נמרוד היקר שלי, יום כיפור מגיע וסוחף אחריו ים של מחשבות, חרטות והרהורים. עוד חודשיים אתה בן ארבע וכבר יש לי צורך לבקש ממך סליחה. ולא רק על דבר אחד, אלא על כמה דברים מאוד מהותיים:

1. סליחה על התגובה שלי לתוצאות האבחון. לפני שנה בדיוק ישבתי בחדר עם אבא שלך והפסיכולוגית הסבירה לנו שאתה נמצא על הספקטרום האוטיסטי. אביך ישב זקוף והקשיב לכל מילה, ואילו אני פרצתי בבכי. אני מדמיינת אותך בגיל עשרים מביט בי מבט נוקב ושואל "אבל למה בכית אמא? על זה שאני זה אני? ואם היית יודעת מראש שאני אוטיסט, לא היית יולדת אותי?".

אמא מנשקת ילד במצח
אתה עוד לא בן ארבע וכבר אני צריך לבקש סליחה (אילוסטרציה) | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

אולי אתה תופתע אבל יש לי תשובה. נתחיל מזה שאני שמחה שלא אמרו לנו מראש שאתה אוטיסט, כי אז לא הבנתי את המשמעות, ויכול להיות שהייתי מגיעה למסקנה מאוד שגויה לגביך. מזל שנולדת ומזל שאתה הבן שלי. בלעדיך אין לי חיים. ולמה בכיתי? ולמה אני ממשיכה לבכות? יש רק סיבה אחת. אני מפחדת שהחיים יהיו עבורך קשים. יותר קשים מחיים של ילדים שלא נולדו על הספקטרום. אתה בסדר גמור, זה העולם שקצת עקום ומתקשה לקבל לתוכו אנשים אחרים שלא הולכים עם הזרם ויש להם דפוס חשיבה שונה. אבל תקשיב לי ילד ותקשיב לי טוב, אתה תנצח את כולם. היופי, השמחה והאהבה שיש בחיים שווים את הקושי.

2. בתחילת הטיפולים שלך, ממש בסמוך לאבחון, המליצו לי על קלינאית תקשורת שנחשבת לטובה ביותר בתחום, ואני שלחתי אותך אליה. עלות הטיפולים הייתה יקרה מאוד, אבל אני רציתי בשבילך את הטוב ביותר ולא עניין אותי דבר. כבר ממבט ראשון הבנתי שהיא ה-מומחית לאוטיזם ובעלת ניסיון רב, אבל אין בה חום ואהבה. במשך חודשיים שלמים הלכנו לשם יחד, ראיתי כיצד אתה מנסה לרצות אותה ולמצוא חן בעיניה, אך היא בשלה. עושה את הטוב ביותר עבורך מבחינה מקצועית אבל בקרירות. בכל טיפול ובכל מפגש איתה הבחנתי במבט העצוב בעיניך.

התקדמת, עשית בדיוק מה שנתבקשת לעשות, אבל הרגשתי שאתה רוצה שהיא תאהב אותך והיא לא מתכוונת להחזיר לך אהבה. יום אחד היא כעסה עליך והודיעה לי שדווקא בגלל שאתה מתקדם יפה, צריך למשוך אותך כל הזמן עד לקצה. יצאנו יחד מהמרפאה, חיבקת אותי ואני הבנתי שאני לא רוצה למשוך אותך כל הזמן עד הקצה. שאתה בסך הכל ילד קטן ולמרות שאז לא הבנתי כלל את המושג הזה "הספקטרום האוטיסטי", נזכרתי שאני בהחלט מכירה את המושג "אינסטינקט אמהי". ושאני רוצה מטפלות חמות ואוהבות. באותו יום הסתיימו יחסינו עם אותה קלינאית. מצאנו לך צוות אחר שנותן לך כל מה שאתה צריך גם מהפן הרגשי. אני מבקשת ממך סליחה על אותן שעות שהעברת עם אותה קלינאית קשוחה שלא התאימה לך.

3. סליחה שאני כל הזמן מתערבת לך בשיחות עם ילדים אחרים בגן שעשועים ובמפגשים חברתיים. לו אני הייתי במקומך קרוב לוודאי שהייתי כועסת, אבל אני באמת מנסה ללמד איתך את הדרך בה יש לפנות לילדים שלא תמיד מכירים אותך ולא תמיד מבינים את מה שאתה רוצה להגיד. אם תשים לב, בפעמים בהן אתה מקשיב לי ואומר לילדים את המשפטים שאני אומרת לך להגיד, הילדים מבינים אותך ומצטרפים אליך למשחק. אני מבינה שקשה לך ללמוד את כל הקודים החברתיים ואת דרכי ההתנהגות בכל סיטואציה, אבל אני, כמי  שמביטה בך מהצד, מאוד גאה בך. אני רואה כיצד אתה מתקדם ומשתפר ואפילו הגננת מהגן הקודם אמרה לי שלו הייתה פוגשת אותך בחודש האחרון ומביטה בך מהצד, היא לא הייתה מנחשת בכלל שאתה נמצא על הספקטרום. אני מתנצלת מראש על העובדה שאני אמשיך להתערב אבל מבטיחה שזה יהיה באופן מינימלי ביותר, ולאט לאט אתרחק בכל פעם קצת, עד שלא תזדקק לי יותר.

ילד מדבר עם אמא שלו
אין לי חיים בלעדיך | צילום: kristian sekulic, Istock

4. סליחה על כך שאני כל הזמן בודקת אותך קצת יותר מהרגיל. אף פעם אני לא יודעת האם ההתנהגות שלך במצבים מסוימים נובעת מעצם היותך על הספקטרום האוטיסטי או מעצם היותך ילד, פשוט ילד קטן, עוד מעט בן ארבע. אתה חייב להבין (או לפחות לנסות), אתה הילד הבכור. מלבדך לא גידלתי עוד ילדים. אין לי נקודות להשוואה. אני באמת משתדלת להבין את ההתנהגויות שלך, גם כאלו שנחשבות על ידי אנשים אחרים "התנהגויות מוזרות". מצד שני, אני חושבת שאחרי שנה השתפרתי ומאוד מקווה שגם אתה מרגיש זאת.

5. על הסעיף האחרון קצת קשה לי לכתוב. מדובר באחת הבחירות הקשות בחיי. מצד אחד אני לא מרגישה שיש לי על מה להתנצל ומהצד השני כן. סליחה שאני לא מביאה לך לעולם אח קטן. אולי יום אחד תבין את ההחלטה שלי ותכבד אותה. אני יודעת שלכל החברים שלך בגן יש אח ולך אין. אני מצטערת נמרוד קטן ואהוב, אני לא מסוגלת לעשות את זה. אני לא חושבת שאני מסוגלת להביא עוד ילד לעולם. אתה לא אשם בזה. הרבה לפני האבחון שלך כבר החלטתי את ההחלטה הזו. לא כל אחד מסוגל לגדל יותר מילד אחד. אז נכון שזה לא פופולארי במיוחד לגדל בן יחיד, ואתה אפילו לא מבין איזה לחצים מופעלים עלי מכל כיוון אפשרי, אבל זו ההחלטה שלי. כשתהיה גדול אוכל לספר לך מה עברתי עד שהצלחתי להשיג אותך ואולי תבין. אתה יודע משהו? אני בטוחה שאם יש מישהו אחד בעולם שיצליח להבין את ההחלטה שלי זה אתה.

אז נכון שיש לי הרבה על מה להתנצל, אבל אני רוצה להבטיח לך משהו אחד, שאני באמת משתדלת לעשות את הדבר הכי נכון עבורך.

שמה של הכותבת ובנה בדויים

רוצים ליצור קשר או להגיב למיכל? כנסו לעמוד הפייסבוק שלה

>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?

>> בטור הקודם: בדרך לגן העירוני עוברים בגהינום

לכל הטורים של מיכל