הסיפור הבלתי יאומן של "התינוק המבוגר בעולם"

תינוק שנולד בסוף השבוע מחזיק בשיא החדש ל"תינוק המבוגר ביותר". תדאוס דניאל פירס, שנולד ב-26 ביולי, התפתח מעובר שהיה מאוחסן במשך 30 וחצי שנים.

"הייתה לידה קשה אבל שנינו מסתדרים עכשיו טוב", אומרת לינדזי פירס, אמו. "הוא כל כך רגוע. אנחנו נפעמים מכך שיש לנו את התינוק היקר הזה!"

לינדזי ובעלה טים, המתגוררים באוהיו, "אימצו" את העובר מאישה ש"יצרה" אותו ב-1994. היא אומרת שמשפחתה חושבים שזה "כמו משהו מסרט מדע בדיוני".

"לתינוק יש אחות בת 30", היא מוסיפה. טים, האב המאושר, היה פעוט כשהעוברים נוצרו לראשונה.

"זה די סוריאליסטי, קשה להאמין", אומרת לינדה ארצ'רד, בת 62, תורמת העובר.

שלוש תקוות קטנות

הסיפור מתחיל בתחילת שנות ה-90. ארצ'רד ניסתה - ונכשלה - להיכנס להריון במשך שש שנים. היא ובעלה החליטו לנסות הפריה חוץ גופית, טכנולוגיה חדשה יחסית באותה תקופה. "אנשים לא הכירו אותה", אומרת ארצ'רד. "הרבה אנשים אמרו 'מה את עושה?'"

הם עשו זאת בכל מקרה, ובמאי 1994 הם הצליחו ליצור ארבעה עוברים. אחד מהם עבר לרחמה של לינדה והפך לתינוקת בריאה, שלושת העוברים הנותרים עברו הקפאה ונשמרו במיכל אחסון.

זה היה לפני 31 שנים. התינוקת הבריאה היא כיום אישה בת 30 עם בת משלה בת 10, אבל שלושת העוברים האחרים נותרו קפואים בזמן.

ארצ'רד תכננה במקור להשתמש בעוברים בעצמה. "תמיד רציתי עוד תינוק", היא אומרת. "קראתי להם שלוש התקוות הקטנות שלי". בעלה דאז הרגיש אחרת, וכשהיא התגרשה ממנו, היא זכתה במשמורת על העוברים ושמרה אותם באחסון, עדיין מקווה שתוכל להשתמש בהם יום אחד, אולי עם בן זוג אחר.

זה אומר לשלם דמי אחסון שנתיים, שהמשיכו לגדול עם הזמן עד שהגיעו לכאלף דולר בשנה, היא אומרת. אבל מבחינתה - זה היה שווה את זה. "תמיד חשבתי שזה הדבר הנכון לעשות", היא אומרת.

אבל דברים השתנו כשהיא החלה לעבור את גיל המעבר. היא שקלה את האפשרויות העומדות בפניה. היא לא רצתה להשליך את העוברים או לתרום אותם למחקר, והיא לא רצתה לתרום אותם למשפחה אחרת באופן אנונימי - היא רצתה לפגוש את ההורים ואת כל התינוקות שיוולדו. "זה ה-DNA שלי, זה הגיע ממני, וזה האח או האחות של בתי", היא אומרת.

אז היא גילתה על "אימוץ עוברים". זהו סוג של תרומת עוברים שבו גם לתורמים וגם למקבלים יש זכות בחירה אצל מי הם "ממקמים" את העוברים שלהם או ממי הם "מאמצים" אותם. ישנן מספר סוכנויות המציעות שירותי אימוץ כאלה בארה"ב, אך לא כולן מקבלות עוברים שאוחסנו במשך זמן רב, כי עוברים כאלה הוקפאו ואוחסנו בדרכים מיושנות ולא מוכרות, וגם משום שעוברים "ישנים" נחשבים כבעלי סיכוי נמוך יותר לשרוד הפשרה והעברה כדי להתפתח בהצלחה לתינוק.

"כל כך הרבה מקומות אפילו לא קיבלו את המידע שלי", אומרת ארצ'רד. עד שהעוברים שלה נכנסו לתוכנית "לבבות פתוחים", לעוברים "שקשה להכניס אותם", יחד עם עוברים אחרים שאוחסנו במשך זמן רב או שנחשבים כבעלי סיכוי נמוך יותר ללידה בריאה.

יצירת התאמה

לינדזי וטים פירס נרשמו גם הם לתוכנית "לבבות פתוחים". הזוג, בני 35 ו-34 בהתאמה, ניסה להביא ילד לעולם במשך שבע שנים ופנה למספר רופאים.

כשהזוג שקל את הקריטריונים לעוברים שהם עשויים לקבל, הם החליטו שהם יהיו פתוחים לכל הצעה. "סימנו כל דבר", אומר טים, "חשבנו שזה פרוע", אומרת לינדזי. "לא ידענו שמקפיאים עוברים כל כך הרבה זמן".

הפשרתם של העוברים שוברי השיאים הייתה תהליך מסורבל, אבל שלושת העוברים שרדו אותו.

בני הזוג פירס נאלצו לנסוע מביתם באוהיו למרפאה בטנסי חמש פעמים במשך שבועיים. "זה היה נסיעה של חמש שעות", אומרת לינדזי. אחד משלושת העוברים הפסיק לגדול, השניים האחרים הועברו לרחמה של לינדזי, ואחד התפתח לעובר.

עכשיו, כשהתינוק הגיע, ארצ'רד התורמת להוטה לפגוש אותו. "הדבר הראשון ששמתי לב אליו כשלינדזי שלחה לי את התמונות שלו הוא כמה הוא דומה לבת שלי כשהייתה תינוקת", היא אומרת. "הוצאתי את ספר התינוקות שלי והשוויתי ביניהם זה לצד זה, ואין ספק שהם אחים".

"לעשות זאת יהיה חלום שהתגשם", היא אומרת. "הלוואי שהם לא היו גרים כל כך רחוק ממני... הוא מושלם!"

"לא נכנסנו לזה במחשבה שנשבור שיאים", אומרת לינדזי, "רק רצינו שיהיה לנו תינוק".