מאי אורן חכמון (28), אמא ל-2 מאשקלון, למדה על בשרה שאין דבר מדויק יותר בעולם מאשר אינטואיציה של אמא. "ילדתי לפני חודשיים בת מהממת בלידה תקינה והכול היה מעולה. כשהיא הייתה בת שבועיים וחצי בערך, ראיתי שמדי פעם היא מקיאה אחרי האוכל או לפעמים באמצע האוכל. הלכתי לרופאת הילדים, היא אבחנה ריפלוקס קל והחליפה לה את האוכל לאנטי-ריפלוקס. מיכאלה הייתה בסך הכול בת שבועיים והיא כל הזמן סבלה מגזים, שהיו נראים לי הגיוניים, כי לכל התינוקות בגיל הזה יש. בעקבות רופאת הילדים החלפתי לה את התזונה לתמ"ל (תחליף מזון לתינוק) אחר. ככה עברו עוד שבועיים, אבל הילדה המשיכה להקיא מדי פעם ולפלוט".

כאשר מאי ראתה שלמרות החלפת התמ"ל, מיכאלה ממשיכה להקיא והמצב לא משתפר - היא נסעה איתה לתחנת טיפת חלב. "בוקר אחד קמתי והרגשתי בלב שלי שמשהו לא תקין. נסעתי לטיפת חלב כדי לעשות מעקב שקילה. כמובן, מיכאלה לא עלתה במשקל מאז השקילה האחרונה. בטיפת חלב אמרו לי לחזור לרופאת הילדים, וזה בדיוק מה שעשיתי. נסעתי משם ישר לרופאת הילדים בקופת החולים. הרופאה בדקה אותה והכול היה נראה על פניו בסדר, חוץ מעניין המשקל. היא הכניסה אותנו לרופאת הגסטרו בחדר הסמוך. רופאת הגסטרו בדקה את מיכאל ושאלה כל מיני שאלות. בסוף היא אמרה לי שהיא רוצה שנעשה צילום בטן וכליות, ליתר ביטחון, וגם המליצה לנו להחליף לתמ"ל אחר, נוסף, שלישי. היא רצתה שנבדוק רגישות לחלב".

"הם אמרו לי שהצלתי לה את החיים"

מאי קיוותה וייחלה שהמצב ישתפר, אך לא כך היו פני הדברים. יום למוחרת, כאשר מיכאלה לא הפסיקה להקיא אחרי כל ארוחה, היא פשוט ארזה תיק ונסעה לבית החולים לילדים "שניידר" בפתח תקווה, אף שהיא עצמה גרה באשקלון. "הלכתי לפי האינטואיציה שלי", היא מספרת. "פשוט ארזתי תיק ונסעתי לבית החולים שניידר, הלכתי לפי האינטואיציה שלי".

לא העדפת בית חולים קרוב יותר?

"נסענו לשניידר כי קראתי עליו בגוגל וראיתי ביקורות טובות על בית החולים. התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה שהיום אנחנו נוסעים לבית החולים. אני כל הזמן חושבת לעצמי - למה התמהמהתי? לקח לי ארבעה שבועות עד שעליתי על הבעיה הזו. זה התחיל בגיל שבועיים וחצי. היא הייתה בת חמישה שבועות כאשר הלכנו לבית החולים".

באיזה מצב מיכאלה הייתה?

"הילדה לא הפסיקה להקיא אחרי כל ארוחה. בבית החולים ישר טיפלו, בדקו ועשו צילום - אז הסתבר שהילדה סובלת מתופעה שקוראים לה 'פילוריק סטנוזיס' - היצרות שוער הקיבה. הילדה הייתה מיובשת בטירוף והם פשוט אמרו לי שהצלתי לה את החיים, ושאם הייתי מחכה עוד יום אחד היא פשוט הייתה מתה. אחרי האבחנה הם עשו למיכאלה ניתוח בקיבה בשביל לסדר את הבעיה, והיום אנחנו כבר אחרי הפרשה הזאת ברוך השם. הילדה אוכלת ועולה במשקל".

"היא פשוט ילדה אחרת לגמרי"

במהלך התקופה הלחוצה והמאתגרת הזו, מאי ניסתה לא פעם לבדוק בפייסבוק ובאינטרנט ולאבחן מה יש למיכאלה הקטנה. נשים רבות כתבו לה שאולי מדובר בריפלוקס, וזו בדיוק הסיבה שמאי מבקשת לא לוותר וכן ללכת לבדוק. "אם הילד שלכם מקיא, לכו לבדוק ואל תסתפקו ב'יש לו ריפלוקס'. התייעצתי בקבוצות בפייסבוק -  אמרתי שהיא מקיאה, וכולם אמרו לי לבדוק ריפלוקס - בסוף זה לא היה ריפלוקס. אף חברה שלי לא הכירה את הבעיה הזו ואני חושבת שבחיים לא שמעתי בעצמי על דבר כזה. לפי מה שקראתי בגוגל, זה מקרה של אחד לאלף. אבל אני יודעת", היא אומרת וקולה נשבר, "שזה יכול היה להיגמר אחרת. אני מקווה שכולם יבדקו טוב את הילדים שלהם. בבית החולים לא ידעו להגיע לי ממה זה נובע".

בעודנו משוחחות ומקיימות את הריאיון מאי עושה את דרכה לבית החולים; בהתרגשות גדולה היא מספרת כי זוהי הביקורת הראשונה מאז הניתוח ושמצבה של מיכאלה השתפר משמעותית. "היא פשוט ילדה אחרת לגמרי", היא אומרת בנחת.

ד"ר גל יקותיאל, מתמחה במחלקה הכירורגית במרכז "שניידר" לרפואת ילדים מקבוצת "כללית" מסביר: "היצרות שוער הקיבה (פילוריק סטנוזיס) היא מצב המתרחש בין 1-4 מכל אלף לידות, ומופיע לרוב בגיל שבועיים עד חודשיים. ההיצרות היא באזור החיבור בין הקיבה לתריסריון. ההסתמנות האופיינית של מצב היצרות שוער הקיבה היא הקאה בקשת - ילד שאוכל, מקיא ואז רעב שוב. צריך לזכור כי זו הסתמנות הדומה מאוד למצבים אחרים המוכרים בגילים האלה, כמו אלרגיות או ריפלוקס, ולכן לעיתים לוקח זמן להגיע לאבחנה. במקרים שבהם התינוק נראה שקוע ולא נותן שתן, חשוב לפנות לרופא הילדים או המיון בדחיפות. במקרים שבהם אכן מאובחנת היצרות שוער הקיבה, הפתרון הוא כירורגי, עם התאוששות קצרה וחזרה לחיים רגילים לחלוטין לאחריו״.