אלפים מלווים את ענבר הימן בדרכה האחרונה: "נוחי לך מלאכית ורודה שלי"

ענבר הימן, שנרצחה בשבת השחורה ונחטפה לרצועת עזה, מובאת בשעה זו למנוחת עולמים בבית העלמין ירקון בפתח תקווה. גופתה של ענבר זוהתה אתמול בבוקר, אחרי שהועברה מידי חמאס במסגרת עסקת החטופים. היא הייתה החטופה האחרונה ברצועת עזה.

אמה של ענבר, יפעת הימן ספדה לביתה: "חיכינו חודש ועוד חודש, עסקה ועוד עסקה ובסוף באת. את האחרונה, בגלל שאת אישיות שעוזרת לכולם. פשוט חיכית שכול אנשי נובה יבואו ואת בסוף. יפה שלי, מההיריון שלי ידעתי שאקרא לך ענבר. אבן חן יקרה שלי. איך אמא נפרדת מהבת שלה אחרי שגידלה אותה 27 שנה. איך מגדלים ילדה כזאת מוארת ויפה שעוזרת לכולם ותמיד שמה את עצמה בסוף. גם לי עזרת ותמיד אמרת לי – 'תעשי מה שטוב לך ואת הכי יפה בעולם'".

"היינו יושבות לקפה עם פלאפונים בצד ואת אמרת לי שזה זמן אמא", המשיכה. "סיפרנו את הסודות הכמוסים אחת לשנייה. את הבית שלי וגם החברה הכי טובה שלי. בזכותך השלמתי עם אחיך ואנחנו בקשר הכי טוב בעולם".

"אין אחד שלא נגעת לו בלב. את זה אומרים לי כולם. איך אמא קוברת את הבת שלה שהיא כל כך אוהבת. ילדת טבע ואהבה שתמיד ראתה את הטוב שבאדם ושהיו לה חברים מכל הסוגים. איך ילדה כזאת טהורה וזכה נשארת 27 שנה", הוסיפה האם יפעת. "נדרתי נדר שאת תחזרי הביתה. עכשיו, אחרי שנתיים ארורות, שבת אלינו הביתה ואני אוכל סוף סוף לנשק את הארון שלך ולהיפרד ממך. נוחי לך מלאכית ורודה שלי. אני מבטיחה שלא נשכח אותך. תמיד תהי בזיכרוננו כשנראה שקיעה ורודה. תהיה לך מצבה ורודה. אוהבת אותך תמיד. אמא".

אביה של ענבר ספד: "אני זוכר כל רגע ילדה יפה שלי"

"איך אבא אמור להספיד את הילדה שלו? זה הרי נוגד את הטבע", ספד האב חיים. "ילדים קוברים את ההורים ולא להפך. איך אני יכול להיפרד ממך. תודה על המתנה היקרה שהשארת לי ושאת חיה בתוכי. היית ילדה של נתינה אין סופית. של חופש ושל אהבה. היינו רוכבים באופניים בפרדסים מאחורי הבית, הייתי עושה לך קוקיות בשיער ולוקח אותך לגן".

אני זוכר כל רגע ילדה יפה שלי. אבל אף אחד לא הזהיר אותנו שנקבל מתנה יקרה כמוך וזה יהיה רק ל-27 שנים. אילו ידעתי הייתי מנצל כל רגע וכל שניה איתך. גם כשהתגייסת בחרת לעשות שירות משמעותי כלוחמת. ניסינו לשכנע אותך לעשות תפקידים אחרים, אבל את בדרכך ובנחישות שלך הצלחת לשכנע אותנו והתגייסת לקרקל כלוחמת וכמפקדת. הלב הגדול שלך בא מתוך עוצמה ונחישות ולא מתוך חולשה. מילאת את העולם ביצירות שלך וצבעת את העולם בוורוד".

"אני מצטער שלא הייתי שם להציל אותך. סליחה שלקח לנו כל כך הרבה זמן להביא אותך. תודה שזכינו בילדה מופלאה תודה על כל מה שהיית בשבילנו. אני רוצה להודות לחיילים האמיצים ולעם ישראל שבלעדיו לא היינו מצליחים להביא אותך. התפללנו במשך שנתיים להשבתך וגם לאחר הידיעה המרה. היית האחרונה מבין הנשים והאחרונה מהנובה. כך היית תמיד דאגת לכולם לפני לעצמך. לא נשכח ולא נסלח".

האב חיים קרא לשחרור כל החטופים החללים: "ישנם בעזה חטופים חללים ונאבק על השבתם עכשיו יותר מתמיד. כשמביאים חלל מצילים משפחה".

הנשיא הרצוג ספד: "ענבר ילדה של אור"

"ענבר אהובה, יקרה, גיבורה, החטופה האחרונה ששבה אלינו!", פתח נשיא המדינה יצחק הרצוג את הספדו. "הנה כמילות השיר את נאספת ושבה אלינו - בתום תשרי, אחרי שנקרעת מאיתנו - בתום תשרי אחר, מר ונורא, ביד השטן עצמו".

"כולנו כאן, עם רב כל כך, מלווים את משפחתך האצילית, האוהבת עד כלות, בדרך הזו, שאין כאובה ממנה, להעניק לך סוף-סוף מקום, מנוחה, בנוף מולדתך", הוא המשיך. 

"איך קרה שמוצאת את מותה באכזריות כזאת, כשמפלצות החמאס גוררים אותה אל מחשכי השאול? באיזה עולם הורים צריכים לייחל במשך שנתיים איומות לזכות להביא את ילדתם האהובה לקבורה? ואיך קרה לנו, שככה נעשה לנו. באדמת ישראל, בבית שלנו".

"שנתיים ימים שהשאלות האלה לופתות את הלב ולא מרפות", אמר הנשיא. "שנתיים, שמראות היום הנורא ההוא מלווים את כולנו, בשכבנו ובקומנו, וההלם לא שוכך. אבל עכשיו, כשאת כאן, ושבה אל האדמה הזאת יחד עם עוד אחים אהובים, וכשגם אחינו החיים שבו אלינו משבי החמאס עכשיו, אפשר אולי קצת להתחיל לנשום".

"כמובן – עלינו לזכור היטב שהמשימה לא תמה, ושאסור לנו לא לנוח ולא לשקוט עד שאחרון חטופינו החללים יזכה למנוחה נכונה באדמת המולדת!", הבהיר הנשיא. "אבל כן, ענבר יקרה – אפשר גם קצת לנשום, לאסוף אל האדמה, ואל הזיכרון, את כל מראות פנייך היפים, את ליבך הטוב, הרחב. לתת לך מנוחה, לתת להורייך, למשפחתך וכל אוהבייך הרבים - ודאות, מקום לפקוד אותו וכך אולי למצוא גם מעט נחמה ומזור".

"יפעת וחיים, עידו וכל משפחת היימן הנפלאה, ממה שזכינו לשמוע מכם, לקרוא וללמוד על ענבר ברור לי שענבר היתה אישיות מופלאה ויוצאת דופן. אמנית מלידה, נפש חופשיה, אמיצה, רגישה, שהרוח והחומר היו עבורה בית גידול ושפת אם ואב. ויחד עם זה, בשילוב נדיר ומעורר השתאות. ענבר היתה גם לוחמת ללא חת, שבלטה בגבורתה ובעוז רוח בשירותה הצבאי וביום הנורא ההוא".

"ענבר הגיעה לפסטיבל נובה כדי לתמוך וללוות את המשתתפים, ולהושיט עזרה למי שצריך", סיפר. "מעשה טיפולי ואצילי. וכשבאו המרצחים הארורים, ענבר נלחמה בהם כמו לביאה באומץ ובתעוזה נדירים, כבירים. השילוב החד פעמי הזה שבנשמתה רווח התגלה במלוא תפארתו".

"יפעת וחיים האהובים כל כך - לכל אורך ימי המערכה הזאת, ממש מימיה הראשונים, זכינו להכיר אתכם, להשתאות מכם. לימדתם עם שלם מהי אהבת אב ואם, לימדתם אותנו מהי מסירות ומהי התמדה, ולימדתם אותנו על כוחה של מטרה נעלה וכמה תעצומות וגדלות-נפש היא מוציאה מהאדם".

"במעמד הזה כנשיא מדינת ישראל, אני מבקש מכם, וממך ענבר, ומכל חללינו החטופים ובני משפחותיהם, סליחה", הודה. "סליחה שלא היינו שם עבורכם, סליחה שלא הצלחנו להציל, סליחה שלקח לנו זמן רב כל כך להשיב אתכם אלינו".

הוא חתם: "נוחי בשלום על משכבך, ענבר אהובה, ויהי רצון שבתום תשרי, הבטחת הרוח, וגשמים בעיתם, יחונו את עפרך, ויתנו לך סוף-סוף מנוחה אמיתית, מנוחת עולמים".

גם רעיית הנשיא, מיכל הרצוג, ספדה: "זכות עצומה נפלה בחלקנו במהלך השנתיים השחורות האלה, להכיר אתכם, יפעת וחיים, ועידו, דודה חנה, וכל משפחת הימן. מהמפגש הראשון בבית הנשיא, ועד החיבוק האמיץ בימים האחרונים באתר הנובה, בכיכר החטופים ובכנסת. פגשנו משפחה עדינה, אצילית ומיוחדת כל כך, שכל כולה מסירות ואהבה". 

"אתם הייתם ועודכם אלומת אור ורודה בשמי עננה כהים מאד. וברור שענבר - או באחד משמותיה הידועים ביותר: 'פינק' - שאבה מכם כל כך הרבה יופי ומתיקות, שמוסיפים להאיר בפנים של כל אוהביה". 

"בתרבויות רבות מקובל ללבוש שחור במעמד כזה, אבל ברוחה של ענבר - שהוורוד שזהר ממנה בלט כל כך ביקשתם בקשה יפה וייחודית כל כך, שנבוא הנה לבושי ורוד", תיארה. "הזכרתם לנו שהוורוד של ענבר לא היה קישוט, הוא היה אמירה: על רוך שהוא כוח, על יופי שנושא אחריות, ועל האפשרות להאיר גם את המקומות החשוכים ביותר".

"מצאתם בעצמכם את העוצמות להיות האור בשולי הענן, להיות ההבטחה לניצחון הטוב והאהבה, להמשיך את דרכה החופשית הזוהרת של ענבר, ולתת לכולנו הזדמנות להידבק בה. היום הזה, הוא יום של כאב, אבל מכאן – ברוחה של ענבר, אנחנו חולמים גם על מציאות חדשה: של תיקון, של ריפוי, של בניין. תודה לענבר ולכולכם – משפחת הימן האהובה – על השיעור היקר הזה". 

מיכל הרצוג חתמה: "יהי זכרה של ענבר האהובה, ברוך לעד, ותהי נשמתה הברוכה ומפיצת הטוב צרורה בצרור החיים".

ענבר נחטפה מהמסיבה ברעים ב-7 באוקטובר ונראתה בסרטון כשהיא נלקחת מחוסרת הכרה על ידי המחבלים לתוך עזה. ענבר הייתה במסיבה ברעים יחד עם חברות. היא הגיעה על תקן "הלפרית", מתנדבת לעזור למבלים שנמצאים במצוקה. 

ענבר ניסתה להימלט יחד עם שני ישראלים - פריאל ביטון ורום דהרי - ובמשך 3 שעות שני מחבלים רדפו אחריהם. רק בסמוך לשעה 13:00 בצהריים המחבלים הצליחו להדביק את השלושה. אחד מהם, השתלט על ענבר. היא נרצחה ונחטפה לעזה. 

ענבר, בת 27 במותה, הייתה סטודנטית לתקשורת חזותית. היא למדה יחד עם בן זוגה בוויצו חיפה, והיא הייתה אמורה להתחיל את שנת הלימודים הרביעית. ענבר הייתה אמנית גרפיטי שפעלה בארץ ובעולם עם חתימה מוכרת הנושאת את הכינוי שלה, "פינק". ב-15.12.2023 התבשרה משפחתה שענבר נרצחה בשבי חמאס ושגופתה מוחזקת בידי ארגון הטרור.