לא מגניב: אולי די כבר עם גיבורי על ונסיכות?

בתור הורה לילדה קטנה התחלתי להרגיש את ההבדל כבר לאחר הלידה בקניית הבגדים הראשונה. בחנויות הכלבו לתינוקות ישנם מדפים רבים וארוכים, מלאים בגדי תינוקות בנות בצבעי ורוד ואדום בהיר ואילו לבנים יש לרוב שני מדפים, צרים, בודדים ועזובים שהצבע השולט בהם הוא כחול ושחור.

לאחר מכן יש עוד צמתים בהם פגשתי את ההפרדה הזו – צעצועים לבנים וצעצועים לבנות, חוגים לבנים וחוגים לבנות וכן גם פעילויות של הקייטנה בגן בחופשה של פסח. זו הסיבה שבבית שלנו אנחנו מדברים על זה עם הקטנה, וגם לא פחות חשוב מזה, גם עם הקטנים. גם לבנות וגם לבנים אנחנו מסבירים על השיוויון בין המינים, חושפים אותם לעולם בו הם בוחרים מה הם רוצים להיות, וזה מגיע מהחוויות הפשוטות – לדוגמא, לפעמים כשאישתי מקריאה לקטנים סיפור לפני השינה היא מחליפה תפקידים בין הנסיך הגיבור לנסיכה הזקוקה לעזרה (בימים אלו היא אף מסיימת לכתוב ספר ילדים חדש שמשכתב את רוב אגדות הילדים המוכרות, בניגוד לעלילה המקורית שבה הנסיך לא תמיד חייב להציל את הנסיכה, לפעמים היא מצילה את עצמה ולפעמים היא מצילה בכלל את הנסיך).

חשבתם פעם על גיבורות על?

השבוע, כשהילדה חזרה מהגן עם התוכנית לקייטנת פסח זיהיתי שוב את ההפרדה הידועה – פעילות לגיבורי על ונסיכות. למה בשנת 2017 עדיין יש פעילות בגן שמפרידה בין תפקידי הבנים והבנות? למה אין פעילות של גיבורי על וגיבורות על?! או נסיכים ונסיכות? למה הילדה הקטנה שלי צריכה ללמוד מגיל צעיר על הפרדה כזו, בנות הן נסיכות ובנים הם גיבורים? הרי ברגע שיש הפרדה כזו, ובמיוחד עם כל סיפורי המעשיות בהם הנסיכה היא זו שצריכה הצלה מהנסיך הגיבור שלה, אנחנו כבר מבלי לשים לב משרישים לילדות (וגם לילדים) את הרעיון שהילדה היא חלשה מהילד וזקוקה לעזרתו.

אז למה אנחנו מתעקשים כל כך מגיל צעיר להסליל אותן ולצמצם להן את קו המחשבה בפעילויות טיפשיות וצרות אופקים בגן? חסרות פעילויות כיפיות אחרות שאנחנו צריכים להמשיך עם הקו הזה? אני אפילו מוכן לוותר ושתהיה פעילות של פיסול בבצק סוכר – הגוף יצליח לפרק את הסוכר הדביק הזה מהגוף בשלב מסוים אבל לא בטוח שאפשר יהיה להעלים בכזו קלות את קו המחשבה והגבולות שנבנים אצל הקטנה שלי.

הורים יקרים, היום לפני שהבנות שלנו הולכות לישון, בין הנשיקה ל-"לילה טוב", בואו גם נלחש להן באוזן "מאמי קטנה, את יכולה להיות כל מה שתרצי ואל תתני לאף אחד לומר לך מה את יכולה לעשות ומה את לא יכולה לעשות". עם כל הכבוד לעמותה לחינוך בלתי פורמלי ולעירייה, רק הילדות שלנו תבחרנה אם להיות נסיכות או לא, אבל מה שבטוח זה שהן לא צריכות גיבור שיציל אותן.

*אבי לביאד, כותב מילים, קוד ואת "אבא הורמונלי". רוצים ממנו עוד? כנסו לעמוד הפייסבוק של אבא הורמונלי או לאתר של אבא הורמונלי.