"קוראים לי ג'ייסון ואני אב לשתי בנות מדהימות, בנות 10 ו-12 שגדלות מהר מדי. יש לי אשה יפהפייה ומצחיקה ואני מרגיש בר מזל, שיש לי משפחה נהדרת כזאת", כך נפתח אחד הטורים הכי מרגשים שקראנו לאחרונה ופורסם באתר popsugar. "לא תמיד זה היה כך. בנותיי ואני עברנו זמנים קשים יחד. הן איבדו את אמן כשהן היו בנות 5 ו-6, לאחר שהייתה חולה במשך זמן רב ללא ידיעתן. לא סיפרתי להן, כי הרגשתי שהן צעירות מכדי להבין".

כמו הורים רבים שנקלעים לסיטואציות סבוכות כמו זו, גם ג'ייסון נתקל בקשיים לגבי מה אפשר לומר לבנותיו -ואיזה מידע עדיף לחסוך מהן. "תמיד היה קשה להחליט מה לספר לבנות ומתי. רצינו שהן ידעו את האמת, אבל הן רק ילדות. זה לא הוגן לספר יותר מדי לילדות כל כך צעירות. הדרך בה אשתי המנוחה ואני התמודדנו עם הדילמה הזו, היתה להקשיב לאינטואיציות שלנו ולדבר אחד עם השני. אם אתם נוהגים כך כהורים, רוב הזמן – תמצאו את עצמכם אומרים את הדברים הנכונים". בהמשך מסביר ג'ייסון שלמרות שאשתו היתה חולה במשך זמן רב, המוות שלה נראה פתאומי. "אני לא יודע אם כל מוות נראה פתאומי", כתב, "ואולי זה בכלל לא משנה כמה זמן לפני זה נמשכת המחלה". מכיוון שבנותיו כה יקרות לו, ג'ייסון החליט לכתוב להן מכתב גלוי מעט אחרי הפטירה של ולספר להן על התקופה המסובכת שהוא עובר, כאב אוהב ומסור.  

"אני רוצה שתבינו מה מבוגרים עוברים כשדבר כזה קורה"

"בנות אהובות, אני רוצה שתבינו מה מבוגרים עוברים כשדבר כזה קורה", פונה האב וכותב - "לאבד בן או בת זוג זה הדבר הכי קשה שיכול לקרות לאדם וזה קשה אפילו יותר כשהם עוזבים מאחור את התינוקות היפות שלהן. כן, אנחנו עדיין חושבים עליכן כעל תינוקות, לא משנה בנות כמה אתן. יום אחד תבינו מדוע.

"אמכן מתה לפני שש שנים והיה לי הרבה זמן לחשוב על כל מה שקרה. אני מרגיש שעכשיו אני יכול לכתוב על מה שעברתי, יש כל כך הרבה רגשות וכל כך הרבה דברים שהיה צריך לעשות. אנשים רוצים לומר לילדים שלהם בדיוק את הדברים הנכונים. לפעמים אנחנו לא יכולים, פשוט בגלל שאנחנו לא מבינים את הילדים שלנו ובמקרה שלי – אתכן. אני מקווה שכשתקראו את זה, תבינו את אביכן טוב יותר. אני זקוק לכן בדיוק כפי שאתן זקוקות לי, כואב לי בדיוק כמו שכואב לכן. אני שוכב במיטה ומתפלל כל כך חזק שדברים יהיו אחרת ואני בוכה. אני בוכה בגלל שאני כל כך עצוב בשבילכן – וגם בשביל עצמי.

"אתן פונות למבוגרים כדי שיעזרו לכן להבין כיצד אתן מרגישות. אנחנו עוזרים לכן להרגיש בטוחות יותר. אני רוצה לומר לכן משהו: לגרום לכן להרגיש בטוחות ומוגנות זו אחת התחושות הכי טובות שהורה יכול לחוש. זו הרבה אחריות, אבל אני חייב לעשות כמיטב יכולתי. אני חייב את זה עבורכן. לא תמיד המאמצים שלי מצליחים, אבל מה שחשוב שתדעו זה שאני עושה הכל כדי להצליח. אבל אתן יודעות משהו? גם אני לא תמיד יודע מה לעשות כל הזמן. איבדתי הרגע מישהי כל כך חשובה לנו. אנחנו, המבוגרים, מרגישים את כל מה שאתן מרגישות – רק שאני חייב לנסות להיות חזק, כי אני עדיין חייב לטפל בכן. לפעמים זו ברכה, כי אתן נותנות לי משהו חשוב להתמקד בו ולפעמים אני מתבאס שאין 'ספר הוראות' לגבי מה שאני צריך לעשות כדי לעבור את זה. זה מפחיד אותי, כשאני לא יודע מה צריך לעשות".

8 שעות של סבל

במכתב המרגש שלו, ג'ייסון נוגע בכל האספקטים הקשים של האבל, כולל הרגע בו נאלץ לבשר לשתי בנותיו הקטנות שאמא שלהן הלכה לעולמה. "אני רוצה שתבינו שהדבר הקשה ביותר שנאלצתי לעשות היה לספר לשתיכן שאמא שלכן, סינדי, בגן עדן. למעשה, זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי אי פעם. גיליתי שהיא לא איתנו בערך 8 שעות לפני שסיפרתי לכן. אלה היו 8 השעות הארוכות והבודדות ביותר בחיי. פחדתי כל כך שהרגשתי חולה, פיזית, אבל ידעתי שלא משנה מה – אני הולך להיות זה שמבשר לכן את החדשות האיומות.

"ישבתי והבטתי על השעון וחיכיתי שתתעוררו. כל שנייה שחלפה הביאה אותי קרוב יותר לרגע בו אצטרך לספר לכן שאמכן עם מלאכים עכשיו. חשבתי על המון דברים באותו זמן – למשל, איך תיראה ההלוויה שלה? איך אתמודד עם זה שאתן ואני צריכים להביט על הגופה שלה? מה אצטרך להגיד לאנשים שבאו להלוויה? אפילו שאני כותב לכן את המכתב הזה שש שנים לאחר פטירתה של אמכן, התחושות הנוראיות מאז מתעוררות בי ואני מרגיש מאוד עצוב. באותן 8 שעות נכנסתי אל החדר שלכן כמה פעמים. הבטתי בכן ישנות כמו מלאכים תמימים. היה לי כל כך מוזר להיות היחיד שיודע את החדשות האיומות שזעזעו את עולמנו לנצח, ובכיתי. הדמעות שלי צנחו על הכריות שלכן".

אבא מחבק ילדה עצובה בתכלת (צילום: istockphoto)
"גיליתי שהיא לא איתנו בערך 8 שעות לפני שסיפרתי לכן". אילוסטרציה | צילום: istockphoto
כשהבנות התעוררו, הן התנהגו כרגיל – בזמן שאביהן וכל המבוגרים בבית היו שרויים באבל וניסו להתמודד עם הסיטואציה המוזרה. "הופתעתן לראות את סבא וסבתא בבית. שיחקתן ואכלתן ארוחת בוקר ואני ידעתי שאני לא יכול יותר לדחות את הבשורה. ביקשתי מכולם לצאת מהחדר, זה היה רגע פרטי – רק של שלושתנו", כותב האב המסור. "אני זוכר כמה הזעתי. לא רציתי לעשות את זה בכלל. רציתי לברוח, אבל לא יכולתי. הבטתי בכן ואתן הבטתן בי. 'יש לי חדשות מאוד רעות לספר לכן', אמרתי ושתיכן חשבתן שאני מתבדח כמו תמיד, אבל אז התחלתי לבכות והבנתן שאני לא צוחק. 'אמא מתה אתמול בלילה', אמרתי לכן ואז אחת מכן שאלה שאלה שלא ציפיתי לה: 'מתי היא תחזור...?'".

למרות הצורך לגונן על ילדותיו, ג'ייסון ידע שהוא חייב להן את האמת: "שתיכן הייתן כל כך צעירות. כל כך יפות ומלאות פליאה וחיים. לא ידעתי מה לומר, אבל ידעתי שאני לא יכול לשקר לכן על משהו כזה. 'לעולם לא', עניתי והתחבקנו המון. בנות שלי, לא ידעתי מה יקרה הלאה, אבל דבר אחד ידעתי בוודאות: מה שלא יגיע, נעבור את הכל ביחד". 

>> "בחיים האלה גם מתים. זו המציאות": אלון שליו על החיים כאלמן+3