשך את הבן שלכם? אל תאבדו שליטה. זה לא יוביל לשום דבר. תוכלו לומר משפט כמו 'אני רואה שאתה כועס, אך אצלנו בבית לא נושכים'. נסו להגיב בקור רוח ולא להתמוטט מהמעשה. ילד לא נושך כי הוא ילד רע, הוא עושה זאת כי הוא במצוקה ולא יודע איך להגיב אחרת. ילד נושך הוא לא מפלצת".
לא נעים להיות ילד ננשך
מה עושים כאשר הילד חוזר באופן קבוע מעוטר בסימני נשיכות? מתחילים לשאול שאלות. "צריך לפנות לצוות הגן ולבדוק האם הנשיכות בגן נגרמות על ידי אותו ילד או ילדים שונים? אם מדובר באותו ילד, הצוות צריך להפריד ביניהם ובמקביל לבדוק עד כמה העניין חמור. האם זה נורמה בגן? האם יש סנקציה או טיפול במעשים של הילד? צריך לבדוק את התגובה של הצוות החינוכי. לפעמים התגובה שלנו או תגובת הצוות בגן גורמת למצב הפוך ומעודדת אותו להמשיך בנשיכות. כשילד נושך וכולם מסביב מתגייסים לכעוס ולטפל, העניין הרב ותשומת לב המוגזמת משיגים תוצאה הפוכה. הוא יכול להבין את העניין הרב ואת ההתייחסות כחיזוק. המון נופלים במקום הזה, גם הורים וגם מחנכים.
"כאשר יש בגן כמה ילדים שנושכים, צריך לטפל בעניין בשני מישורים: במישור אחד, לחזק התנהגות חיוביות, כלומר כאשר מתנהגים יפה מקבלים חיזוק חיובי. ובמישור השני, לנסות לאתר מצבים של תסכול שנייה לפני שהם מתרחשים, ולעזור להם להביע את התסכול במילים. שם בדיוק הם זקוקים לנו".
ואיך זה נראה מנקודת מבטו של הצוות החינוכי בגן? שאלנו את מלי, גננת מנוסה מתל אביב: "זה קורה בעיקר אצל הילדים הקטנים, סביב גיל שנה וחצי. הם פשוט לא מספיק מפותחים שפתית בכדי להביע את עצמם במילים ומגיבים בנשיכות. אם זה משחק שהם רוצים או תגובה של תסכול שאין להם את המילים לבטא אותו, אז הם משתמשים בשיניים. אבל כמו שזה בא ככה זה נעלם. כאשר הם מתפתחים וגדלים נעלמות הנשיכות".
איך מגיבים בגן לנשיכות?
"קודם כל מפרידים. אני מסבירה לילד שזה לא נעים שנושכים ושאני לא מרשה לנשוך. ברוב המקרים אנחנו מבינים מדוע הגיעה הנשיכה, ומה בדיוק הילד רצה, אנחנו מבינים שאין לו אוצר מילים מפותח ויודעים למנוע סיטואציות חוזרות".
הצוות החינוכי רגיל לנשיכות, אך הורים, במיוחד כאלו לילד ראשון, לא תמיד מקבלים את הנשיכות בהבנה. "באסיפת ההורים בתחילת השנה אנחנו מקדישים זמן לשיחה על נשיכות, מתי זה קורה, באיזה שלב ואיך הצוות מגיב לעניין. חשוב שההורים לא ייקחו את זה באופן אישי ולא יכעסו על הילדים הנושכים, אלו דברים שקורים. שלב שהמון ילדים עוברים, לפעמים הם נושכים ולפעמים ננשכים. גם הילדים שלי היו חוזרים עם סימני נשיכות, זה עובר".