כך תינוקות מגלים שיש להם השפעה על העולם

מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת תל-אביב מצא כי כבר מגיל ארבעה חודשים תינוקות מעדיפים להביט באובייקטים שמגיבים ישירות למבט שלהם. ממחקר עולה כי תינוקות אינם נמשכים רק לגירויים חדשים או מפתיעים, אלא מגלים העדפה למצבים שבהם המבט שלהם עצמו גורם למשהו לקרות. "עצם היכולת להשפיע על הסביבה, גם כאשר התוצאה צפויה לחלוטין, מתגמלת מאוד תינוקות צעירים. זהו המימוש הראשון אצל תינוקות של העיקרון שלפיו ניבוי מוצלח של תוצאה, הנובעת מפעולה עצמית, מחזק את הקשב וההתנהגות", אומרת הדוקטורנטית טל רביד-רוט מאוניברסיטת חיפה, שהובילה את המחקר.

העדפתם של תינוקות למצבים של שליטה והשפעה משתלבת בדיון רחב יותר בחקר ההתפתחות המוקדמת, העוסק באופן שבו תינוקות מפנים קשב ולומדים על סביבתם. במשך שנים רווחה במחקר ההנחה כי תינוקות נמשכים בעיקר לגירויים המאזנים בין הצפוי למפתיע – כאלה שאינם מוכרים לחלוטין אך גם אינם אקראיים. גישה זו הדגישה את תפקיד ההפתעה והחידוש כמנועים מרכזיים של קשב ולמידה בגיל הרך. במחקר הנוכחי ביקשו פרופ' ברוך עיטם ורביד-רוט מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, עם ד"ר שגיא יפה-דקס מאוניברסיטת תל־אביב וחוקרים נוספים, לבדוק אם מקור הניבוי עצמו הוא גורם מכריע בעיצוב הקשב בגיל הינקות – כלומר, אם תינוקות מעדיפים מצבים שבהם הם יוצרים שינוי בסביבה, לעומת מצבים שבהם השינוי מתרחש באופן חיצוני ועצמאי, גם כאשר רמת הניבוי זהה.

המחקר כלל שני ניסויים נפרדים, שבהם נבדקו 43 תינוקות בני ארבעה עד 12 חודשים. במהלך הניסויים הוצגו לתינוקות אובייקטים חזותיים פשוטים על מסך מחשב, והחוקרים מדדו את משך ותדירות ההסתכלות שלהם באמצעות מערכת מתקדמת למעקב עיניים. שיטה זו אפשרה לבחון באופן ישיר ולא פולשני לאן מביט התינוק, כמה זמן הוא מתמקד בכל אובייקט, וכיצד משתנים דפוסי הקשב שלו בהתאם לאופי הקשר בין מבטו לבין התגובה החזותית המופיעה על המסך.

מתוצאות המחקר עולה כי תינוקות העדיפו בעקביות להביט באובייקטים שהגיבו ישירות למבטם. העדפה זו נמצאה אצל תינוקות בכל טווח הגילים שנבדק, והיתה בולטת במיוחד אצל התינוקות הצעירים יותר במדגם. היא הופיעה גם כאשר התגובה היתה צפויה לחלוטין ולא כללה כל אלמנט של הפתעה.

החוקרים מסיקים כי עצם היכולת של התינוק לגרום לשינוי באמצעות המבט משמשת גורם מתגמל בפני עצמו, ואינה תלויה רק בחידוש או באי ודאות של הגירוי. "כבר בתחילת חייהם תינוקות מחפשים מצבים שבהם הם יכולים לראות בבירור שהפעולות שלהם יוצרות תוצאה. חוויית שליטה וניבוי מוצלח של תוצאה הם רכיבים יסודיים בהתפתחות הקשב והלמידה בגיל הינקות, ומציעים נקודת מבט חדשה על הדרך שבה תינוקות לומדים על הקשר בינם לבין העולם שסביבם".

"במחקר מצאנו שכבר בגיל ארבעה חודשים, עוד לפני שתינוק יכול להזיז חפצים סביבו הוא כבר לומד שהוא עצמו גורם לדברים לקרות בעולם, ואף מעדיף מצבים כאלה של שליטה", מוסיפה רוט. "תינוקות קטנים מאוד למדו שהמבט שלהם יכול לגרום לאובייקט לזוז על המסך. זו למידה מורכבת יחסית של קשר בין פעולה לתוצאה, במיוחד כשמדובר בפעולה עדינה ולא אינטואיטיבית כמו מבט. מעבר לכך, כשהיתה להם אפשרות לבחור, התינוקות העדיפו לגרום לתנועה בעצמם, במקום לצפות בתנועה שמתרחשת ללא תלות בהם. במילים אחרות, היכולת להשפיע ולשלוט במה שקורה סביבם היתה עבורם מושכת במיוחד".

"גם בשלב מוקדם מאוד של החיים, תינוקות אינם פסיביים. הם מחפשים להבין היכן יש להם השפעה והיכן העולם מגיב אליהם, ומעדיפים מצבים צפויים שבהם הם יכולים ללמוד: כשאני עושה משהו – משהו קורה". לדבריה, המחקר מסביר מדוע לעיתים תינוק מתעקש לחזור שוב ושוב על אותה פעולה קטנה – מבט, תנועה או קול. עבורו, זו אינה חזרה סתמית, אלא דרך לגלות שיש לו השפעה על העולם שסביבו.

אז בפעם הבאה שהתינוק שלכם "רק מסתכל", ייתכן שהוא עושה את אחד הדברים החשובים ביותר בהתפתחות שלו: מגלה שיש לו מקום, כוח והשפעה בעולם.