טוב, זה לא משהו חדש: לא קל להיות אדם עם אופי. ברגע שאתה תופס עמדה מסוימת, מאמץ איזה סוג של השקפת עולם, בוחר בחירה – תמיד יהיה מי שיעקם את האף. אנשים מעדיפים "טיפוסים נוחים" – כאלה שמחייכים לכולם, שאוהדים כל רעיון, שאין להם אג'נדה אותה הם מעדיפים לקדם. אנשים שסבבה להם עם הכל, ושלכולם סבבה איתם. המחיר של לבחור בדרך אחת על פני אחרת הוא להיות מותקף כל הזמן, ולהידרש להתגוננות תמידית. זה קורה, בהכרח, כשמחליטים ללכת על תהליך ייעוץ שינה.
"תעשי בשיטת 'לילה טוב', היא הכי עובדת", "מאיפה מצאת את היועצת הזו שלך? העצות שלה נשמעות לי מוזרות", "איזה שטויות זה ייעוץ שינה, רק אתם יכולים להבין את התינוק שלכם", "היית צריכה להרגיל אותו לישון לילה שלם כשהוא רק נולד" – לכל אחד יש מה לתרום, כל אחד יודע הכי טוב.
אולי אתם תביאו לו מים באמצע הלילה?
כשבחרתי להתחיל את התהליך עם היועצת בה בחרתי, קיבלתי על עצמי שיטה וקיבלתי על עצמי אדם שיוביל אותה. ממה שאני שומעת וקוראת מסביב, הגישה שלה לא שונה או חריגה מגישות נפוצות אחרות: היא לא קיצונית מצד אחד, וגם לא רכה מדי; היא מבוססת בעיקר על היגיון בריא, כמו גם על כמה הנחות-בסיס די מקובלות. לא יועצת השינה שלנו המציאה את זה שצריך ללמד ילד להירדם לבד במטרה למנוע ממנו להתעורר שוב ושוב בלילה. כתבו את זה לפניה, ויכתבו גם הרבה אחריה. האם הקביעה הזו הוכחה מתישהו כנכונה באופן מוחלט ואמפירי? כנראה שלא. ובכל זאת, אם רוצים להתקדם לאנשהו, חייבים לבחור משהו להאמין בו. וכאמור, ברגע שבחרת – לכל אחד יהיה מה להגיד.
"אתם משכיבים אותו לישון מוקדם מדי", מסרבת אמא שלי להשלים עם ההנחיה להרדים את הילד ברגע שהוא מגלה סימן ראשון של עייפות. "זה נראה קצת כאילו אין לכם כוח להמשיך להתמודד איתו, אז אתם מעדיפים שהוא פשוט ילך לישון".
טוב, יש בזה משהו. צריך הרבה כוח להתמודד עם נבו בשעות המאוחרות של אחר הצהריים: הוא כבר עייף, עצבני ומנג'ס, ואני מוצאת שלהקדים את שעת ההשכבה שלו ולא לנסות "למשוך אותו" עובד מעולה בשבילו – ועובד מעולה בשבילנו. מאז שהתחלנו להרדים אותו מוקדם יותר, נבו הפסיק לענות אותנו בהשכבות ממושכות שכללו בכי (שלו) ותשוקה למות (שלי), ולי זה נשמע כמו שינוי חיובי. אני אוהבת לראות את התינוק שלי נרדם כמו חמאה רכה במיטתו, וכן, אני לא מתביישת לומר שאני אוהבת להעביר את השעה הבאה בשקט ולא במרדף אחרי ילד רוגז, חסר סבלנות ומשפשף עיניים.
"למה אתם לא נותנים לו מים בלילה?", מתקשה דודה שלי לקבל את תכנית הגמילה של נבו. "אני מתעוררת צמאה הרבה פעמים והולכת לשתות. מה רע בזה שישתה קצת מים בכל פעם שהוא מתעורר?".
טוב, אין בזה באמת שום דבר רע, פרט לעובדה שאני היא זו שצריכה לקום שבע פעמים בלילה כדי לספק לו את הגחמה הלגיטימית לכאורה, ווואלה, זה לא כזה בא לי טוב. וחוץ מזה, בעצם, מי בדיוק מתעורר שבע פעמים בלילה אחד בגלל צימאון? אולי אני בוחרת להאמין במה שנוח לי, אבל ההסבר שהיועצת נותנת – שנבו תלוי בבקבוק כדי לחזור ולהירדם, ולא באמת צריך אספקת מים לילית שעשויה לרושש יום אחד את משק המים הישראלי – נשמע לי הגיוני.
"לא צריך להיות איתו קשים מדי", קובל אבא שלי על ההחלטה עד הסוף ולא לעזור לנבו לקחת את המוצץ בשום אופן, גם במחיר של התקף בכי ארוך. "כל שינוי צריך לעשות בהדרגה".
טוב, הוא צודק, היה יכול להיות נחמד הרבה יותר להבנות תהליך איטי וידידותי לתינוק, בו בכל יום אני מתערבת פחות ופחות במעשה לקיחת המוצץ שלו ומעודדת אותו על ידי כך לעצמאות לילית בתחום הרגלי המציצה. אחרי עשרים שנה הייתי יכולה, ודאי, לצפות לראות תוצאות – ולהיות בטוחה שהילד (סליחה, עד אז הוא כבר היה הופך לנער) שלי יידע למצוא בעצמו את צצי ולא יעיר אותי בשביל זה. צר לי, אבא, גם לי לא כיף לשמוע אותו בוכה, אבל אתה יודע מה אומרים על פלסטרים, ואני מעדיפה את זה מהר וכואב על איטי וכואב.
"אתם לא חייבים להרדים אותו בכל ערב בדיוק אותו הדבר", מנסה כל העולם שסביבי להדיח אותי מההתמדה, כלי מספר אחת בתהליך השינה. "זה בסדר לצאת קצת מהשגרה, לא יקרה לכם כלום".
טוב, אם ערב אחד לא נעשה את טקס השינה כמו שצריך כנראה שלא ייחרב העולם. ומחר יום שישי, בימי שישי תמיד שוברים שגרה, אז לא נורא. ומחרתיים באים אורחים בדיוק בשעת ההשכבה אז האווירה תהיה קצת שונה, אבל ניחא, זה לא שנפסיק את החיים שלנו עכשיו בגלל נבו. וביום שאחרי נמלא לו בקבוק חלב נוסף אם הוא יבקש, נו, רק פעם אחת, מותר. וביום שאחרי-שאחרי נרשה לו לצאת מהמיטה ולראות טלוויזיה כל הלילה, אבל באופן ממש חד פעמי.
בקיצור, לכי תצטדקי ותסבירי ותנמקי ותגני על הדרך בה בחרת, על היועצת בה בחרת, על העובדה שבכלל העזת לבחור במשהו. יודעים מה? כבר הבנתי שאם לא סבבה לי עם הכל – לא לכולכם יהיה סבבה איתי. ובכל זאת, גם אם זה בכלל לא נראה לכם נכון מה ואיך שאני עושה, כרגע די סבבה לי עם התינוק שלי, שאחרי יותר משנה מצליח סוף סוף להירדם בקלות ובלי בכי, ישן יותר שעות ברצף בלילה ומתעורר פחות פעמים. סבבה?
>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?