בוחנים גבולות
קודם כל, חשוב להבין שבמקרים רבים הם עושים זאת כדי לבחון את הגבולות שלכם. הם מנסים אותנו וזה בסדר לחלוטין. הם שואלים "רגע, ככה זה יהיה מהיום? או שאולי אפשר גם אחרת", ומאחר והם העלו השערה, כמו כל חוקר טוב, עליהם לבדוק את ההשערה הזו, לאשש או להפריך אותה, וזה בדיוק מה שהם עושים. לעיתים, זה גם עשוי לקרות בגלל שינוי שקורה להם בחיים: מעבר דירה, גן חדש, לידת אח/אחות ועוד. ילדים תמיד ירצו את תשומת הלב שלנו, ההורים, ולא תמיד משנה להם אם זו תשומת לב שלילית או חיובית. ברור שחיובית (אהבה, חיבוקים ועוד) עדיפה, אבל הרבה פעמים הם ירצו תשומת לב שלילית (כעס ועצבנות בגלל שהם לא הולכים לישון) מחוסר תשומת לב בכלל. תודו שזה עדיף למשוך אתכם לעוד זמן משעשע (עבורם בדרך כלל), מאשר לסיים את היום ופשוט ללכת לישון.
אבל עכשיו, כשאתם יודעים מדוע זה קורה, תוכלו להתנהג בהתאם כדי להחזיר להם את הרגלי השינה הקודמים שלהם. אז מה עושים? אני ממליצה בכל ההתנהגויות הללו להוריד את תשומת הלב. כן, גם את הכעס ואפילו את הצחוק מהצגה ופרצוף כל כך חמוד ומצחיק שלהם. כשהם עושים זאת סובבו את הראש (חייכו לעצמכם אם זה ממש מצחיק) וחזרו להסתכל במבט אסרטיבי, לא כועס אבל גם לא מחויך מדי, ואמרו 'לילה טוב'.
כשהמוצץ נזרק פעם אחר פעם אל תרוצו מיד לחדר ותרימו אותו, כי כך זה לא ייפסק בשעה או בשעתיים הקרובות. תגיעו לחדר רק כשהם מתחילים לבכות ומבקשים אותו בחזרה. תנו להם את המוצץ מבלי ליצור קשר עין ונסו להשכיב אותם אם הם נעמדים. אל תתייחסו וצאו שוב מהחדר עד הפעם הבאה שיבכו. כשזה יקרה היכנסו שוב, הרגיעו על ידי חיבוק ושוב נסו להשכיב ותצאו. הקפידו שכל התהליך יהיה ללא קשר עין, ללא כעס וללא חיוך. כך אתם מעבירים את המסר שלילה עכשיו וזה לא זמן למשחקים.
עם הגדולים יותר אשר נמצאים במיטת מעבר או במיטת נוער ומנצלים את העובדה הזו כדי לצאת לסלון בכל פעם - אם ניתן כבר לדבר איתם, אמרו להם אחר הצהריים: "עד היום, בכל פעם שהשכבנו אותך לישון יצאת מהמיטה כי ביקשת, וכעסנו כי בלילה אתה צריך לישון כדי שיהיה לך כוח לשחק בגן. אבל החלטנו שמהיום, כשתצא מהמיטה, אנחנו לא נדבר ולא נצעק. כל מה שאתם צריך – פיפי או לשתות - נעשה לפני. אנחנו יודעים שאתה ילד חכם ואתה יודע שבלילה צריך לישון. לכן, בכל פעם שתצא אנחנו פשוט נחזיר אותך למיטה מבלי לדבר ומבלי לכעוס. ניתן חיבוק ונצא".
וכך אכן תעשו כשהם יתחילו לצאת, גם אם זה פעם אחר פעם, ללא כעס ובסמכותיות מכבדת.
אם בטקס השינה הם מבקשים רק עוד סיפור אחד ודי (ואז עוד אחד ועוד אחד), תדעו גם פה להגיד לא ותעמדו במילה שלכם. החליטו מראש, אפילו יחד איתם, כמה סיפורים תקראו. אם הם מבקשים עוד נשיקה או חיבוק אמרו "עוד נשיקה או חיבוק אחד אחרון, ומחר בבוקר נתחבק ונתנשק עוד מלא כי עכשיו לילה וצריך לישון", ותעמדו בזה. הסיבה היא לא חלילה להגביל את מספר הפינוקים שאתם נותנים לילדיכם, אלא כדי שידעו שבלילה הולכים לישון בשעה מסיימת ואין אפשרות למשוך את הזמן. אם פעם אחר פעם תתנו עוד חיבוק אחרון, בסוף תמצאו את עצמכם ערים גם שעתיים אחרי שעת ההשכבה.
איך מרגיעים פחדים?
דבר נוסף, ישנם ילדים בגילאים מסויימים שפתאום מפחדים ללכת לישון. הם מקבלים תחושה שהיום נגמר וקצת מבולבלים לגבי מה יהיה מחר והאם יהיה מחר. טיפ שלי, שבכל מקרה נחמד להכניסו לטקס השינה - כשהם כבר שוכבים במיטה, דקה לפני שאתם יוצאים מהחדר, תעשו להם סיכום קצר של היום שעברו ועברתם היום יחד, והכי חשוב מה תעשו מחר: "אני אעיר אותך בבוקר, נתלבש לגן, בגן נפגוש את יהלי, תשחק עם איתי, יהיה מפגש עם הגננת הילה ואז אבוא לקחת אותך בארבע ונלך לגן השעשועים וכו'''.
זה משהו שמאוד נחמד להם לשמוע ובהחלט עשוי להרגיע אותם. הוא גורם להם להבין שהמחר אוטוטו קורה ומאפשר להם להירדם בכיף ללא חששות.
ובנימה אישית, למרות שאני מ"התחום" הילדים המתוקים שלנו לא תמיד מתחשבים בעובדה הזאת ונהנים מאוד לנסות אותנו מדי פעם. לילה אחד, הבן שלנו, גל, לא הסכים ללכת לישון בטענה הבאה: מתחת לשמיכה שלו יש חלומות רעים, ועליו לישון במיטה שלנו כי הוא יודע שמתחת לשמיכה שלנו נמצאים החלומות הטובים.
אני מודה שאפילו אני כמעט נכנעתי למתיקות הרצינית בה נאמרו הדברים, אך ברגע אחד של מחשבה יצירתית אמרתי לו שהוא יכול לישון עם השמיכה שלנו, בעלת הסגולה של החלומות הטובים, במיטה שלו. וכך, במשך חודש גל ישן עם השמיכה שלנו.
אז עם כל בדיקת הגבולות שלהם שנעשית כחלק מההתפתחות, אנחנו יכולים לנסות גם להיות יצירתיים. אני מאמינה שחוש היצירתיות קיים בכל הורה רק צריך סבלנות כדי למצוא אותו. צריך גם לשים לב כמובן שהם לא ממשיכים לצאת מהמיטה ולדרוש עוד ועוד, ואם כן, דעו לשים את הגבול בדיוק כפי שהסברתי.
לנו כמובן לא היה אכפת שהיה לנו קר, העיקר שיהיו לו חלומות טובים (-:
איך תדעו אם הוא לא נרדם כי אינו זקוק לשנת צהריים? בטור הבא
שלי פורפר-רוזן היא מטפלת MA, מדריכת הורים בגישת אלדר ומייסדת קבוצת הפייסבוק "המדריך לשינה מתוקה" בה היא מסייעת בייעוץ שינה להורים ללא עלות.
ביום רביעי תתקיים הרצאה של שלי על שינה, הורות ומה שביניהם, לפרטים לחצו כאן