האם לתינוק יש הורה מועדף מהרגע שהוא נולד?

תינוקות לא יכולים לדבר או להסביר מה הם צריכים, אך מחקר חדש מגלה שיש להם ציפיות ברורות מההורה שלהם – עוד לפני שהם בני שנה. זו לא תחושה כללית או רעיון מעורפל: מדובר בציפייה ממשית להתנהגות מסוימת, שנבנית כבר בגיל ארבעה חודשים.

המחקר נערך בהובלתה של ד"ר טלי פרנקל, מבית הספר ברוך איבצר לפסיכולוגיה ביחד עם ד"ר שילי אפטקר בן-דורי במכון לגיל ינקות ע"ש זיאמה ארקין, אוניברסיטת רייכמן, ובשיתוף פרופ' נעמה עצבה-פוריה ממרכז דואט, אוניברסיטת בן גוריון. החוקרות עקבו אחרי 72 אימהות ותינוקות, ורצו לבדוק אם כבר במהלך השנה הראשונה נוצרים אצל התינוק ייצוגים מוקדמים של קשר. המחקר בחן את האינטראקציה הטבעית בין האם לתינוק - איך האם קשובה, זמינה רגשית, מחזיקה ומגיבה - ואז בדק איך התינוק מגיב למצבים שבהם "דמות הורה" מגיבה או לא מגיבה למצוקה.

בגיל ארבעה חודשים ביקרו החוקרות את האימהות בביתן וצפו בחמש דקות בלבד של משחק. כאן נמדדה "התנהגות בסיס בטוח" - עד כמה התינוק חווה את האם כדמות שניתן לסמוך עליה. כשהתינוקות הגיעו לגיל עשרה חודשים, הם צפו באינטראקציה עם תינוק דובי: הבייבי-דובי בוכה, וההורה יכול לנחם או להתעלם. החוקרות מדדו כמה זמן כל תינוק הסתכל על כל גרסה, והיו גם שלב שבו התינוק בחר לאיזו בובה להושיט.

התוצאות היו ברורות: כמעט כל התינוקות ציפו שההורה יתקרב לדוברי הבוכה, והסתכלו יותר זמן על הסצנה שבה ההורה לא ניגש – כאילו משהו בה היה "לא נכון" בעיניהם. בשלב הבחירה, חלקם הגדול בחרו בבובה שמייצגת הורה מגיב, בהתאם לציפיותיהם מהסצנות שראו.

על פי החוקרות הציפייה הזו קשורה ישירות לחוויות מוקדמות. תינוקות שחוו בגיל ארבעה חודשים אימהות רגישות ותומכות – היו גם אלה שבגיל עשרה חודשים ציפו להתנהגות מגיבה ודיברו עם הדובי. כלומר, כבר בחודשים הראשונים לחיים מתחיל להיווצר "סיפור פנימי" על איך מבוגר אמור להגיב.

המחקר נותן לנו דרך חדשה להבין איך נבנים היחסים בשנה הראשונה. במקום לראות את התינוק כמי שמגיב רק למה שקורה באותו הרגע, אפשר לראות אותו כיצור שמארגן תבניות, שומר זיכרונות רגשיים ומבין את העולם החברתי שסביבו. אפילו מופע פשוט עם דובי מאפשר להבחין במה שהתינוק "מצפה" לראות ומה לא.

למרות המדגם הקטן והמסגרת המוגבלת, במשפחות "לא בסיכון" עם רמות תגובתיות גבוהות - היו הבדלים משמעותיים בין תינוק לתינוק, והבדלים אלה קשורים ישירות להתנהגות האם. החוקרות מדגישות שזה לא אומר שהתינוק קובע באותו הרגע את כל יחסיו לעתיד, אבל כן מראה שיש משמעות לאיך מבוגר מגיב לעולמו הקטן של תינוק.

המשמעות לכך רחבה: אם תינוק בן עשרה חודשים כבר מצפה שהדמות המטפלת תיגש אליו כשהוא במצוקה, זו עשויה להיות לבנה חשובה במערכת היחסים העתידית שלו עם העולם. החודשים הראשונים אינם רק "התחלה רכה" – הם תקופה שבה התינוק קולט, מסכם ומארגן את מה שהוא חווה.

החוקרות קוראות להמשך מחקר בקבוצות מגוונות ובשילוב כלים אחרים להערכת התקשרות. כלי המופע עם הדובי עדיין דורש בדיקה נוספת, אך הוא נותן חלון נדיר לעולם שלפני מילים, זחילה או הליכה: העולם של תינוק שבונה לעצמו מושג על אמון, תגובה ודמות שמגיעה אליו. בסופו של דבר, הפשטות היא האנושית ביותר: תינוקות לומדים, שומרים, מעבדים ומצפים – הרבה מוקדם יותר ממה שחשבנו.