האם צריך ללמד קריאה כבר בגן?

אחת השאלות שמעסיקות לא מעט הורים לילדי גן היא: האם נכון לעסוק בקריאה ובכתיבה כבר בגיל הרך? מצד אחד, ברור שקריאה היא מיומנות מרכזית להמשך הלימודים. מצד שני, יש חשש מובן להפוך את הגן לבית ספר קטן, לתת לילדים דפי עבודה, ללחוץ עליהם לזהות אותיות ולקרוא מילים לפני שהם בשלים לכך. החשש הזה חשוב, אבל הוא גם עלול לבלבל. משמעותו של קידום אוריינות בגיל הרך אינו ללמד ילדים לקרוא באופן פורמלי, אלא לאפשר להם להכיר את העולם הכתוב באופן טבעי, מסקרן, רגשי ומשחקי.

ילדים חיים בתוך עולם מלא בכתב. הם רואים שלטים ברחוב, שמות על מגירות בגן, הודעות בטלפון, ספרים, פתקים, רשימות קניות, הזמנות ליום הולדת ושמות על ציורים. הרבה לפני שהם יודעים לקרוא, הם מתחילים להבין שלכתב יש תפקיד. הוא מוסר מידע, מזכיר לנו דברים, משמח, מזמין, מסמן בעלות, מספר סיפור. זו בעצם תחילת האוריינות.

כשמדברים על אוריינות בגיל הרך, לא מדברים רק על אותיות. מדברים על אוצר מילים, על הבנת סיפורים, על היכולת להקשיב לרצף של עלילה, על זיהוי צלילים במילים, על חריזה, על היכרות עם ספרים, על הבנה שלשם יש צורה כתובה, ועל ההבנה החשובה שמילים כתובות מייצגות משהו בעולם.

החשיבות של כל זה גדולה. ההישגים האורייניים של ילדים בגיל הגן, כמו מודעות לצלילי השפה, היכרות עם אותיות, אוצר מילים והבנת סיפורים, קשורים להישגים המאוחרים שלהם בקריאה ובהבנת הנקרא במשך שנות הלימוד. כלומר, מה שנבנה בגיל הרך אינו נשאר רק בגן. הוא יוצר תשתית לביטחון, להבנה, ללמידה ולהצלחה בבית הספר.

במחקר שערכתי על ילדים שקראו עוד לפני הכניסה לבית הספר עלה, כי הקריאה המוקדמת לא הופיעה בדרך כלל מתוך הוראה פורמלית, אלא מסביבה עשירה בכתב ובספרים, וממבוגרים שנענו לסקרנות של הילדים. אלו היו ילדים ששאלו שאלות על אותיות ומילים, נתקלו בספרים ובכתב כחלק מחיי היומיום, וקיבלו ממבוגרים סביבם עידוד, הסבר ותמיכה. דבר זה חשוב, משום שהוא מזכיר לנו שילדים אינם זקוקים בהכרח לשיעור קריאה כדי להתקרב לעולם הכתוב. הם זקוקים למבוגרים שמזהים רגעים של סקרנות, עונים לשאלות, מציעים רמזים, ומאפשרים להם להתנסות.

במשך שנים קריאת ספרים לילדים נתפסה כפעילות המרכזית לקידום אוריינות, ובצדק. קריאת ספרים היא אחת המתנות הגדולות שמבוגר יכול לתת לילד. היא מעשירה שפה, מפתחת דמיון, מזמנת שיחה, מקרבת בין הילד למבוגר ומכניסה את הילד לעולם של סיפורים, רגשות ורעיונות. אבל קריאת ספרים אינה מספיקה. במהלך קריאת ספרים אנחנו מתמקדים בדרך כלל בעלילה, בדמויות, באיורים ובמילים חדשות. טבעי פחות לעצור באמצע סיפור ולדבר על אותיות, צלילים או מבנה של מילה, ובצדק, כי עצירה כזו עלולה להשפיע כל החוויה הסיפורית.

כאן נכנסת לתמונה פעילות שאין מדברים עליה מספיק, אבל היא חשובה מאוד: כתיבה עם ילדים. לא כתיבה נכונה ומושלמת, אלא כתיבה טבעית שנולדת מתוך צורך אמיתי. ילד שרוצה להכין שלט לחנות במשחק, לכתוב פתק לחבר, לסמן על ציור את שמו, להכין רשימת מצרכים לפינת הבית או לכתוב הזמנה למסיבה בגן פוגש את הכתב במקום שבו הוא נמצא, בתוך פעולה שיש לה משמעות.

רגעים קטנים שמקדמים קריאה וכתיבה:

קראו עם הילדים, לא רק לילדים: בזמן קריאת ספר אפשר לעצור מדי פעם ולשאול שאלה אחת טובה, לא כמבחן הבנה אלא כהזמנה לשיחה. למשל, מה לדעתך הדמות מרגישה עכשיו? למה היא עשתה את זה? מה אתה היית עושה במקומה? שאלות כאלה מחזקות הבנה, שפה וחשיבה.

שחקו עם צלילים ומילים: אפשר לשחק בחרוזים באוטו, לחפש מילים שמתחילות באות הראשונה של שמו של הילד, לפרק מילה לצלילים או לשים לב לצליל הראשון במילה. זו דרך טבעית לפתח מודעות לצלילי השפה, בלי דפי עבודה ובלי תחושת מבחן.

חפשו אותיות בסביבה: שלטים ברחוב, שמות על מגירות, תוויות על אריזות ושמות של בני משפחה הם הזדמנויות פשוטות להפנות את תשומת הלב לכתב. לא צריך להפוך כל שלט לשיעור, מספיק לומר מדי פעם: "הנה האות שמתחילה את השם שלך", או "המילה הזו ארוכה יותר מהמילה הזו".

אפשרו לילדים לכתוב: ילד יכול "לכתוב" רשימת קניות, להכין שלט לחדר, לחתום על ציור, לכתוב פתק לסבא וסבתא או להכין הזמנה למשחק. גם אם הכתיבה חלקית, הפוכה או לא תקנית, היא חשובה. דרכה הילד מבין שלכתיבה יש תפקיד, ושאפשר להשתמש בה כדי לומר משהו לאחרים.

אל תמהרו לתקן: ילד שמתנסה בכתיבה לא צריך לשמוע מיד מה לא נכון, איזו אות חסרה או למה המילה לא כתובה כמו שצריך. עדיף לחזק את החשיבה שמאחורי הניסיון: "חשבת על הצליל הראשון", "מצאת אות מהשם שלך", "כתבת כדי שמישהו אחר יבין". כך הילד לומד שהכתיבה שלו בעלת ערך, גם כשהיא עדיין ראשונית.

תנו רמזים במקום לעשות במקומו: כשילד שואל איך כותבים מילה, לא חייבים מיד לכתוב עבורו. אפשר לשאול: מה שומעים בהתחלה? איזו אות יכולה להתאים לצליל הזה? יש אות שאתה מכיר שנשמעת ככה? הרמז הקטן הזה מאפשר לילד לחשוב, לנסות ולהרגיש שהוא שותף אמיתי לפעולה.

שמרו על חוויה נעימה: המפגש עם אותיות, ספרים וכתיבה צריך להישאר קשור לסקרנות, משחק, קשר והנאה. אם הילד עייף או לא מעוניין, אפשר לעצור. אין צורך להספיק חומר או להגיע לתוצר מושלם. העיקר הוא לבנות יחס חיובי ובטוח לעולם הכתוב.

בסופו של דבר, איננו מצפים שילד יסיים גן חובה כקורא מיומן. חשוב יותר שהוא יגיע לעולם הקריאה עם סקרנות, ביטחון, היכרות ושמחה. גן טוב ובית תומך אינם הופכים את הקריאה למשימה מלחיצה, אלא פותחים לילד דלת לעולם הכתוב. כשהדלת הזו נפתחת בעדינות, דרך ספרים, משחקים, שיחה וכתיבה טבעית הילד לומד לא רק לקרוא בעתיד, אלא גם להרגיש שהשפה הכתובה שייכת לו.

הכותבת היא מרצה, חוקרת ומדריכה פדגוגית במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט ובמכללת חמדת. מחקריה עוסקים בהבנת הקשרים שבין הורים, מורים וילדים, פיתוח מיומנויות כתיבה ואוריינות, תוך התמקדות בתיווך חינוכי ורגשי. ד"ר בסר־בירון שימשה מדריכה ארצית בתחום השפה באגף לחינוך קדם יסודי במשרד החינוך