"כל התמונות הן פרי מוחו"
צוות הצילום המשובח הזה מטורונטו, יצר סדרת תמונות שהולכות זוגות-זוגות, וצולמו במשך חודשיים, אך נירי מבטיחה שמדובר בפרוייקט מתמשך. "אני המטפלת של הילד הכי מגניב בכל העולם", היא אומרת. "אני מטפלת בו כבר שנה וחצי, והוא תמיד נאלץ לעשות לי פוזות למצלמה. הוא מאוד מיומן. יום אחד הוא הסתובב אליי, ואמר: 'אלכס, תצלמי אותי ככה!' הפוזה שהוא בחר היתה מאוד... מעניינת. אז הוא הכריז שהוא רוצה לצלם אותי באותה הפוזה. באותו רגע הבהיקה מנורה בראשי, ו'הקונספט של הנרי' נולד. מאז, כל התמונות הן פרי מוחו של הנרי. הוא בחר את כל הפוזות והלוקיישנים".
מעבר להנאה הגדולה שהצילומים מספקים להם, נירי, 28, מאמינה שלילד יש כישרון. "אני חושבת שהפוזות שהוא בוחר פשוט גאוניות וקורעות מצחוק", היא אומרת. "אני לא מבינה מאיפה הוא מביא את זה. אני צוחקת מכל אחת מהן, ותמיד סקרנית לגלות מה יהיה הדבר הבא שיעלה בראשו. זה תמיד מרגש אותי לצאת לאתגרים האלה, ולחקות אותו". חלק מהפוזות אכן מאתגרות למדי, הנרי דוחק את עצמו לחללים צרים, ומשתמש בצעצועים של ילדים. "כשהנרי הצטלם במכונית הצעצוע, היה בלתי אפשרי לדחוף את שתי הרגליים לתוכה. אני רגילה לשבת במכוניות הללו כשהרגליים שלי תלויות משני הצדדים...".
רוב התמונות מצולמות ביציאה היומית של השניים לפארק הקרוב, ובדרך הם עוברים על פני דלתות חניה סגורות וצבעוניות, שהנרי אוהב להשתמש בהן כרקעים. "מאחר שהנרי מצלם אותי בעצמו, לא פעם הוא חותך לי את הראש מחוץ לתמונה, או שהיא לא בפוקוס. רוב הזמן התמונות שלו קצת עקומות, כי הוא עוד לא יודע לאחוז במצלמה ישר, אבל זה חלק מהפרוייקט. לפעמים, אם הוא ממש לא מסתדר, אני מניחה את המצלמה על העגלה שלו, והוא מביט, מכוון ולוחץ".
אמו של הנרי מתלהבת מאוד מפרוייקט הצילום הראשון של בנה הצעיר, ומשבחת את נירי על הערך המוסף והשיעורים לחיים שהיא מעניקה לבנה. "אלכס מבחינתי היא יותר כמו אחות גדולה ומורה מאשר מטפלת", אומרת האם, לורי מקדונלד. "היא מלמדת את הנרי שיש חיים ועולם שלם מחוץ לארבעת הקירות של הבית, והעולם מלא בפלא, התלהבות, היסטוריה, צחוק ותגליות. דברים שאי אפשר למצוא במסך הטלוויזיה. ומה שיפה זה שבסופו של דבר הם כמו שני ילדים שנורא נהנים יחד".
"אנשים שעוברים לידנו תמיד מציעים להנרי עזרה לצלם, וכשאני מסבירה להם את הפרוייקט, לרוב הם אומרים: אוי, זה חמוד, אבל לפי דעתי הם חושבים לעצמם שאני נורא נורא מוזרה", צוחקת נירי. "הפרוייקט הביא לחיי הרבה שמחה, זה נפלא לראות ילד מפתח את הצד האמנותי שלו. זה באמת דבר פנטסטי, וגם אני למדתי הרבה, למשל שאין הגבלת גיל לעולם האמנות, ושגם בן שנתיים יכול להיות יופי של צלם!".