לאחרונה הגעתי לדיון בכנסת, אותו יזמה וניהלה חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין. אל הדיון הוזמנו נשים מצליחניות בתחומים טכנולוגיים שונים - חלקן יזמיות שהצליחו לנסוק מקצועית וכלכלית, וחלקן התברגו בתפקידי מפתח ניהוליים בכירים מאוד. לעומת החוויה העניינית/קרירה שנוצרת כשיש באולם בעיקר גברים - הפעם הייתה אוירה רכה בחלל האולם, אך אל נא תתבלבלו. כל אחת מהנשים היתה שפיצית לא קטנה. לא פראיירית במילים אחרות.

איילת נחמיאס ורבין זימנה את המצליחניות, על מנת להבין מהן מה דחף אותן להגיע לאן שהגיעו, מה הניע אותן, מאיפה בא הביטחון שהן יכולות וטובות לא פחות מהגברים, אשר שולטים בתחום ביד רמה מבחינה מספרית? אחת השאלות הראשונות שהעלתה חברת הכנסת הייתה: איך מגיעים למצב כזה, שבו בנות ובנים גדלים אלה לצד אלה, והבנות פונות ברובן למקצועות טיפוליים, או מקסימום היי-טקיסטיים, ומעט מאוד מהן מתברגות למשרות ניהול בכירות. איך רק נשים בודדות פונות למקצועות טכנולוגיים, בעוד אצל הגברים ישנו רוב מוחלט בתחומים הטכנולוגיים והניהוליים בכירים, ורק מעט מהם, יחסית, מגיעים למקצועות טיפוליים? מה קורה להם בדרך מאז יצאו מהרחם, ועד שהם בוחרים את הכיוון שלהם בחייהם הבוגרים? באיזה גיל או שלב הם מושפעים וממה?

עליתי לדוכן, כדי לענות על השאלה, לתת קצת רקע התפתחותי, ולשפוך אור על איך אנו, המבוגרים, סוללים את הדרך לילדינו - הרבה פעמים באופן לא מכוון וללא ששמנו לב לכך.

אני מביאה לפניכם את עיקרי הדברים:

כשילדים נולדים, הם אינם מודעים כלל לזהותם המינית, ואינם יודעים אם הם בנים או בנות, וגם לא מבינים את ההבדלים ביניהם. עד גיל שלוש הם אינם מייחסים כל חשיבות למגדרם, ואכן אין למינם משמעות מלבד המשמעות שאנו, המבוגרים, נותנים לו. רק סביב גיל שלוש יתחילו הילדים להבין שהם שייכים למגדר מסוים, אך עדיין לא יבינו לגמרי את המשמעויות. בשלב זה עדיין לא יהיה הבדל בין המשחקים שיבחרו לעצמם, כך שאם תהיו זבוב על הקיר בגן ילדים, תוכלו לראות שבנים ובנות, גם יחד, משחקים באותם משחקים - החל ממכוניות, דרך קוביות ומשחקים בניה והרכבה, וכלה בבובות ומשפחה.

אור ייני ואיילת נחמיאס ורבין (צילום: אור ייני)
אור ייני ואיילת נחמיאס ורבין | צילום: אור ייני

לשמחתי, הגננות בימינו מודעות מאוד להשפעתן על עתיד הילדים ובחירותיהם התעסוקתיות בהמשך חייהם, וכן לשוביניסטיות האופפת אותנו עדיין, ולכן הגננות חושפות את הילדים לכל פינות הגן, ולכל המשחקים בו ללא הבדל מין ומגדר. בשורה התחתונה, הכוונה היא שאם בעבר היו נוטים לשייך משחקים מסוג מסוים לבנים ומשחקים מסוג אחר לבנות - הרי שהיום כולם מקבלים לגיטימציה לשחק בכל סוגי המשחקים על פי נטיית ליבם האישית, והגננות אף מעודדות את הילדים להתנסות בכל המשחקים על סוגיהם, כדי שיגלו נטיית ליבם מהי.

סביב גיל ארבע מתחילים להראות טוב יותר ההבדלים, כאשר מרבית הבנים מתחילים להימשך למשחקי השתוללות ומלחמה, הכוללים חרבות, כלי נשק, ומשחק סוציו דרמטי בו הם הופכים לגיבורי על ולוחמים, בעוד מרבית הבנות תמשכנה למשחקי בובות ומשפחה. שני המינים ימשיכו לאהוב ליצור, ולשחק במשחקי הרכבה, בדרך כלל, על פי נטיית ליבם האישית - מה שבהחלט יכול להוביל ילדות עם נטיית לב למקצועות טכנולוגיים, לפתח את עצמן בכיוון בהמשך.

אז היכן מתחילה הבעיה? הבעיה מתחילה בתפיסת ההורים את ההבדלים בין בנים לבנות. כאשר הורה רואה את בנו משחק בבובות - אם הוא לא אבא "ליברלי" - הוא יזרוק לו אמירות כמו: "בנים לא משחקים בבובות. בוא קח מכונית/ רובה", בעוד אם בת תשחק במכוניות ומשחקי "זכריים", ואחד מהוריה יגיד לה שאלה משחקים של בנים - הרי שהנה הניצנים מהם היא תבין שזה לא בשבילה. כל כך צעירים, וסופגים כל מילה, כל מבט, כל אינטונציה אשר משדרים להם מה מקובל עליכם ומה לא, ומה מקובל בעולם, והרי חשוב להם להרגיש שייכים.

ואז פונים לטכניון, ושואלים כמה בנות יש בקורס למהנדסי מכונות, והתשובה היא אפס או מקסימום אחת. למה? מכיוון שגם אם הילדה הייתה נמשכת לפירוק והרכבה עוד בגן - הרי שאם הוריה היו מרגישים שזה "לא מתאים לבנות" היא הייתה מרגישה זאת, ופונה לתחום אחר על מנת לא לאכזב את הוריה. חשוב שתבינו עד כמה משמעותית השפעת ההורים על בחירות הילדים בעתיד.

ועוד נקודה למחשבה - אם מצפים מבנות להיות רכות ועדינות, כדי שתהיינה נשים ענוגות כמו בסרטים, הרי שבעצם משדרים להן, שלנהל זה לא מקצוע לנשים. חשוב לזכור, שניהול נתפס כמקצוע גברי, שכן יש בו משהו נוקשה, אבל חשוב לזכור שניהול אינו חייב להיות נוקשה. ישנן דרכים רבות ושונות לנהל. שנית, ישנן בנות שנולדות עם יכולות ניהוליות. פשוט צריך לאפשר להן להיות מי שהן באמת.

אור ייני היא יועצת ומדריכת הורים מוסמכת שפ"י, יועצת שינה מוסמכת, מומחית בהתמודדות עם התפרצויות זעם ובכי, התנהגויות מפריעות ומאתגרות, הפרעות קשב והיפר אקטיביות, ובעיות שינה אצל תינוקות וילדים. שימשה גננת ובעלת גן במשך 15 שנים

>> לכל הטורים של אור ייני - הגננת 

הורים - כל מה שחשוב לכם לדעת