תחושת הבטן שלא נעלמת: מתי כדאי לבדוק אם מדובר באוטיזם

עם המודעות הגוברת לאבחונים בגיל צעיר, הורים רבים מתלבטים האם ומתי לפנות לאבחון עם ילדם. פנייה כזו בגיל הרך היא צעד שנועד להיטיב עם הילד. האבחון מאפשר להורים ולסביבה להבין אותו טוב יותר, את האופן שבו הוא חווה את העולם ואת סוג התמיכה שתסייע לו להתפתח בצורה הטובה ביותר.

הורים רבים מוצאים את עצמם עסוקים ודואגים לגבי התפתחות ילדם. לעיתים זו תחושת בטן שקשה להסביר, לעיתים הערה שמגיעה מצוות הגן או מטיפת חלב, ולעיתים השוואה טבעית לילדים אחרים בני אותו גיל. מחשבות אלו עלולות להיות מלוות בדאגה, בלבול ולעיתים גם פחד, במיוחד כאשר עולה המחשבה על "הרצף האוטיסטי".

מה זה בכלל "הרצף האוטיסטי"?

המושג "הרצף האוטיסטי" מתאר שונות נוירו-התפתחותית, המתבטאת בדרכים מגוונות מאוד אצל ילדים שונים. המילה "רצף" מדגישה את העובדה שאין תבנית אחת לאוטיזם ואין דרך אחת שבה הוא בא לידי ביטוי. כל ילד וילדה על הרצף הם עולם ומלואו, עם חוזקות, אתגרים, סגנון תקשורת וצרכים ייחודיים.

יש ילדים שיתקשו ביצירת קשר עין אך יביעו עניין באנשים סביבם. אחרים ישתמשו בשפה עשירה אך יתקשו להבין רמזים חברתיים. ויש ילדים שיזדקקו למסגרת ברורה ויציבה כדי להרגיש בטוחים. גם קצב ההתפתחות, מידת הקושי ורמת התמיכה הנדרשת משתנים מאוד מילד לילד, וזו בדיוק משמעותו של המושג "רצף".

באילו תחומים עשויים להופיע קשיים?

לצד השונות הרבה בין ילדים, מקובל להתייחס למספר תחומים מרכזיים שבהם עשויים להופיע קשיים כחלק מהאוטיזם.

בתחום התקשורת החברתית, לעיתים נראה קושי ביצירת קשר הדדי, ביוזמה של אינטראקציה עם אחרים, בתגובה לקריאה בשם או בשיתוף חוויות ורגשות. חשוב להדגיש כי בניגוד לדעה הרווחת, ילדים רבים על הרצף דווקא רוצים קשר ומעוניינים בקרבה לאחרים. הקושי אינו ברצון, אלא בהבנה של הכללים החברתיים העדינים שמאפשרים ליצור קשר ולשמור עליו לאורך זמן.

בתחום ההתנהגות, המשחק והגמישות, עשויים להופיע דפוסים חזרתיים או נוקשים, צורך בשגרה קבועה, קושי במעברים בין פעילויות או תגובות חזקות לשינויים. לעיתים המשחק מצומצם או תבניתי יותר, והילד עשוי להזדקק לתיווך ועידוד כדי להרחיב את מגוון המשחקים ולהתמודד בגמישות עם מצבים חדשים.

חשוב לזכור: הופעה של מאפיין בודד או קושי נקודתי אינה מעידה כשלעצמה על אוטיזם. תהליך האבחון נשען על הסתכלות רחבה, מתמשכת ורב-תחומית, שבוחנת את תפקודו של הילד במגוון תחומים ובהקשרים שונים, לאורך זמן.

סימנים מוקדמים ודגלים אדומים בגיל הרך

כאשר מדברים על סימנים מוקדמים של אוטיזם, חשוב לזכור שאין סימן בודד שמעיד על כך. בגיל הרך ילדים מתפתחים בקצב שונה זה מזה, והתנהגויות מסוימות שנפגוש אצל ילדים על הרצף האוטיסטי יכולות להופיע גם אצל ילדים עם התפתחות תקינה. לכן חשוב להסתכל על התמונה הכוללת לאורך זמן, ולא על התנהגות אחת בפני עצמה. יחד עם זאת, היכרות עם תחומים מרכזיים בהתפתחות יכולה לעזור להורים לדעת מתי כדאי להתייעץ.

בתחום הקשר והתקשורת, לעיתים נראה העדפה לשחק לבד, קושי להצטרף למשחק משותף, תגובה מועטה לקריאה בשם, קשר עין מצומצם או שימוש מועט במחוות כמו הצבעה ובקשת עזרה.

בתחום השפה והדיבור, לא רק מספר המילים חשוב אלא גם האופן שבו הילד משתמש בהן. למשל, שפה שאינה הדדית, חזרה על תכנים או קושי לפנות לאחר כדי ליצור קשר.

בתחום המשחק ותחומי העניין, עשוי להופיע משחק חזרתי או מצומצם, עניין ממוקד במיוחד בנושאים מסוימים וקושי לגוון או להרחיב את המשחק.

בתחום הוויסות והגמישות, עשוי להופיע קושי במעברים בין פעילויות, תגובות חזקות לשינויים, ולעיתים תנועות חזרתיות כמו נפנופי ידיים או הליכה על קצות האצבעות.

בתחום התגובות החושיות, עשויה להופיע רגישות יתר או חיפוש מוגבר של גירויים, למשל במגע, רעש, מרקמים או מזון.

כאשר מספר סימנים מצטברים לאורך זמן, מופיעים גם בבית וגם במסגרת החינוכית ומשפיעים על התפקוד היומיומי, זו סיבה טובה לפנות לייעוץ מקצועי. פנייה כזו אינה מחייבת אבחנה, אלא מאפשרת להבין טוב יותר את צרכיו של הילד ולקבל הכוונה מתאימה.

מתי כדאי לפנות לאבחון?

כדאי לשקול פנייה לאבחון כאשר עולים קשיים במספר תחומים בהתפתחותו של הילד, או כאשר ניכר פער מתמשך בין תפקודו לבין בני גילו.

לעיתים זו אינה נקודה אחת ברורה, אלא תחושה מצטברת, משהו שמרגיש "לא לגמרי מסתדר" לאורך זמן. גם תחושת בטן הורית שחוזרת ואינה חולפת היא סיבה ראויה לעצור ולהתייעץ.

בנוסף, כאשר צוות הגן או אנשי טיפת חלב מעלים דאגה או ממליצים על בירור, מומלץ להקשיב ולבחון את הדברים לעומק.

איך נראה תהליך האבחון בגיל הרך?

עבור הורים רבים, עצם המילה "אבחון" מעוררת חשש. חשוב לדעת כי האבחון בגיל הרך הוא תהליך רגיש, הדרגתי ומקיף, שמטרתו להבין את הילד בהקשר הרחב של חייו, ולא רק למפות קשיים.

התהליך כולל מפגשים עם הילד והוריו, תצפיות, משחק משותף ושימוש בכלים סטנדרטיים להערכה התפתחותית. האבחון נשען על קבלת מידע ממקורות שונים, בהם ההתנהלות בבית ובמסגרת החינוכית. חשוב לדעת כי תהליך זה מתייחס גם לחוזקות וליכולות של הילד, לא פחות מאשר לקשייו.

מי מוסמך לאבחן ואיפה זה נעשה?

אבחון של הרצף האוטיסטי מתבצע על ידי אנשי מקצוע שהוכשרו לכך ומוכרים על ידי משרד הבריאות: רופא או רופאה התפתחותיים, נוירולוג או פסיכיאטר ילדים, וכן פסיכולוג או פסיכולוגית שהוסמכו לאבחון אוטיזם.

האבחון יכול להתבצע במכונים להתפתחות הילד של קופות החולים, ביחידות ציבוריות או במסגרות פרטיות. חשוב לוודא כי האבחון נעשה בהתאם לסטנדרטים המקצועיים הנדרשים.

לעיתים קיימים זמני המתנה, בעיקר במערכת הציבורית, אך גם בתקופה זו ניתן לקבל ייעוץ, הדרכה ולעיתים להתחיל ליווי או התערבות תומכת.

מה קורה אחרי האבחון?

עם סיום תהליך האבחון מתקיימת שיחת משוב עם ההורים, שבה נמסרים הממצאים וההתרשמות הקלינית. כאשר מתקבלת אבחנה של הרצף האוטיסטי, האבחון עצמו מסתיים, אך למעשה מתחיל שלב חדש.

בהמשך נבנית לרוב תוכנית טיפול מותאמת אישית, המבוססת על הצרכים, החוזקות והאתגרים של הילד. התוכנית עשויה לכלול הפניות לגורמי טיפול שונים, התאמות במסגרת החינוכית והמשך ליווי ומעקב.

ליווי ההורים הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך. שאלות, התלבטויות והמעורבות הנדרשת מהווים מרכיב מרכזי בבניית קשר בטוח ומיטיב עם הילד ובהתמודדות היומיומית.

מחקרים וניסיון קליני מראים כי התערבות מוקדמת בגיל הרך עשויה לתרום משמעותית להתפתחות בתחומי התקשורת, המשחק והוויסות הרגשי, שכן בגילאים הצעירים קיימת גמישות מוחית גבוהה במיוחד המאפשרת למידה, הסתגלות ורכישת מיומנויות חדשות.

פנייה לאבחון בגיל הרך אינה תווית, אלא הזדמנות. הזדמנות להבין טוב יותר את הילד, לזהות את צרכיו וחוזקותיו ולבנות עבורו סביבה מותאמת ומחזקת שבה יוכל לממש את הפוטנציאל הייחודי שלו. ולמשפחה כולה לצעוד קדימה עם יותר ביטחון, ידע ושקט.

הכותבות הן עדי שמיע-עצמון, פסיכולוגית קלינית והתפתחותית מומחית, ליעד גרוס, פסיכולוגית בהתמחות התפתחותית, ועדן אלוני, פסיכולוגית בהתמחות התפתחותית, מהמכון להתפתחות הילד במרכז שניידר לרפואת ילדים מקבוצת כללית