הייתה לנו שנה מורכבת, שלא לומר כמעט שנתיים, והתמודדנו עם אתגרים חדשים שאפילו לא דמיינו שקיימים. ההתמודדות שלנו עם שלל המכשולים (ע"ע: זומים, בידודים, סגרים ומסכים) הביאו אותנו לא פעם למצבי קיצון בהורות שלנו, למקומות שלא חשבנו שנגיע אליהם. 

בימים אלו, רגע לפני יום כיפור, הורים רבים מרגישים ייסורי מצפון רבים, אולם לפני שאתם מתחילים את חשבון הנפש האישי שלכם - זמן טוב לעצור ולחשוב - האם באמת עלינו להתייסר על כך? ואולי נכון יותר יהיה לשאול את עצמנו: האם הציפיות שלנו מעצמנו הן ריאליות? או אולי בעצם אנחנו שופטים את עצמנו בחומרה יתרה? פנינו לשני יעקבי ברמן, מדריכת הורים, שתרפד לנו מעט את תחושות האשמה. הנה 4 נקודות מעיניינות למחשבה:

  1. זמן (כמעט) בלתי מוגבל מול מסכים

    "אין צורך במחקר מדעי שיוכיח לנו שזמן המסכים, שגם ככה היה נושא שנוי במחלוקת ברוב הבתים, עלה השנה במאות אחוזים. אבל אם שניה נעצור ונחשוב על מה בדיוק הילדים שלנו עושים שם, נבין שהעולם הדיגיטלי מאפשר לילדים שלנו אפשרויות מגוונות ללמידה בדרך שקל להם להתחבר אליה ובעצם מדובר במגוון רחב של פעיליות: הרשתות החברתיות תופסות מקום נכבד, אבל לא רק הן. גם צפייה בסרטוני DIY, ולוגים, האזנה לפודקסטים, קריאת ספרים ועוד הם חלק חשוב ובלתי נפרד", אומרת ברמן ומוסיפה: "שימו לב שלצד היתרונות וההזדמנויות שהמסכים מאפשרים - חשוב שלא נשכח יש גם סכנות שונות שחשוב לדבר ולהתריע לגביהם. בנוסף, אם יש לכם דרך למצוא את השלווה כדי להשתתף ולהתעניין בחלק ממה שהם עושים שם – הם יעריכו את זה מאוד וזה יביא לחיבור עולמות משובח".
    ומילה מאתנו: בהיעדר מסגרות ובדרישת העבודה מהבית, לעתים זמן מסך הוא מציל נפשות. נכון שזה לא אידיאלי, אבל עזרו לעצמכם ושחררו את הלחץ. 

  2. דרישות לעזרה בבית

    כחלק מההתמודדות שהביאה איתה שנת הקורונה, הסגרים והזומים, הורים רבים נאלצו לבקש מהילדים, עזרה וסיוע במטלות הבית כגון פינוי מדיח, כביסות והשגחה על אחיהם הצעירים. "לצד אינסוף זכויות שהילדים שלנו זכאים, השתתפות במטלות הבית, מלמדת אותם להתמודד עם אחריות, מחזקת את הבטחון העצמי שלהם, מהווה ערך חינוכי לכשעצמו ומקנה מיומנויות וכישורי חיים חשובים", אומרת ברמן. שימו לב במקביל, שאתם גם סבלניים ומפרגנים להם על הסיוע ושאתם משאירים להם כללי התנהגות ברורים ובטוחים של מה מותר ומה אסור בזמן העדרותכם. כאן המקום לציין שעל פי הנחיות ארגון 'בטרם', החל מגיל 12 ילדים יכולים להשגיח על אחיהם הצעירים, בתנאי שהאח הצעיר פעוט בן שנתיים ומעלה, והחל מגיל 14 ניתן להשגיח גם על תינוקות צעירים מתחת לגיל שנתיים".
    ומילה מאתנו: אם הצלחתם לגרום לילדים שלכם לקפל כביסה, או לכל הפחות: להחזיר את הנעליים לחדר - אתם ההורים הכי טובים בעולם. 

  3. שהצבנו גבולות

    כולנו זקוקים לגבולות חיצוניים. למרות שהנטייה של רובנו היא לרפד לילדים שלנו את המציאות, לחסוך להם קשיים ומהמורות, זה בדיוק מה שיהפוך אותם למפונקים מדי. "אם נמשיך לפנק את הילדים במה שמכונה פינוק יתר (נעשה בשבילם את מה שהם יכולים לעשות בעצמם), נמצא את עצמנו עוד כמה שנים, מתמודדים עם התנהגויות שאולי היו חביבים או מצחיקים כשהם היו צעירים יותר, אך ככל שהם מתבגרים, אנחנו מבינים שאנחנו ממש לא אוהבים. הילדים שלנו כמעט תמיד יתלוננו על הגבולות שנציב להם, ולמרות שלפעמים מתחשק לנו לרפד להם את המציאות, התפקיד שלנו הוא להכיל את התסכול שלהם, אך עדיין להקפיד על הגבול שבחרנו", אומרת ברמן. "עם זאת - שימו לב והקפידו להציב גבולות במידה, לא להגזים עם חוקים וכללים, וככל שהילדים גדלים יש מקום לשקול, להגמיש ולהתאים את הכללים, החוקים והגבולות שקבעו, כך שיתאימו לשלב ההתפתחותי הנוכחי שלהם".



  4. שלא תמיד היינו פנויים

    "לבקשות שלהם, שלא נאמר דרישות והצעות שלהם. זה בסדר ואפילו הכרחי שהילדים שלנו יחוו תסכולים מדי פעם, זאת אבן דרך משמעותית בבניית הוויסות הרגשי שלהם וחשוב שנלמד אותם להתמודד עם תסכולים - זה כלי הכרחי לחיים. אנחנו ההורים מתמודדים עם ג'אגלינג אינסופי של מטלות ואנחנו לא תמיד יכולים להיות זמינים עבורם. לעתים זה דווקא יהווה יתרון ויאפשר להם הזדמנות לפתח כישורי חיים כמו עצמאות, תושייה ויכולת טובה לפתור בעיות", אומרת ברמן. "שימו לב שהמינון סביר, שאתם במקביל נותנים להם את התחושה שאתם משענת עבורם במקרי הצורך ויש לכם מספיק הזדמנויות לשוחח ולבלות יחד עם הילדים, חשוב להקפיד לפחות אחת לשבוע על 1:1 עם הילד - רצוי, כדאי ומומלץ ללא האחים".