טוני האמר (צילום: huffingtonpost.com, צילום מסך)
"אומרים לי שהריק רק יתעצם כשהילדים יגדלו". ילדיה של האמר | צילום: huffingtonpost.com, צילום מסך
הרגע בו מחליטים לסגור את הבסטה ולהסתפק במספר הילדים שיש בבית משתנה ממשפחה למשפחה. אצל חלק הוא מגיע אחרי ילד אחד, אצל אחרים אחרי עשרה, אבל ההבנה הזו, שהחלק הזה של החיים תם, היא משמעותית עבור כולם. טוני האמר, בלוגרית ואם לשניים, שהיא ובעלה כלל לא התכוונו להביא ילדים לעולם כשנישאו, החליטה לסיים את הפרק הוולדני בחייה אחרי שני ילדים שנולדו בהפרש של פחות משנה ושלחה את בעלה לעבור קשירה של צינורית הזרע. הכל בוצע לפי התכנון, אך מה שלא התכוננה אליו האמר היתה התחושה שהציפה אותה מיד אחר כך: ריק גדול. בפוסט כנה שמקבל תשומת לב ציבורית רבה חושפת האמר את התחושה.

>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?

"פתאום קיוויתי שאכנס להריון במקרה"

"ריק הוא דבר שנוצר כאשר משהו נגמר. כשאפשרות נסגרת. כשהסרת את האפשרות להביא עוד ילדים. שם נולד הריק", כותבת האמר. "בתוך הריק הזה מקנן הרצון להביא עוד ילדים. ולא רציתי עוד ילדים. ואני לא רוצה. אבל יש משהו מוזר שקורה כשאת מבינה שהגוף שלך, שאיכלס שני ילדים, לא יעשה את זה שוב. החלקים הנשיים שבי שנועדו כדי ליצור תינוקות רכים ומתוקים פשוט תלויים בתוכי עכשיו בלי שום אפשרות לשימוש".

עוד ב-mako בית ומשפחה:

האמר מבהירה כי היא באמת לא מעוניינת בעוד ילדים, וכי אין מה לרחם עליה או להציע לה אלטרנטיבות, היא פשוט רוצה להעלות לשטח תחושה דואלית שנשים רבות שותפות לה. "בתקופה שלאחר הניתוח של בעלי לא הייתי בטוחה. הרופאים ביקשו שנשתמש באמצעי מניעה מספר שבועות עד שיבטיחו שהוא עקר. ביקשתי ממנו שבתקופה הזאת לא נשתמש בקונדומים וניתן לאלוהים להכריע אם אמורים להיות לנו עוד ילדים. הוא הסכים. ואז התחלתי לקרוא ברשת סיפורים על נשים שנכנסו כך להריונות מפתיעים. התחלתי לתעד את הביוץ שלי בתקווה שאולי זה יקרה גם לנו. קיוויתי פתאום לתינוקת. מצאתי לה גם שם. טריניטי גרייס".

טוני האמר (צילום: huffingtonpost.com, צילום מסך)
"את מבינה שהגוף שלך, שאיכלס שני ילדים, לא יעשה את זה שוב". האמר | צילום: huffingtonpost.com, צילום מסך

מיותר לציין שהתינוקת טריניטי גרייס מעולם לא הפכה לישות אמיתית, אבל עכשיו היה זה בידיו של האל מבחינתה של האמר, והיא החליטה שמשפחתה מושלמת כפי שהיא. "אני לא מתחרטת לרגע על ההחלטה ועדיין, יש בי מין שריר שמתכווץ כמו ציר כשאני חושבת על זה שלעולם לא אחזיק שוב תינוק שרק נולד שכולו שלי. לעולם לא אחווה שוב את הפליאה מול תינוק שלי שלומד לזחול או להתהפך לראשונה. הרגשות האלה חיים בתוך הריק שנפער בי. הריק הוא עכשיו חלק ממני ואני לא מאמינה שיעלם. חברים אומרים לי שהריק רק יתעצם כשהילדים יגדלו ויהיו יותר עצמאיים. כשאני מטפלת בכל צרכי ילדיי אני מטפלת גם בצורך שלי עצמי להיות נחוצה".

בכנות גדולה אומרת האמר שהריק מכיל בו גם קנאה כלפי חברותיה שכן מחליטות להביא ילד שלישי לעולם. "חברתי עומדת ללדת בכל רגע את הילד השלישי", היא מספרת, "ואני אראה איך היא מתמודדת עם השינוי. אני אבוא אליה, אנקה, אבשל לה ואז אשאיר אותה פנויה להתכרבל עם התינוק החדש, דבר שלא יקרה לי עוד לעולם. אני מאוד מאושרת משני ילדיי. הם חכמים, מצחיקים ומאתגרים אותי באופן הכי טוב שיש. אני מבינה שאצטרך להתרגל לריק ולחיות איתו. הוא מזכיר לי, בעיקר, כמה הייתי מטופשת כאשר הכרזתי בעבר שאני לא מעוניינת להביא ילדים לעולם".