אז החלטתי לקחת יוזמה ולהפתיע אותו. ידעתי שזאת לא תהיה משימה פשוטה, כי בזמן הקצר שנותר בין השעה שהרוקסטאר נכנע למיטה לבין השעה שאבא סמנכ"ל נכנס הביתה – יש לי יותר מדי דברים לארגן. אבל ידעתי שאצליח. הרי אם הצלחתי לעבור שבוע של מבול שבו המוניות תמיד איחרו ועדיין הספקתי להפקיד את הילד בגן ולטוס לעבודה בזמן - קטן עליי.
>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
המשימה: להתיש את הילד
שעת האפס נקבעה לעשר בלילה. זו השעה שבה בדרך כלל הדלת נפתחת והאיש עם המזוודה נכנס הביתה תשוש, רעב ועייף, והתפקיד שלי זה לחפור לו ולהתיש אותו עוד יותר. במקרה שקמתי על הצד הנחמד באותו בוקר, אז גם להאכיל אותו. אמהות מקצועיות כבר יודעות שכשיש ילדים לא מתכננים קדימה - מתכננים אחורה, מה שאומר שמהרגע שאני ויהונתן יצאנו מהגן היו לי ארבע שעות להאכיל אותו ולעייף אותו כדי שיסכים ללכת לישון וייתן לאבא ואמא קצת זמן איכות.
כבר כשאספתי אותו מהגן התחלתי בשטיפת מוח יסודית לגבי הלו"ז הצפוף שתכננתי לו. סיפרתי לו שקבענו עם חבר לשחק קצת (ולרוץ הרבה), אחר כך נלך לאכול ארוחת ערב (כבדה ומזינה במיוחד), תהיה גם מסיבת אמבטיה חמה וארוכה ואז נקרא סיפור אחד שיבחר ונלך לישון – כי לאמא יש משימה סודית והוא השותף שלה להצלחה.
יונצ'וק הסכים חלקית עם התכנית והתחלנו בפעולה. שיחקנו עם עתי חבר שלו, רצנו, קפצנו, עלינו במעלית, ירדנו, ושוב עלינו ושוב ירדנו ושוב עלינו, עד שאמא רצתה הביתה ויונצ'וק וליבו הרחום הזמינו לה "גט קסי". בבית הכנתי לו ארוחה חמה של עוף ותפוחי אדמה. הוא היה ממש מבסוט ושיתף פעולה, ואני הייתי גאה כמו אמא אווזה. השעה היתה שבע וחצי והשלב הבא היה "מסיבת מקלחת", והערב הקונפסט הנבחר היה "מסיבת כדורים" (מומלץ בחום דרך אגב). מה זה אומר? לוקחים מאוהל הכדורים את כל הכדורים וממלאים איתם את האמבטיה. זה תמיד עובד ויונצ'וק נכנס בשנייה פנימה, אפילו שהוא יודע שזה יעלה לו בסבון ומרכך.
אחרי מסיבת הכדורים הפרועה כבר הייתי חצי מתה, אבל הבטחתי לעצמי שלא אסוג מהתכנית המקורית. בעקשנות ובנחישות הכנסתי את יונצ'וק למיטה כולל מסאז', פיג'מה ורדיאטור (ע"ע "רבטור" - החבר החדש של יונצ'וק). התחלתי לספר לו את דירה להשכיר וכשהגענו לקומה השלישית הוא כבר נחר. השעה הייתה 20:30 וקלטתי שיש לי שעתיים ועד עכשיו אני עומדת יפה ביעד. הדלקתי דוד ובינתיים תקתקתי ארוחת ערב כולל יין, נרות והאנטומיה של גריי ברקע. אחר כך טסתי למקלחת, יצאתי לראות שלא שרפתי את הבית וחזרתי שוב לפינישים אחרונים במקלחת (והמבינה תבין).
רוצה קינוח?
זהו, הבית עומד. הנרות זקופים. האוכל לוהט עכשיו רק חסר דבר אחד... והנה רשרוש המפתחות בדלת של מר סמנכ"ל, וחיוך גדול שהוא מבין מה מחכה לו בבית. אבא סמנכ"ל הולך להציץ על המנכ"ל של הבית ומגניב לו נשיקה, אחר כך מתיישב במלכודת הרומנטיקה שלי, מחמיא ומתחיל לאכול. בשלב מסויים חתכתי רגע לחדר, לבשתי את הלנז'רי השחורים הכי סקסיים שיש לי ושלפתי מהארון את המגפיים הפרובוקטיביים שקניתי בהוליווד במיוחד לאירועים כאלה. כשהצצתי לראות שהוא סיים את הארוחה, קלטתי אותו מרוח על הספה והחלטתי ששעת האפס הגיעה. שניה לפני שיצאתי, צעקתי לו מהחדר: "מאמי, איך היה האוכל?", אבל הוא לא ענה. זה לא נראה לי חשוד, כי בכל זאת מדובר בגבר.
יצאתי לי בשיא החושניות, נעמדתי מולו בסלון בלבוש מינימלי בצבע שחור ומגפיים עד הברכיים, וקיוויתי שיבין את הרמז ויתנפל על הקינוח. הוא הביט בי במבט לא ברור ומלמל: "מאמי... מאמי...".
חייכתי ואמרתי: "כן, מאמי...".
"אני לא מרגיש טוב, תזמיני אמבולנס", אמר לי במפתיע.
אם לא הייתי יודעת שמדובר בבנאדם שבמהותו הינו אנטי בתי חולים ורופאים, עוד הייתי לוקחת את זה כמחמאה – "וואוו, אני עוצרת נשימה, איזה מהממת אני, הוא צריך אמבולנס". אבל העובדה הקטנה שהוא תפס את החזה, פלוס מבט חסר האונים שלו גרמו לי לחשוד שזה רציני.
לקח לי בדיוק שניה להתעשת, לקחתי את הטלפון והתקשרתי למגן דוד אדום, שם אמרו שאמבולנס יגיע בתוך 4 דקות. פתחתי את החלון וצרחתי לגברת שרה השכנה שתבוא, כי נזכרתי שיש ילד חמוד שישן במיטה ואין מצב שאשאיר אותו לבד. הכנתי תיק קטן לבית החולים ועוד לא הספקתי לזרוק עליי חולצה כשהדפיקה בדלת נשמעה. בכניסה עמדו שני פרמדיקים שהסתכלו עליי קצת בהלם, לא ידעתי מה להגיד. כשהם שאלו מה קרה לו, לא ממש רציתי לספר אז רק אמרתי שזה פתאום קרה והלכתי ללבוש את הבגדים הכי חנניים שמצאתי בארון, כולל משקפי ראייה שלא הרכבתי 3 שנים.
את הערב ההוא סיימנו במיון. למזלנו, זה לא היה התקף לב וגם לא משהו חמור מדי (ברשותכם, אנחנו נשמור על חיסיון רפואי). אולי הלילה הזה לא נגמר בדיוק כמו שתכננתי, אבל היי, לכל החולים שלום ולפחות ניסיתי. האמת? שגם לישון ביחד במיון על מיטת בית חולים יכול להיות ממש רומנטי בחורף כזה. או שהייתי ממש עייפה. בקיצור, אל תנסו את זה בבית.