אורטל דול הייתה בנסיעה יחד עם בתה בת החודש, כשתפסה אותן אזעקה, והיא החליטה לצלם את רגעי הפחד.

שום דבר לא מכין אמא לרגע כזה.

"לגמרי, מטורף. מפחיד".

ספרי על הסיטואציה, איפה זה היה, מה קרה שם?

"חזרנו הביתה משבת אצל סבתא, ובעצם לא רצינו להשאיר אותה לבד אז ככה נסענו ברכב,  שלוש אזעקות תפסו אותנו, באמצע הדרך, זו הייתה השלישית".

איפה זה תפס אתכם?

"בכביש, כביש ראשי. אנחנו שומעים את האזעקה מבאר יעקב לראש העין, ממש לפני כביש 4. ואנחנו  עם הילדה, לא מבינים מה עושים כי אין איזה מקום מוגן ואין מבנה שנוכל להסתתר בו, ואז הסתכלנו לצדדים לראות מה אנשים אחרים עושים. הייתה שם ניידת משטרה שבעצם עקבנו אחרי השוטרים לאן הם הולכים, רצנו לבין הבטונדות האלו, בגדר הפרדה, וניסינו להתחבא שם. מהלחץ לא עשינו את הדברים כמו שצריך, ולא נשכבנו על הילדה, אבל לפחות אמרנו שזה יהיה ככה באמת כמה שיותר מוגן וכמה שיותר טוב כדי להגן עליה. להגן גם על עצמנו, כן? אבל היא בת חודש וחצי וזה אחד הדברים הכי הכי מפחידים שחוויתי בחיי".

התמונה הזאת מצמררת. נמצא איתנו נציג פיקוד העורף, אל"מ (מיל') ירון בר דיין. מה עושים במקרה כזה?

"כשאנחנו בנסיעה, אז כל אחד לפי האיזור שלו, יש  את הזמן שעומד לברשותו. מה שאנחנו צריכים לעשות זה לעצור הכי מהר והכי בטוח שאנחנו יכולים, להוציא את התינוק אם אנחנו מספיקים בזמן שעומד לרשותנו כמובן, להתרחק אל מעבר לשולי הכביש כי מכונית אחרת שתבוא לחנות עלולה לסכן אותנו אם נהיה על יד האוטו, וגם הרכב הוא מסוכן כי יכול להתלקח. אם יש גדר הפרדה - לעבור את גדר ההפרדה, בדיוק מה שהם עשו".

ואחיזת התינוקת? ככה צריך לעשות?

"ככה אני הייתי עושה עם תינוק שלי. הייתי נשכב מעליו ושומר עליו, משכיב אותו ונשכב מעליו, שם ידיים על הראש, כך צריך לנהוג".

אורטל, את מחליטה לתעד את זה, שתפי בהחלטה הזאת.

"כן. ממש כמה דקות לפני שיצאנו הביתה ראיתי בעצם את ההסברה שהיא נגד ישראל, ומה שקורה בעולם וגם לצערנו גם בארץ בכל מיני מקומות כמו סכנין וכו', כשבעצם הם נותנים את ההסברה שלהם, הם מעלים לטיקטוק ולפייסבוק, ולכל שאר הרשתות החברתיות בעצם את התיעודים שלהם".

"אמרתי לעצמי איפה התיעודים שלנו? אני רואה פחות תיעודים מהצד שלנו ובאמת כדאי שכן יהיו.הרגשתי שזאת הזדמנות באמת להראות איך אנחנו חיים כאן במדינה שלנו. גם הצפתי את הפוסט הזה שהעלתי בפייסבוק, הצפתי אותו גם לחברות שנמצאות בארצות הברית, חברות שמקושרות  בוושינגטון, ויש גם כל מיני חברות שהן קצינות בצה"ל,  באמת להעביר את הדברים האלה כמה שיותר".

יצאת כבר מאז עם התינוק מהבית?

"אני לא נוסעת איתה לשום מקום כרגע ברכב, אם זה לא באמת באיזור שלנו ברדיוס האיזורי שלנו אני גרה בראש העין, ויש לנו פה הכל, אין לנו צורך לנסוע. נסענו סך הכל לסבתא, זה הדבר הכי טריוויאלי וטוב לעשות. הסבתא הזאת בעצם נמצאת לבד. אני מרגישה שבמדינה שלי אני צריכה להצטדק כדי לעשות את זה".

"מבחינת המעשה שלי ומה שעשיתי, אני חושבת שכל אחד מאיתנו במדינת ישראל שחווה את הדבר הזה, את המלחמה הזאת, כבר זה היה בעבר לתושבי הדרום, היום אנחנו כבר חווים את זה במרכז ויש גם כל מיני אזעקות גם בצפון, צריך לתעד ולהעביר את המסר הזה, צריך להראות".

"כל ההפגנות האלה שנעשות בלונדון כנגד ישראל, וכל הטיקטוקים שיוצאים, אין ברירה. צריך לעשות מלחמת הסברה תקשורתית כנגד ,כי אנחנו באמת מצטיירים פה ממש ממש לא טוב וזה לא נכון. יום לפני אני והבן זוג שלי הגענו לוויקטורי בבת ים, המקום שבו בעצם בוצע ונדליזם ובאמת פגעו לו במקום, ולחצנו לו יד, פנינו לשלום, אנחנו חיים עם ערבים, עם מוסלמים, נוצרים, עם כולם אנחנו חיים ביחד ובשותפות ובאמת עובדים איתם ובאמת חבל שממקרה כזה הייתי חייבת ללכת וללחוץ לו יד לבן אדם הזה".