כמו שראינו בביקורה של מיכל אצל משפחת ארשבן, חוסר הסדר והשגרה היו פגם משמעותי בתנהלות הבית. מיכל התייחסה לנושא באירוח הפייסבוק ואמרה: " אחד הדברים שמייצרים ביטחון וסדר בחייהם של ילדים, הוא סדר יום ושגרה. ילדים לא אוהבים להיות מופתעים, לא אוהבים שינויים ותפקידנו לייצר להם תחושת בטחון וקביעות. סדר יום קבוע ואפילו פלקט על הקיר עם לו"ז מדויק, יאפשרו לכם, תוך נחישות של כמה ימים, לייצר בבית שגרה קבועה, נוחה ושגם אם תצאו ממנה מדי פעם, קל יהיה לחזור אליה שוב. כפי שיכלתם לראות, במשפחת ארשבן, זה היה אחד הדבר העיקריים שאפשרו את השינוי בבית".
בהמשך, מיכל הסבירה כיצד, לתפיסתה, הגיעו רולן ואבי למצב הזה: "יש מצבים בחיים ששואבים אותנו מבחינה ריגשית, זה מה שקרה עם משפחת ארשבן בעקבות הגירה ממיאמי לארץ ובחיפוש אחר פרנסה. המצבים האלה ומצבים דומים כמו – אבטלה, מוות במשפחה, גירושין וכדומה מטלטלים גם את המבוגרים ועלולים לייצר חולשה רגשית, זמנית או מתמשכת, שתביא לידי הזנחת הבית, הילדים והזוגיות. נכון שמצבים כאלה יכולים לקרות לכולנו והנטייה היא להשאב לתוכם אבל המחוייבות לאלה התלויים בנו, שהם הילדים, גוברת על הכל וחובה למצוא את הכוחות לדאוג לבית, לסדר, לניקיון, לילדים, לשיעורי הבית שלהם ולחוגים".
מיכל ענתה גם לשאלות הגולשים. גולשת אחד שאלה על ילדיה: "ילדי, בן 12 ובת 7 כל הזמן רבים ומקניטים אחד את השני. מתי להתערב?"
מיכל השיבה כי: " מתערבים רק כאשר יש אלימות ובשאר הזמן, עד כמה שלא נעים לשמוע את הקללות והמריבות מתעלמים. הילדים חייבים ללמוד להסתדר אחד עם השניה".
גולשת נוספת התעניינה בכישורי ההורות של מיכל ושאלה אותה: "איזו אמא את היית?"
מיכל לא התבלבלה וענתה מיד: "הייתי אמא מאוד חמה ואוהבת ועם גבולות מאוד ברורים. אהבתי את הילדים בטירוף אבל לא פינקתי אותם, הרשתי להם המון אבל גם הייתי מאוד חדה בדברים שנראו לי חשובים.
שאלה נוספת עליה ענתה מיכל הייתה: "איך מגיבים לילד בן חמש שמשקר כדי למצוא חן?"
מיכל: "אומרים לו: אני יודע שזה שקר, אתה לא צריך לשקר ולדעת שבדר"כ התקופה הזאת עוברת להם יחד עם קבלת בטחון ביכולות החברתיות שלהם"
אחת ההפתעות באירוח הגיעה דווקא כאשר ילד בן 16 הגיע לשאול את מיכל: "סופר נני שלום. אני בן 16.5 ואני לא מקשיב להורים שלי ולפעמים גורם צרות איך אני יכול לגרום להם ולי - שאני יקשיב להם והם יקשיבו לי ויבינו אותי?"
מיכל השיבה:" אתה בגיל ההתבגרות וההתנהגות שלך כנראה טיפוסית מאוד לגילך. מכיוון שיש לך רמת מודעות כזו גבוהה, עשה לעצמך חוק - לעשות פעם ביום מעשה, קטן ככל שיהיה, שיגרום להם שמחה: דבר איתם בשיחה נעימה, ספר בדיחה, שתף במה שלמדת בבית ספר, תכיר חבר טוב שלך, סדר את החדר וכו'".
אחת הגולשות מתקשה לגרום לבנה בן ה-3 לישון במיטתו ושאלה את מיכל כיצד עליה לפעול.
מיכל השיבה: "עלייך לשים אותו בחדרו ובמיטתו שלו, ולא לתת לו לצאת, זה מאמץ, זו השתדלות והקרבה מצדך ובעיקר, היכולת שלך להכיל את עוגמת הנפש והתסכול של הילד עד שהוא יסיק את המסקנה שאת רוצה: אין טעם לרדת מהמיטה כי זה החדר שלך".
מיכל סיימה את האירוח בפוסט מלא השראה: "בכל אחד מאיתנו, בכל אחד מכם, יש כוחות. נכון שהכוחות האלה משתנים במצבים שונים וברגעים שונים של החיים, אבל הם בתוכנו ולפעמים צריך רק את המילה המסוימת, המגע התומך, האוזן הקשבת שיאפשרו לנו, או אם אנחנו נעשה זאת לאחרים, לראות את האור ולחזור לאופטימיות".
סופר נני, שני ב-21:20
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן