עומרי שלום (צילום: ירדן הראל, באדיבות המצולם)
עומרי שלום | צילום: ירדן הראל, באדיבות המצולם

"אתה יודע מה אתה?", אני מטיחה בעומרי שלום בשנייה שאני מתיישבת בבית הקפה שבו קבענו. "אתה האימא השנואה מהגן שכולן שונאות בלב, כי הכל כל כך מושלם אצלה שזה כבר לא אמין". 

שלום מחייך ומסכים. האינסטגרם שלו מפוצץ בתמונות מפולטרות של התאומים גפן ולני בני שבעת החודשים - פרי צילומיה של זוגתו, הדוגמנית והמגישה ירדן הראל, תמונות שלו מתאמן, בלי חולצה, שכמה שלא תתרכזו לא תצליחו לספור את כל עשרות הריבועים בבטנו, את האוכל (מכוסמין בלבד) שהוא מכין במו ידיו ועשרות סטוריז משתפכים על הילדים, האישה ואורח החיים שלו.

"רק מי שעבר את מה שאני עברתי בחיים, יודע ששום דבר לא בא לי בקלות, בטח לא הילדים שלי. אז התקופה הזו היא אומנם תקופה קשה אבל אני נהנה מכל שנייה ממנה".

הוא אבא טרי לתאומים ובזוגיות כבר 21 שנה עם ירדן. על ההיסטוריה שלהם אפשר ללמוד בעשרות ראיונות עבר שהיא נתנה, אבל את עומרי אף אחד לא ממש זכה להכיר - עד שנולדו הילדים.

בפברואר השנה עומרי וירדן הביאו לעולם בעזרת אם פונדקאית זוג תאומים, אחרי שבע שנים של ניסיונות וטיפולי פוריות שלא צלחו. "מהיום הראשון ידעתי שאני אחראי על משמרת לילה עם הילדים", הוא מסביר. "קיבלנו החלטה שירדן ממשיכה בעבודה ואני זה שיוצא לחופשת לידה, ולכן ירדן צריכה לישון את המינימום בלילות בשביל להמשיך לכבוש את העולם".

אלא שתכנונים לחוד ומציאות לחוד. קצת אחרי הלידה גילתה ירדן שהיא בהריון ספונטני מתקדם ובני הזוג נכנסו לרכבת הרים רגשית שכללה גידול של שני תאומים ללא עזרה מסביב בגלל הקורונה, ואישה שנכנסה לשמירת הריון בשל רגישות המצב.

"תנסו לתפעל אירוע שבו שני הילדים קמו במקביל, בוכים, ואני מתחיל להאכיל אותם ואשתי אהובתי צועקת לי מהחדר לבוא דחוף ולעשות לה מסג' כי נתפס לה השריר ברגל וכל זה ב- 03:00 לפנות בוקר", הוא מתאר.

"היו לילות שישנתי על הרצפה בסלון כשהתאומים לידי על הספה כי ירדן הייתה חייבת לישון בחדר ולא רציתי להעיר אותה", הוא נזכר. "שתביני שהיו לילות שלני קמה, אוכלת, שעה עד שיוצא לה הגרפס ואז אני חוזר לישון ואחרי רבע שעה שומע את הבכי של גפן. במצב כזה אני מתחיל להכחיש ואומר לעצמי שאני בטח מדמיין".

"קיבלנו החלטה שירדן ממשיכה בעבודה ואני זה שיוצא לחופשת לידה, ולכן ירדן צריכה לישון את המינימום בלילות בשביל להמשיך לכבוש את העולם"

האידיליה המשוגעת הזו לא נמשכה הרבה זמן וקצת אחרי שגילו על ההיריון והבשורה המרגשת, הם נאלצו להודיע שירדן עברה לידה שקטה. "דבר נורא שאני יודע שלירדן זה הרבה יותר נורא. לעולם לא אוכל להבין את התחושה של ללדת עובר מת. מעבר לקושי הנפשי, יש את החלק הפיזי. את החוויה הזו שעברנו שם בחדר הלידה אני אשמור לעצמי ואתן לירדן את הזמן והמקום לשתף כשתחליט", הוא כתב בטור שלו באתר הלייף סטייל שמתחזקת זוגתו.

View this post on Instagram

A post shared by I (@omrishalom7) on

 מאיפה הכוחות לתפקד ככה אחרי כל מה שעברתם?
"כשאני רואה היום את לני וגפן בבוקר מחייכים אליי, אני נזכר כמה שנים רציתי שיהיה לי תינוק בידיים. כמה. ואז במקום להתלונן שרע ולהישאב למקומות ה'בכייניים' זה מה שנתן לי את הבוסט הזה. זה נוגע במקומות הכי רגישים".

אבל זה כיף להתלונן. זה משחרר.
"זה כיף להתלונן אבל עד גבול מסוים. אם אני אצטרך לשמוע אותך כל יום מתלוננת אני לא אוכל לשמוע אותך. אני לא יכול לסבול אנשים שמתלוננים כי לרוב הם מתלוננים על משהו שהוא לא בצדק".

"ניצחתי את רובין שארמה"

כיום הוא משמש כמאמן כושר ויועץ תזונתי שיורה משפטי העצמה סטייל טוני רובינס בקצב של משפט לדקה, וחי אורח חיים קבוע ברמה מעט מטרידה עם אותו סדר יום, באותם שעות ואוכל אותם דברים.

הוא קם בארבע בבוקר כל יום ("ניצחתי את רובין שארמה"), אוכל קערית שיבולת שועל עם אבקת חלבון, צ'יה, אגוזים, קנמון ובננה מחייכת שעולה לסטורי כל בוקר. הוא זה שגם נמצא עם התאומים שקמים ומשחק איתם בסלון ("יש לנו משחקייה") עד שהם חוזרים למיטה לשנת בוקר מוקדמת.

"כשאני רואה היום את לני וגפן בבוקר מחייכים אליי, אני נזכר כמה שנים רציתי שיהיה לי תינוק בידיים. כמה. ואז במקום להתלונן שרע ולהישאב למקומות ה'בכייניים' זה מה שנתן לי את הבוסט"

אז הוא מתפנה לדבר שלטענתו שומר לו את השפיות: אימון כושר בין שעה. "שבוע לפני שהסגר התחיל, בהחלטה של רגע, כשהבנתי לאן זה הולך הלכתי וקניתי לי את כל הציוד שאני צריך ובניתי חדר כושר בגג הדירה", הוא מספר. הוא מתאמן שם בין 8-10 פעמים בשבוע או מאמן את המטופלים שלו.

המשך סדר היום שלו קבוע ומסודר וכולל שייק חלבון בשעה קבועה, ארוחת צהרים משותפת לכל בני הבית שהוא מבשל ("אני מבשל רק בריא וכולם אוהבים. ניסית לאפות את לחם הכוסמין שלי"?), וארוחת ערב בשעה שמונה וחצי שכוללת לחם, גבינה, ביצה וירקות כל יום ולאחריהם שינה בתשע בערב.

בין לבין יש פגישות עבודה לקידום העסקים שלו או עבודה עם המתאמנים, אחריהם הוא עוקב באדיקות אובססיבית. "תראי", הוא פותח את הוואטסאפ ומדגים. "הם חייבים לשלוח לי כל יום באותה שעה את כל מה שהם אוכלים ולצלם את עצמם מתאמנים. אם לא - זה לא קרה".

אתה מבין שהלוז הזה קצת לא נורמלי, נכון? גם אדם שלא מטפל בתאומים ובקושי ישן לא מסוגל לעמוד בדבר הזה.
"לפני 6 שנים חוויתי משבר קשה ברמה שלא הבנתי איך אני ממשיך לחיות. עבר לי בראש שאני רוצה להתאבד", הוא משתף. "הפסדתי הכל תוך כמה שעות בעסקה גרועה שעשיתי. את כל הכסף שלי. תחושת הכישלון הייתה ענקית. לא הייתי מסוגל לשתף אף אחד. אפילו לא את ירדן שהבינה שמשהו עובר עלי אבל לא ידעה מה. זה הגיע למצב ששנאתי את עצמי שנאת מוות ולא יכולתי להסתכל על עצמי".

אז איך יצאת משם?
"
כל חיי הייתי בספורט ודעתי שהדבר היחיד שיעזור לי להרים את הראש ולא ליפול סופית יהיה הספורט. הייתי שחקן כדורגל מקצועי עד שנפצעתי ועשיתי בוינגייט תעודת מאמן כושר, כך שכל חיי אני מסביב לזה אבל אף פעם לא היו לי למשל קוביות. התחלתי להתאמן כל יום שעתיים בטירוף. אני אדם קיצוני שאוהב שדוחפים אותו לקצה. מאדם שמפרק צנצנת שוקולד עם כפית באמצע הלילה וחוזר לישון, נגמלתי מסוכר ביום", הוא מדגים.

הספורט, הוא מעיד, נתן לו את בוסט ביטחון העצמי שהוא היה זקוק לו. "חזרתי לאהוב את עצמי", הוא מתאר בהתרגשות.

עומרי שלום וירדן הראל (צילום: ערן לוי, יחסי ציבור)
עומרי שלום עם ירדן הראל | צילום: ערן לוי, יחסי ציבור

משם הוא המשיך והצטרף לקבוצת שותפים שמשקיעה בנדל"ן בגרמניה. "הצטרפתי לעסקה אחת שהצליחה וזה נתן לי אוויר. ואז הבנתי שאני כנראה עושה משהו טוב. עצם זה שאני עושה ספורט ושומר על אורח חיים בריא זה משפיע על האהבה העצמית שלי ועל העסקים שאני עושה. לכן ימות העולם עד שהכל הסתדר לי אני לא משנה את זה", הוא מדגיש.

אבל איך זה מסתדר עם הילדים? לילדים אין שעות קבועות והם נוטים לא להתחשב בסדר היום שלנו.
"חוץ מחוסר שעות שינה שהיה לי בהתחלה -לא ויתרתי לעצמי על שום שלב באימונים ובסיזיפיות שלי. הגוף האנושי מסתגל לכל דבר", הוא קובע וממהר להזמין את כוס הקפה השחור השלישית שלו בתוך חצי שעה.

"אני שותה 12 כוסות קפה ביום", הוא מדווח בתגובה למבט ההמום שלי. "זה בריא ומחקרים הראו שזה עושה לגוף רק טוב. אבל אל תדאגי – גם אחרי הכוס ה-12 אני יכול לישון טוב מאוד.

"שעות השינה זה הדבר ששובר אותי", הוא מודה. "יש רגעים שאתה נושם עמוק כי אתה רוצה ברייק, את הזמן הזה עם אשתך או עם עצמך. לא יצאנו מאז הלידה לשום מקום חוץ מלילה בבית מלון פעם אחת וזה גם כלל עשרות תיאומים עם הסבים והסבתות שהגיעו לשמור על הילדים. השכנים לא הבינו מי הפלנגות האלו שהגיעו עם עשרות סירים לשכונה בבלי באמצע הלילה", הוא צוחק.

לפני חודש הם הביאו בפעם הראשונה מטפלת הביתה. "אם הייתי יכול הייתי מתחתן איתה", הוא מהגג. "פתאום יש לך זמן לעשות את כל הדברים שלא יכולת לעשות".

כמו לקבל את החיים שלך חזרה?
"כן. משהו כזה. פתאום יש זמן לעבודה ופיתוח אישי", הוא מספר בעיניים נוצצות שרק אימא טרוטת עיניים שחוזרת לעבודה אחרי חופשת לידה ורואה בני אנוש בגילה, ללא ילדים מסביב, תבין. "אני יכול פתאום לעבוד, לא יכולתי עד עכשיו".

ומה עם זוגיות?
"בזכות הקורונה אנחנו לא ממש צריכים לצאת", הוא מחייך. "אבל אני וירדן מחוברים מאוד למשפחות שלנו בנהריה ונוסעים אליהם כל שבוע. אז בשעה וחצי בנסיעה, כשהתאומים ישנים אנחנו מדברים את השיחות הכי עמוקות שלנו".

"הרגשתי צורך לשתף"

המיזם האחרון שלו, שפעל ממש עד שהתחילה הקורונה, היה הקמת חדר כושר שמחופה במלח. "הקמנו חדרי מלח ולימדנו פילאטיס, יוגה ו-TRX. שבוע לפני הלידה של לני וגפן חזרתי בפעם האחרונה מגרמניה, ואז התחיל הבאלגן. אני לא יודע מה יהיה בהמשך", הוא מודה.

אבל למרות הנזק הכלכלי הוא מודה שהקורונה עשתה לו רק טוב. "לא הרגשתי שאני מפספס כלום. כולם היו במצב שלי, תקועים בבית עם הילדים. העולם עצר ולא המשיך הלאה. אם כולם היו ממשיכים וחיים אני חושב שהיה לי משבר בטיפול בילדים כי הייתי כל הזמן בודק מה אני מפספס. אבל היות וכלום לא קרה- זו התקופה הכי יפה שהייתה לי בחיי. תראי לי כמה אבות זוכים לגדל את הילדים שלהם כל יום מגיל אפס כל היום".

View this post on Instagram

A post shared by I (@omrishalom7) on

את כל הטוב הזה הוא משתף מידי יום בעשרות סטוריז באינסטגרם מסדר יומו העמוס ותמונות שמשדרות אידיליה משפחתית דביקה ומאוהבת. ההילייטס כוללים בעיקר תמונות של הילדים, תמונות מאימונים, משפטי העצמה ומתכונים שהוא חולק.

המהפך לאושיית רשת סטייל עקרות בית נואשות קרה רק בפברואר עם לידת התאומים. "אף פעם לא אהבתי את עולם הזוהר", הוא מודה. "בקושי הסכמתי להצטלם. גם לאינסטגרם של ירדן. זה לא בשבילי העולם הזה".

אז מה קרה?
"הלידה של לני וגפן פתחה אצלי כל כך הרבה דברים והרגשתי צורך לשתף. כשהתחלתי להעלות תמונות שלי מתאמן ולשתף מה אני אוכל או מבשל קיבלתי כל כך הרבה תגובות שהבנתי שזה מעניין אנשים ואני חולק את הידע שלי ועוזר ומייעץ. אני גם מנהל שיחות עם העוקבים באמצע הלילה בזמן האכלות. זה מאוד כיף".

"אם לא טוב לך אז אל תעקוב אחרי. לא גנבתי מאף אחד, השגתי הכל בעבודה קשה. אם לא נוח לך אתה מוזמן לעזוב"

איך מתגברים על הדיסוננס בין מה שאתה מציג ברשתות החברתיות לבין מה שקורה כרגע במדינה שחצי ממנה קורס כלכלית?
"אני לא מקבל תגובות רעות על התמונות שאני מעלה אבל ירדן לפעמים מקבלת", הוא מודה. "אני לא מבין אנשים שפורקים את התסכול שלהם על אנשים אחרים, על מה שיש להם בחיים וזה שהם מקנאים. אם לא טוב לך אז אל תעקוב אחרי. לא גנבתי מאף אחד, השגתי הכל בעבודה קשה. אם לא נוח לך אתה מוזמן לעזוב".

את המהפך ב-180 מעלות משלים הקמפיין החדש שהוא וירדן קטפו לאחרונה לתרכובות המזון לתינוקות "סימילאק". עצם העובדה שהם הורים טריים שמתעדים את ההורות שלהם באופן יום יומי על האתגרים, והחששות מוגשות בכפית מפולטרת להפליא של רגעים מאושרים, גרמו לחברה לבחור בהם בניסיון להעביר את המסר שכשהתינוק – רגוע, גם ההורה רגוע (ומצטלם נהדר).

זהו? אתה טאלנט?
"אין סיכוי. זאת הייתה חוויה מאוד כיפית אבל אני בכלל לא יודע להצטלם. אין מצב שהייתי יודע מה לעשות עם עצמי אם לא ירדן לידי. היא ממש הדריכה אותי איך לעמוד, איך להסתכל. אחרת אני כמו קוף".

אז אם נגיד יציעו לך קמפיין עכשיו לתוסף מזון, לא תעשה?
"לא", הוא קובע ואז מתקן. "רק אם יהיה להם ברור שירדן צריכה להיות על הסט. רצוי שהיא גם זו שתצלם".