בימים האחרונים, שוטפות אותנו ברשתות החברתיות פניהן הזקנות של כל חברינו. האפליקציה FaceApp חושפת לנו בעזרת טיפול גרפי איך נראה בעוד כמה עשורים. אבל איך נרגיש כשנהיה זקנים, וכיצד רואה אותנו הדור הצעיר? על השאלה הזו מנסה להשיב תערוכת "דיאלוג עם הזמן" במוזיאון הילדים הישראלי בחולון. FaceApp נראית לכולנו מתוחכמת ומפתיעה, אבל מתברר שהטריק הזה קיים לפחות 7 שנים. כשנכנסים לתערוכת "דיאלוג עם הזמן", קבלת הפנים כוללת צילום של כל אחד מהמבקרים, ובעזרת תוכנה גרפית שמבגרת את הפנים, יוצגו בהמשך הפנים הזקנות של כל אחד מהמשתתפים.
תוחלת החיים עולה ואיתה גם אחוז הקשישים בחברה המודרנית. עם זאת, בחברה שמקדשת נעורים ומנסה להנציח אותם, האוכלוסייה המבוגרת הופכת להיות שקופה ולא מקבלת זרקור למעט מקרים של קושי ונזקקות. אפילו המילה 'זקנה' אשר מציינת גיל היא בעלת קונוטציות שליליות, ובכלל, הסיטגמה על זקנה מרתיעה. זו הייתה המוטיבציה של ד"ר אנדריאס היינקה, עיתונאי גרמני והדמות שעומדת מאחורי התערוכה דיאלוג עם הזמן (וגם מאחורי התערוכה דיאלוג בחשיכה). הרעיון היה לפרק את הדימויים שיש לנו על הזיקנה וליצור קירבה בין דורית, באמצעות מסע לעתיד. הסיור מועבר באמצעות מדריכים בני 70 פלוס, אשר מספרים על חייהם, עברם והדרך שבה הם רואים את הזיקנה.
בניגוד לדרך שבה אנו רואים אותה ולפחד הגדול שלנו מהזיקנה, לרוב הזקנים בעולם המודרני יש דווקא חיים לא רעים בעיקר אם בריאותם תקינה. הילדים עזבו את הבית, ברוב המקרים אין להם משכנתא על הראש, הלחץ של קריירה במקביל להורות לילדים צעירים כבר לא קיים, הם פנויים לפתח את עצמם ואת התחביבים שלהם, לנסוע לחו"ל ולטייל ולהעמיק את הקשר עם המשפחה ובעיקר הנכדים.
"אני לא מרגיש זקן", אומר פנחס בן זכאי (78) גמלאי ומדריך במוזיאון הילדים בתערוכת "דיאלוג עם הזמן", "זקנה היא מה שאתה משדר ואתה יכול לשדר אותה גם אם אתה בן חמישים, עייף ודהוי, אם אתה בן 70 ואתה אקטיבי, ומשתלב בעולם הצעירים, אתה נראה ומרגיש צעיר. אנחנו הזקנים נהנים ומודעים למה שהזקנה מביאה איתה, וככל שהשנים עוברות, הזקנה גם מגיעה יותר מאוחר".
פנחס מדריך בתערוכה כבר 7 שנים, בעברו היה בצבא קבע ובהמשך ניהל מספר מפעלים, ויצא לגמלאות, אך זו בפירוש לא הייתה עבורו הזמנה למנוחה. כיום הוא עובד 2-3 פעמים בשבוע בחברה להשכרת רכב, ובשאר הזמן מדריך במוזיאון הילדים. "לפני 7 שנים חיפשתי תעסוקה, וכשהגעתי לראיון אמרתי להם שאני ממש לא מתנגד להיות זקן, לא מפריע לי שקוראים לי זקן ושכנעתי את חוג החברים שלי שזו לא בושה להיות זקן, להיפך, זו פריבילגיה".
פנחס מספר שכפי שהוא רואה זאת, הקהל שמגיע לתערוכה ונחשף לעניין הגילאות והזיקנה, יוצא קצת אחרת ממה שנכנס אליה. "כולם חוזרים לחיים ולמשחקי הילדות אבל נדמה לי שזה מרעיד להם איזה מיתר בלב, ואולי זה גם בהמשך מחזק את הקשרים המשפחתיים עם הצד המבוגר במשפחה כמו סבא וסבתא", אומר פנחס ומוסיף כי הדבר שהכי חסר לאוכלוסייה המבוגרת הוא רלוונטיות. "את הכבוד אנחנו מקבלים אבל מה שאני רוצה זה רלוונטיות בתוך החברה, כשאנשים מדברים לדוגמא על כדורגל או אפליקציה חדשה, תזמינו מבוגרים להשתתף בשיחה שלכם, הזקנים מאוד סקרנים לגבי הטכנולוגיה שמתפתחת".
פנחס מספר שכשהמשתתפים רואים את עצמם בתמונות זקנים התגובות נעות בין צחוק לבהלה. "כולנו נהיה זקנים והלוואי שנהיה זקנים, כי אם לא נהיה זקנים לא נהיה בכלל. בעקבות התערוכה, התגברתי על פחדים שהזקנה אוטוטו מגיעה. אנחנו 30 מדריכים, כשפתחו את התערוכה היינו בני 70 וכולם התבגרו עם התערוכה. "הצעיר" בן 75 וזקן המדריכים בן 84 ויש לכולנו סיפוק אדיר מעצם המפגש וההזדמנות לדבר עם אנשים על הנושא. כשאתה בן 77 עולות כל מיני מחשבות אבל המקום הזה גירש את הפחדים, אני עושה מה שבא לי ומה שטוב לי במסגרת היכולות והבריאות שלי. כשאתה עסוק כל הזמן ועובד יש למה לצפות, כשאין לך למה לצפות אז נופלים לתהום".