"הפעלת לחץ על הילד להיגמל מזיקה לו"

"זה מפריע לתהליך הגמילה"

על פי דוברות משרד החינוך, המדיניות בנושא היא ש"אין להתנות קבלתם לגן של ילדים בגילאי 3-4 בלתי גמולים בכך שייגמלו. על פי מדיניות משרד החינוך יש לסייע לילדים בלתי גמולים להיגמל באופן הדרגתי במהלך החודש הראשון תוך בניית תכנית משותפת בין הגן לבין ההורים".

דני ג'ורנו, פסיכולוגית חינוכית וסגנית פסיכולוגית ראשית במשרד החינוך, מוסיפה: "ההנחיה של משרד החינוך היא שאמורים לקבל כל ילד באשר הוא, ללא קשר אם הוא גמול או לא. ההמלצה היא לגמול לפני תחילת שנת הלימודים. כאשר זה לא קורה עוזרים להורים ולילדים בתהליך הגמילה ומסייעים להם בעניין. מכיוון שמדובר בילדים בני למעלה משלוש, לפי כל תיאוריה הם אמורים להיות גמולים או בסוף התהליך, ולכן לא אמורה להיות בעיה בעניין זה". ג'ורנו גם מציינת כי הגננות בגנים העירוניים אינן אמורות לקרוא לאמא כאשר הילד מתלכלך.

אז חובה להיות גמולים אין, אבל הורים מעידים כי הציפייה לכך מספיקה והם חשים שיש להם דדליין לגמול את הילד לפני הכניסה לגן העירוני, ומלחיצים בכך את עצמם וגם את ילדיהם. אחת הסיבות ללחץ הזה, היא משום החשש כי שני מבוגרים בלבד בגן העירוני (סייעת וגננת), לא יהיו מסוגלים להיות קשובים מספיק לילד שנמצא בתהליכי גמילה.

"כשילד נכנס כבר לחוץ לגן ויודע שהוא צריך להיגמל ולא מצליח, זה מאוד מלחיץ", אומרת מדריכת ההורים, מיכל דליות. "גם אמא שלו מלחיצה אותו כי היא רוצה שייגמל כבר, אבל זה רק יקשה עליו. יכול להיות שבגלל זה הוא יסתובב עם צואה במכנסיים, כי הוא יודע שמצפים ממנו למשהו אחר. ילדים לא נלחצים אלא אם כן מלחיצים אותם. מבחינת הילד, זוהי מציאות חייו אם הוא גמול או לא, אך אם ההורים לחוצים הם מכניסים את האנרגיה הזאת לבית וזה מפריע לתהליך. אם אין לילד בעיה רגשית גדולה ועמוקה מאוד שמצריכה התערבות רגשית, או אם אין לו בעיה פיזית, הוא אמור להיות גמול בגיל שנתיים-שנתיים וחודשיים, ואפילו קודם. כיום הבעיה היא בעיקר התנהגותית בנושא הגמילה. לכן, כל נושא הגמילה חייב להיעשות ללא לחץ".

ליאת סגל-אפשטיין, יועצת התפתחות, מסכימה עם דליות. "המצב מאוד תלוי בדמויות שנמצאות סביב הילד ומה הן משדרות לו. אם ההורה בלחץ שהילד לא יקבל מענה בגן העירוני לתהליך הגמילה, אז גם הילד יהיה בלחץ. לעומת זאת, אם הילד נכנס לגן כשהוא אינו גמול, וההורים והגננת מקבלים זאת ולא מביאים אותו למצב שהוא נעלב מכך ולא כועסים עליו, אז אין לחץ. שני הגורמים המשמעותיים ביותר שמשפיעים על האופן שבו הילד מגיב לגמילה הם ההורים והגננת. לתהליך הגמילה מאוד חשוב המקום המאפשר והמקום שמבין את הילד, כי בכעס הסיכוי להיגמל מאד קלוש. הוא יקרה, אבל עם המון קשיים בדרך".

סגל-אפשטיין מציינת כי האווירה התומכת והלא מלחיצה חיונית לגמילה. "זה יכול לעשות רק נזק אם לוחצים על ילד שהוא רחוק מלהיות גמול ונשלח לגן עירוני, להיגמל לפני הכניסה לגן. רק כשהילד מראה באמת נכונות אז אפשר להתחיל איתו תהליך גמילה, כי אם הוא לא מוכן לזה זה רק ילחיץ אותו".

>> לעמוד הפייסבוק שלנו עשיתם לייק?

>> מדריך הגמילה השלם